הגאולה

פרק 8: - מדינת ישראל על הכוונת

טוב, אני חושב שאני יכול לומר שכבר אמרתי לכם זאת. כל מקום בעולם הולך להיות מסוכן. אמריקה, אירופה, ישראל, ארצות ערב, אפריקה, אוסטרליה, אסיה. כל מקום הולך להיות מסוכן.

ישראל כעת על הכוונת. כיצד זה יתפתח בדיוק, אינני יודע. אני כן יודע שישנן הרבה השפעות מבחוץ כאן שגורמות לזה לקרות, בדיוק כפי שסופת 'סאנדי' היתה תוצאה של תכנון. אמת, המתכנן הגדול ביותר, המתכנן היחידי, הוא הקדוש ברוך הוא, והוא הולך להוביל את הרשעים ישר אל החידלון. והוא השולט על כל היקום, אפילו שהרשעים חושבים שהם השולטים. בקרוב, תהיה לרשעים הפתעה גדולה, אבל ברגע שהם יתחילו להבין מה באמת קורה - הם יאבדו, הם פשוט ייעלמו מן המציאות.

היהודים האמריקאים סבורים שהם יכולים לחזור שוב ל'עסקים כרגיל', אפילו שסופת-סאנדי הרסה כל-כך הרבה בתים של יהודים חרדים, וגרמה נזק כה רב. ואפילו שהעניינים חוזרים לסוג מסויים של שיגרה, עדיין הרישומים של הסערה עמוקים ומאד-מאד מכאיבים. ועדיין רוב היהודים רוצים לחזור לחיים כפי שהיו. אבל עבור אלו שרוצים להתעלם מן המסר שה' מנסה לשלוח לנו, הייתי מציע לא להיות כל כך שמחים כל כך מהר, כי אמריקה עומדת לפני משהו הרבה יותר מסופת-המפלצת הזאת שהיתה. היהודים בהחלט יהיו חלק של הטרגדיות שמחכים לארצות הברית של אמריקה.

אז אני רוצה לומר ליהודים כאן בארץ-ישראל ובכל העולם שהסבל הוא רק מתחיל. הסבל החיצוני הוא רק ההתחלה. וכאשר אני אומר 'סבל חיצוני' אני מתכוון בדומה למה שהערבים עושים עכשיו, המלחמות. אבל הסבל הפנימי בכל העולם כולו כבר נמשך לאורך זמן רב מאד, כמו גם כאן בארץ ישראל. החולים והגוססים ממה שמכונה 'סיבות טבעיות' זהו סבל שובר-לב, בלשון המעטה. כמו כן ישנם אנשים הנמצאים תחת לחץ כלכלי איום ונורא רק בשביל להאכיל את הילדים שלהם, וזה כאב שקשה לחיות אתו. יש ילדים שסרו מדרך-התורה, וזה ממש טרגדיה עבור משפחות שומרי תורה ומצוות שקשה לתאר.

עד עתה חיינו בחברה העשירה ביותר שהייתה אי-פעם, עם הכי-הרבה צעצועי חומרניות שהיו קיימים, אבל הסבל שלנו הוא איננו פחות מאשר דורות קודמים, שהיה להם הרבה פחות מן העולם של הגשמיות. כך שאנחנו בכלל לא במצב יותר טוב, ובמקרים רבים - גרוע יותר.

הסבל ימשיך. הוא ימשיך בעוצמה רבה. הרבה אנשים יסבלו מהרבה סיבות שונות ומשונות, אבל הסבל החיצוני מתחיל עכשיו. הסבל שנגרם מאירועים חיצוניים, אם זה מלחמה, רעב, בצורת או סערות וכו', מה שזה לא יהיה, זה יהיה סבל חיצוני. עד כעת ה' ניסה להשיב אותנו אליו ע"י מצוקות אישיות, אבל כנראה שזה לא עבד, כי האנשים כל-כך שקועים בגשמיות שאפילו ממוות הם מתעלמים. אבל כעת הם יפחדו.

בכל העולם כולו יהיה פחד. ישנם מטורפים ששולטים, או שחושבים ששולטים על העולם, כך שלעולם לא נוכל לדעת מאיפה יקרה משהו. כאשר אנשים בלתי-מאוזנים מנסים לשלוט - יש להם את כל סוגי רעיונות מעוותים, ואנחנו לא יכולים לשער רעיונות שיגעוניות. כך שאנחנו נתונים לרחמיהם של קבוצת אנשים חולים נפשית, מאד מתוחכמים, שיש להם שליטה רבה על העולם. ואנחנו גם-כן סבורים שהם מנהלים את העולם, אבל באמת הם רק בובות, וה' שלח אותם לעזור לעם-ישראל לעשות תשובה שלימה ומוחלטת. אבל, עם ישראל מלא בערב-רב. אפילו האדם הכי-חרדי יכול להיות ערב-רב.

שוב, אני רוצה לומר לכם: 'ערב-רב' אין לו רחמים על יהודי אחר. וזהו הסימן החזק ביותר. הוא יכול לעשות את הדברים האיומים ביותר ליהודי אחר בלי שום נקיפות מצפון. הוא יכול לזרוק יהודי אחר לכלא. הוא יכול להרוג יהודי אחר. הוא יכול לרמוס יהודי, אין לו בעיה. אבל כשהוא עושה את זה, הוא עושה את זה כאילו 'לשם שמים'. אבל אין לו שום תחושה של 'שמים', וגם לא הרגשה של הקב"ה. הוא יכול להעמיד פנים כאילו יש לו, אבל זה לא אומר שיש לו.

הערב-רב הם גם שחקנים מצוינים. [רש"י בראשית כ"ו, ל"ד]. אתה פשוט צריך לשמור על עיניים פקוחות ולנסות לראות את הסימנים של כל המאפיינים הללו. אז מה אני יכול לומר? אנחנו בעולם מאד מבולבל. הרבה אנשים משוגעים בתשוקתם המטורפת לכוח ושליטה, הם רוצים להתמודד עם הקב"ה, חס ושלום, על השליטה המוחלטת על היקום.

אבל זה לא יוכל להיות. הוא, הקדוש ברוך הוא, בנקיפת אצבע, כביכול, יכול להרוס אותם. בנשיפה אחת, כביכול, הוא יכול להרוס את כולם. כאן, בארץ ישראל, אנחנו על גבול מלחמה, על סף מלחמה. האם זה ימשיך? האם תהיה הפסקת-אש או לא כמו בכל הפעמים האחרות? אני באמת לא יודע, אבל התחושה שלי היא שאם ישנה הפסקת-אש זה לא עומד להימשך. אנחנו נכנסים לתקופת מלחמה. כל העולם נכנס לעידן של תהפוכות ומלחמות. האכזריות והרוע של עת-שלום עומדים להתחלף באכזריות של זמן-מלחמה. ולכן בקרוב מאד, זה הולך להיות הסוף של העולם כפי שאנחנו מכירים אותו. אם ישנה הפסקת-אש, אז זה רק אומר שזה יקח קצת יותר זמן, שה' נותן לנו אזהרות, ובקרוב הדברים האמיתיים יתחילו.

אם זה ממשיך, אז אני מציע לכולכם מהר מאד להתחיל לעשות תשובה. כי אין זמן. אנחנו באמת מגיעים לסוף. אם יש הסכם שלום או הפסקת-אש, אזי נצל את הזמן לחפור היטב עמוק לתוך החיים שלך ולהתפטר מכל העבירות שעשית. בקש סליחה מהקדוש ברוך הוא ומכל יהודי שפגעת בו, או ששיקרת לו, או שרימית אותו וכו'. התקרב לקב"ה. החזיק חזק, כי זה הולך להיות 'דהירה קשה', ואם אתה מעז להרפות את אחיזתך בחבל הרוחני שקושר אותך לקב"ה, אזי תיפול ח"ו לתהום הנשייה.

אני רק רוצה לומר לכם את הדברים האלו, כי כולם מאד מתוחים לדעת מה קורה, ומאד נפחדים. כאשר צפירת האזעקה מתחילה לצפור בתל-אביב או בירושלים – אנשים באמת הופכים עצבניים. כאשר אנשים נהרגים בקרית-מלאכי זה מחריד, אבל זה עדיין הדרום, וזה רע, אבל עדיין אנחנו יכולים להמשיך בחיי היומיום. אבל כאשר יש צפירת אזהרה בתל אביב ובירושלים – זה סיפור אחר. וכמובן עדיין יש לנו את הסכנה מן הצפון, ואת הסכנה ממצרים, ואת הסכנה מכל מדינה בעולם. אף אחד לא אוהב אותנו בכלל, וכולם שונאים יהודים. כל הגויים שונאים אותנו. כל הגויים נגדנו, אפילו שהם מעמידים פנים שהם מכחישים זאת.

מדינת ישראל לא הצליחה לשנות את העמדה של הגויים נגד היהודים. הגויים עדיין מסתכלים עלינו בתור יהודים מלוכלכים. לא משנה מה שאנחנו עושים – תמיד אנחנו נהיה 'יהודים מלוכלכים'. [רש"י בפ' וישלח: הלכה בידוע שעשיו שונא ליעקב]. עד הגאולה. ואז הכל יהיה שונה, ואנחנו שוב נהיה הבנים והבנות המלכותיים של מלך מלכי המלכים. אבל עד אז, עבור העולם אנחנו יהודים-מלוכלכים. יהודים שאין להם זכות לכלום, ובוודאי אין להם זכות להאמין בבורא-העולם.

הגויים שונאים את זה, העמלקים שונאים את זה, והערב-רב מתעבים את זה. הם לא יכולים לסבול את האהבה שיש לקב"ה כלפי העם-הנבחר שלו.

הגויים לא יכולים לסבול "הבן יקיר לי אפרים". הם לא יכולים להכיל את זה. הם מקנאים בנו ושונאים אותנו. לכן האנטישמיות פורחת בכל העולם כולו, והאנטישמיות הגרועה ביותר היא שנאת יהודי ליהודים אחרים, וזוהי בהחלט העבירה הגרועה ביותר. [יומא דף ט:]. זה דבר שהקב"ה לא יכול לסבול, כביכול. והוא יהרוס כל-אחד שימשיך בדרך פעולה שכזו, ללכת נגד יהודים אחרים. כמו כן ישנם יהודים שמתעבים יהודים אחרים מפני שהם מנסים בעקביות להיות יותר קרובים לאמת, על ידי שהם מתרחקים מ'היהדות הפלסטית', ומנסים לשוב לדרך אבותינו שהיו הצדיקים הגדולים ביותר שהיו אי-פעם.

אותם יהודים, חרדים או לא-חרדים, שמתעבים יהודי אחר בגלל שהוא מנסה להיות קרוב לקדוש ברוך הוא, ברור שהם לא בעלי נשמה יהודית. לכן האנשים האלו יתמו מן הארץ. אנחנו לא צריכים לעזור לקב"ה להתפטר מהם. הדבר היחיד שאנחנו יכולים לעזור - זה לעשות תשובה, להתפלל ולהתחנן לה' יתברך לעזור לנו, ולהמשיך להחזיק בחבל הרוחני שקושר אותנו אליו.

אבא: מה יש לך לומר בנוגע לשלשת האנשים מקרית מלאכי שנהרגו הבוקר לדאבוננו?

מוישל'ה: אותם יהודים שנהרגו בקרית-מלאכי היו קרבן-ציבור. הם נולדו בשביל זאת. הם נולדו להיות דוגמא. הם נולדו כדי למות על קידוש ה'. היהודים שנהרגו והאחרים שנפצעו עד עתה, נהרגו ונפצעו כדי להחריד את היהודים, וכדי לגרום ליהודים לרצות לעשות תשובה, ולהביא אותם לשים על לבם. כי בלי טרגדיות, לצערנו, היהודים לא מקדישים תשומת-לב. הם היו קרבנות. הם היו צדיקים.

אני גם רוצה לומר לכם שאמריקה היא בסכנה גדולה. סכנה מאד-מאד גדולה, וכל האנשים באמריקה בסכנה גדולה, לא פחות מהאנשים בארץ ישראל. האנשים באירופה - גם הם בסכנה גדולה לא פחות מהאנשים בארץ-ישראל. אבל היהודים במדינות האלו על פני כל העולם, הם בסכנה הגדולה ביותר מהאנטישמיות. האנטישמיות תגרום אובדן גדול של חיים ובוודאי אובדן של עושר כספי.

אני מזהיר את כל היהודים שאם אין לכם את הקדושה ואת הקשר עם הקדוש ברוך הוא שיהיה מגן עליכם, אזי אתם עומדים להיות בצרה גדולה. ומכיוון שהקדושה נזרקה והושלכה על ידי רובנו, והעולם מלא בטומאה ורוע, אזי אין לנו את אותה ההגנה שפעם היתה לנו. ולכן אנחנו חייבים לחזור לקב"ה.

שובו! למרות שאנחנו סבורים שאין אנו רחוקים, אנחנו כן רחוקים. מכיוון שהגשמיות בלבלה אותנו, אנחנו לא מסוגלים לתפוס עד כמה רחוק התרחקנו מן האמת. אנחנו חייבים לשוב. חייבים, חייבים לחזור לה'. אנחנו חייבים להיצמד לחבל הרוחני הזה שקושר אותנו לקב"ה. וה' ינענע את החבל מאד מאד חזק, כביכול. ואנחנו נרגיש שבקושי אנו מסוגלים לאחוז את זה, אבל אנחנו חייבים להחזיק, ה' יעזור. אחרי זה, המשיח יבוא, בית המקדש השלישי יבנה, ונזכה להקריב קרבנות בעז"ה.

אין לי שום דבר נוסף לומר. עלינו להמתין להתפתחות הדברים. אני רוצה לחזור ולהדגיש: על היהודים בכל העולם להתחיל לחשוב לארוז את חבילותיהם ולבוא לארץ ישראל. מכיוון שיהודים בכל העולם יתחילו להיות שנואים ונרדפים. ארץ ישראל לא תהיה מאובטחת, אבל זאת היא ארץ-ישראל, ואם אנחנו מראים לקב"ה שאנחנו עושים תשובה, ואנחנו מקבלים עול מלכות שמים, אם אנחנו מראים לקב"ה שאנחנו רוצים אפילו לצעוד צעד אחד קדימה ולבא לארץ הקודש ולהמשיך לאחוז בחבל הרוחני הזה שקושר אתנו לה', ה' יציל את כולנו.

היה זה יום מאד מאד קשה לכולם כאן בארץ-ישראל. היו התקפות רבות על ערים, ישובים ומושבים בדרום, טילים באזור ירושלים ואשקלון, אשדוד וכו'.

אנחנו תחת מצור, ועדיין הקב"ה עושה נסים עצומים שלא יאומנו. כאשר אתה חושב על כך שלמעלה מאלף טילים נורו לתוך ישראל, ובודאי כל יהודי שנהרג הוא אדם חשוב, עדיין מניין הקרבנות היה נמוך. נס גדול! והרבה אנשים מספרים על ניסים נפלאים. משפחות שלימות היו בדירות שהתפוצצו וכולם יוצאים בלי פגע! ודבר שכזה קרה כמה פעמים! ככל שהערבים משגרים טילים עלינו, עדיין יחסית היה מעט-מאד נזק. נכון, בתים התפוצצו, אבל זה עדיין יחסית פחות מאשר הנזק שנעשה על ידי "סאנדי" (סופת ההוריקן בארה"ב).

אנחנו יכולים לראות ברור שה' מכוון אותנו, ומנסה לתת לנו מסר, והמסר הוא ברור: "ילדים שלי, תחזרו אלי. הילדים המתוקים שלי, יהודים יקרים, שובו אלי. עיזבו את עגל-הזהב ותחזרו אלי. עיזבו את כל הטפשויות של העוה"ז, ותשובו אלי. כי אם לא – זה הולך להיות הרבה יותר גרוע, ה' ישמור!"

כעת, הם מדברים על הפסקת-אש. אבל הם לא מדברים לישראלים. הם מדברים אחד-אל-השני, האמריקאים, הערבים, האירופאים, והם יאפשרו לנו לדעת מה רוצים שישראל תעשה. הם יביאו אותנו אל השולחן, יגישו לנו עט ויגידו: "תחתמו!". ובודאי הפסקות-אש שכאלו יתמשכו רק זמן קצר. ואנחנו כולנו יודעים שהערבים מפורסמים כשוברי הפסקות-אש.

בדרך כלל, מה שקורה הוא, שהישראלים שומרים את הפסקת-האש בקפדנות, והערבים משגרים כמה טילים פה, כמה טילים שם, אבל זה לא נחשב. הממשלה הישראלית לא סופרת את זה, ושום ממשלה אחרת לא סופרת את זה. זה כאילו כלום לא קרה.

אבל עם ישראל מאוד כועס על המצב, והם הפגינו, כי הם יודעים שאם אתה לא גומר את העבודה עכשיו, אז זה לא יסתיים. זה ימשיך. הבעיה היחידה היא - שרוב היהודים טועים, וכולם רואים את זה בצורה מוטעית. השם שלח את האמריקאים, או את האירופאים, או את האנגלים להכריח את ישראל לצאת למלחמה, להכריח את ישראל לצאת לקרב שהיא יכולה לנצח בו רק בעזרת נס ענק. וגם אדום וגם ישמעאל שניהם רוצים להשתלט על ארץ-ישראל.

אני מזהיר אתכם, עם ישראל! אנשים מבחוץ יש להם תוכניות גדולות לגבי ארץ ישראל, ה' ישמרנו. הם לא אוהבים יהודים. אנחנו איננו ישראלים, אנחנו יהודים, והם שונאים יהודים, והם רוצים את ארץ ישראל. הם רוצים לעשות את זה כמרכז הדת-השטנית שלהם. הם רוצים להראות לקב"ה שהם השולטים, או שה'כאילו-משיח' שלהם עומד באמת לבוא לארץ ישראל ולשלוט. אבל ה' לא יאפשר להם לשלוט. אנחנו עומדים לעבור תקופה מאד-קשה עד שמשיח-צדקנו יבוא ויציל אותנו.

אנחנו צריכים להציל את עצמינו. קודם-כל, עלינו לעשות תשובה, כך שהזמן הקשה שעומד לבוא עלינו, יעבור ברחמים. אמרתי לכם שזה כמו מנהרה. אנחנו כבר באמצע המנהרה, והדלת מאחורינו נסגרת, והאור הולך ונהיה יותר ויותר עמום, ואנחנו מתקדמים עמוק אל תוך החושך. אבל החושך עדיין אינו כה חשוך כפי שהוא עוד עומד להיות. זה הולך להיות כל-כך חשוך עד שלא נראה כלום. כלום מלפנינו וכלום מאחורינו. לא נדע מי נמצא מאחורינו ומי מלפנינו. אנחנו נכנסים לתוך חושך מוחלט. [ר' שומר אמונים מאמר האמונה פרק י"ז].

עם ישראל! הקלו על עצמכם! עם ישראל! תצילו את עצמכם מצרות גדולות! הצילו את עצמכם מסבל! חיזרו אל הקדוש ברוך הוא! אלו שהם מאד רחוקים, שימרו שבת! שימרו על כל המצוות הבסיסיות. תגידו 'שמע ישראל' בבוקר ובערב. בעת שאתם מתעוררים בבוקר - טלו את ידיכם (מספל נטילה). תגידו 'מודה אני' ותשמרו טהרת המשפחה, ותניחו תפילין. התקרבו לקב"ה. לא יהיה לכם סיכוי אחר.

אלו שאמורים להיות קרובים לקב"ה, תחפרו עמוק לתוך עצמכם ותבינו אלו טעויות עשיתם. תבינו מה טעיתם בדרככם ותיישרו את זה. היינו ילדים שובבים, וה' אוהב אותנו, וה' רוצה להשיב אותנו אליו. הוא מנסה להראות לנו עד כמה הוא אוהב אותנו על ידי הניסים, כל כך הרבה ניסים.

ובאמריקה כל-כך הרבה אנשים כבר שכחו מסאנדי, וכל כך הרבה אנשים רוצים לחזור למסיבות שלהם, אבל אתם, עם ישראל שבארץ-ישראל, אל תהיו כמו האמריקנים. תהיו יותר טובים, תהיו יותר קרובים. בבקשה, אני מתחנן בפניכם, שאנחנו לא נזדקק לעבור סבל רב יותר ממה שצריך. בבקשה! בבקשה! אני מתחנן בפניכם! אני מתחנן בפניכם! תחזרו, תחזרו! כי אם אתם שבים - זה יהיה כה קל יותר. תאמינו לי, אנחנו עומדים לעבור גהינום! אבל אם יש לנו שמירה, כי אנו מנסים להיות טובים, בגלל שאנחנו מנסים להיות צדיקים, אז ה' ישגיח עלינו, ה' יגן עלינו. אבל אם אנחנו לא רוצים להקשיב לאזהרות שקיבלנו עכשיו, כמו רוב היהודים החרדים באמריקה שעברו את סופת ההוריקן, אזי אנחנו נהיה בצרה גדולה, ונסבול הרבה יותר, שלא נדע.

אני מתחנן אליכם, עם ישראל! הקשיבו אלי! אני רוצה שתבינו שאפילו אם ישנה 'מה שנקראת הפסקת-אש' הלילה, זה לא יהיה שווה כלום. הערבים מרגישים שהם אלו שניצחו, ובגלל זה ישראל תהיה בבעיה גדולה, וזה לא יקח הרבה זמן עד שתיראו שהתחזיות שלי מתממשות.

עם ישראל, תחזקו את עצמכם. תחזקו את עצמכם על ידי שתשובו בתשובה. תחזקו את עצמכם על ידי אהבת איש לרעהו, ועשיית חסד בין אדם לחברו, במקום כל הלשון-הרע והוצאת-שם-רע וכל האלימות שיש ברחוב-החרדי אחד-נגד-השני. זה לא יכול להמשיך! וכל אלו שעובדים לצד הסיטרא-אחרא ימחקו מן הקיום.

אני אומר את הדברים הבאים לכל יהודי בארץ ישראל! אין שום סיבה כעת לשום-יהודי לעזוב שוב את ארץ-ישראל! אני חוזר על כך שוב. שום סיבה בעולם לעזוב שוב את ארץ ישראל, שום סיבה. קודם כל, אין להיכן להימלט, וארץ ישראל היא הארץ שהשם הבטיח לנו, וכאן אנחנו חייבים להיות עכשיו. ואנחנו לא יכולים להציל את החיים שלנו על ידי שנברח, בגלל שאין שום-מקום בעולם שרוצה יהודים. אין שום סיבה לעזוב את ארץ ישראל, בכלל, בכלל.

אבא: האם אנשים באמריקה באמת מרגישים שדברים משתנים?

מויש'לה: ארצות-הברית של אמריקה, זה דבר שעבר וחלף, וגם אנגליה בדרך החוצה. הרבה יהודים מרגישים את זה, אבל הרבה-יותר לא מרגישים. הרבה אנשים מודאגים, וחיים עם מסך-שחור על ראשיהם, ומנסים לשמור על 'עסקים כרגיל', אבל זה לא הולך.

אמא: למה בכית כל כך הרבה כשהתעוררת היום בבוקר?

מויש'לה: אמש בא אלי צדיק בחלום. הצדיק היה הרב'ה שלי, הבעל-שם-טוב הקדוש. והוא צייר לי במילותיו את תמונתו של העולם בעתיד-הקרוב. ואני ראיתי מוות וחורבן ברובו של העולם. ואני ראיתי יהודים בארץ-ישראל סובלים כאב, רעב ובלבול. ואני ראיתי הרבה יהודים שגופותיהם מפוזרות על הארץ חסרות-חיים. ואני ראיתי הרבה יהודים באים יחד וזועקים מרה אל השם.

הם היו עטופים בטליתות, ותפילין על ראשיהם ועל זרועותיהם, והם זועקים ובוכים לה' שיסלח להם, ויביא את הגאולה. הם התחננו ובכו לקב"ה לא להרוס את בני אברהם יצחק ויעקב, והם מתוודים לפני ה' שהם יודעים את האמת, ומתחננים לה' למחול להם, ולהביא את המשיח. הצדיק שהראה לי את כל זה החל להיעלם ואמר שזה תלוי בעם-ישראל. ואז הוא נמוג ונעלם.

אבא: אוי! זה היה חזיון מאד מפחיד!

מוישל'ה: תדעו לכם שזה באמת ההתחלה של הסוף, אפילו אם ישנה הפסקת-אש. הבעיה איננה – הערבים. הבעיה היא שאנחנו, היהודים, איננו עושים מה שאנחנו אמורים לעשות. הבעיה היא שאנחנו, היהודים, הרבה מאיתנו, מאמינים ב 'כוחי ועוצם ידי'. אנחנו בטוחים שאנחנו החזקים, שה 'כיפת-ברזל' זה מה שמציל את עם-ישראל, כביכול. ישנם יהודים שלא מאמינים בזה, אבל הם אינם מאמינים בקב"ה בצורה שהם אמורים להאמין.

כמעט אין מנהיגים, והכל בבלבול. העולם מלא בבלבול ורוע. כמעט תוך-לילה העולם יכול להתהפך ממצב של עולם דמוקרטי עליז שבו אין לאנשים שום-בעיה לתכנן את עתידם בשלוה וביטחון, כשכל זה הופך לנחלת העבר. תוך לילה אחד זה יהפוך לעולם שבו הרע שולט יותר ויותר, כולם נהיו מפוחדים ומודאגים על הקיום היומיומי, והעולם נראה תוהו ובוהו מוחלט, כמו בית-חולים ענק של חולי-נפש הנשלט על ידי רשעים במדים, וזה מאד מפחיד!

אני מצטער על אי-הנוחות הרבה שאני גורם לכולכם לשמוע מה יש לי לומר הלילה. אבל באמת, אני מאמין שאנחנו נכנסים לתקופה מאד מסוכנת ומפחידה. אתמול כתבתי שאסור לאף-אחד לעזוב את ארץ ישראל. משום סיבה שבעולם אין לעזוב עכשיו את ארץ-ישראל.

בטוח אני שרבים מאלו שקראו את מה שאמרתי מרגישים מאד שלא בנוח עם הרעיון הזה, אבל אני חייב לומר לכם ברור שאני יודע על מה אני מדבר. וכמובן שהרבה אנשים יסעו לחו"ל בכל-זאת, ויחזרו בביטחון וברוגע, והם יגידו: "תראו, נסעתי וחזרתי, והכל טוב ויפה. האזהרה הזאת היא סתם מקבץ שטויות". אבל אני אומר לכם שזה לא שטויות, ובשמים יש קיטרוג על עם ישראל, מפני שעם ישראל הולך נגד הלכה מאד חשובה, הלכה שהובאה בגמרא, שאסור לכם לעזוב את ארץ-ישראל סתם-ככה בלי סיבה מוצדקת. וכאשר כולם טסים לחופשות, או לחתונות, או לשמחות בר-מצווה, או לקנות לכלה את המלתחה שלה, או לשאוף אויר צח, ישנה שאלה הלכתית גדולה בכל הדברים האלו. אדם שהוא יותר-חרדי (פרום) יכול למצוא סיבות לנסוע. אחת מהסיבות הגדולות זה פרנסה, אבל רבים מאלו שנוסעים לפרנסתם - נחשפים לפריצות הגרועה ביותר בעולם.

הטיסה למשל, זה דבר שהוא מאד חוסר-צניעות. אנשים ונשים מתקבצים בהמתנה לפני השירותים. זו אינה צניעות גדולה. אנשים עומדים ומתפללים. לפעמים זה כל-כך צפוף בזמן שהם מתפללים, עד שהם נשענים על האנשים שיושבים במושבים לצידם, ובהרבה מקרים זה נשים. שלא לדבר על כך שסדר מקומות הישיבה איננו תמיד באופן הרצוי. אנשים במטוס ישנים, במיוחד בנסיעות לאמריקה, חרדים ולא-חרדים, ואף פעם אתה לא יכול לדעת איך תראה אשה ישנה, שזה בהחלט לא צנוע. וחוץ מזה, כל הבלתי-חרדים עם תלבושתם החושפנית, והצחקוקים שלהם, והפטפוטים שלהם, זה לא דבר שאדם חרדי צריך להיות חשוף לזה. יהודי אמיתי, אדם ירא שמים, לעולם אסור לו לחשוף את עצמו לדבר שכזה. עליו לבטוח בקב"ה בנוגע לפרנסתו.

והנסיעות האלו, הלוך-ושוב, יגיעו לסיום. זה יקטע בפתאומיות. וכאשר זה יקרה, יהיו כאלו שישארו תקועים בארצות-נכר מבלי יכולת לשוב ארצה. אני מזהיר אתכם! בשמים, הדבר הזה הגיע לסופו. בשמים, לא רוצים לשמוע יותר מדברים שכאלה.

ישנם כאלו שנוסעים הלוך וחזור לשמחות משפחתיות. הם פשוט מחכים לשמחה משפחתית כתירוץ להתעופף. ישנם אנשים שמשאירים את הילדים שלהם בכל מיני בתים אחרים, משפחות חרדיות, ונוסעים לכל השמחות. אבל זה לא מתאים להשאיר את הילדים שלכם בבתים זרים, אפילו אם הם קרובי משפחה, אלא אם כן ישנה סיבה ממש רצינית. וטיסה לבר-מצוה או לחתונה – איננה סיבה מצויינת. להשאיר ילד בבית שאיננו הבית של הילד, יתכן שזה בכלל רמה אחרת של כשרות, או מנהגים אחרים של צניעות, ומשום כך, זה דבר שבכלל לא נכון לעשות.

ישנם כאלו שפשוט נוסעים לחופשות-נופש באיטליה, או אולי להרי האלפים לחופשת-פסח במלון עם כשרות-גבוהה-למהדרין 'לא-שרויה'. אבל כיצד זה יתכן שסבלנו כל-כך הרבה כדי לזכות לצאת מארץ-מצרים, איך יכול להיות שהתפללנו כל כך חזק להשתחרר מגלות מצרים, ואנחנו עוזבים את ארץ-ישראל כדי לבלות את חג הפסח בשוייץ? זה פשוט מטורף. זה ממש אבסורד. וישנם כאלו שנוסעים לפרנסה. לעבוד בחו"ל. טכנית זה מותר, אבל לאמיתו-של-דבר, עדיף להישאר כאן.

כל הריצה הזאת ממקום-למקום רק מבלבלת את הבן-אדם. הנסיעות מטלטלות את הבן אדם, ומוציאות אותו מסדר החיים. האם אתה יכול באמת להתפלל על מטוס?! בימים הראשונים כשאתה מגיע לאמריקה, או לאנגליה, או לאירופה, או לאוסטרליה, או היכן-שלא-תהיה, האם אתה יכול באמת להתפלל?! האם יכולה להיות לך קירבה אמיתית לקדוש ברוך הוא בתוך כל הריצות האלו ממקום-למקום? זה מאד קשה!

יהודי צריך סדר. הוא צריך לקום כל יום בזמן מסודר, להתפלל בזמן קבוע, לאכול בשעה קבועה, ולהמשיך בסדר-היום שמחולק בין לימוד, אולי לעשות קצת פרנסה, ותפילות. אדם צריך תמיד את המקום שלו, המקום הרגיל והקבוע שלו. הוא צריך את המקום הקבוע שלו, היכן שהוא עומד בבית הכנסת ומתפלל. והוא צריך את הסדר הקבוע כדי שיהיה לו מח צלול, בלי בלבולים, אבל מי שאוהב את ההתרגשות של הבלבול, לעולם לא יוכל להיות באמת קרוב לקב"ה. וזו הסיבה למה העולם שלנו כיום מלא בלבול. יש לנו את כל הסוגים של מזון-רחוב שאתה יכול לחלום עליו, עם הכשר, הכשר מהדרין.

יש לנו את כל הסוגים של משחקים והצגות בחול-המועד. יש לנו את כל הסוגים של טיולים עבור אברכים ונשותיהם, וזה הכל מבלבל אותנו. בודאי שזה לא כה גרוע כמו באמריקה, שם אנשים קופצים לדיסני-וורלד או לדיסני-לנד או לאפקוט או למי-יודע-מה, אבל זה עדיין לא הדרך שצריכה להיות.

אנחנו מבולבלים, ואנחנו חיינו עם הבלבול הזה לאורך זמן רב. אבל כעת הבעיה היא שהאנשים הצעירים, שגדלו בעולם שכזה, אינם יכולים להיות אידישע-מאמ'עס או אידישע-טאט'יס אמיתיים, מפני שהם בכלל לא יודעים איך. הם לא יודעים איך להעביר את המסורת מדור לדור. כמובן שישנם יוצאים מן הכלל, אבל היוצא מן הכלל הוא מאד-מעט.

רוב הציבור שכחו את ההרגשים, את הרגישות של לב-יהודי, של מוח יהודי. הם לא מבינים למה טיסות יכולות להיות חוסר-צניעות. הם לא מבינים למה חופשת פסח בשוייץ איננה דבר מתאים. הם לא מבינים למה הם לא יכולים ליסוע לים-המלח לחג הפסח למלון עם ההכשר הטוב ביותר, לא-שרויה. הם לא מבינים למה הם לא יכולים ללכת לשחיה, ולצאת מהבריכה, ולאכול אוכל מפתה-בטעמו כשר-לפסח עם בגדי הרחצה שלהם. האנשים האלו, בדרך כלל מאד עומדים על כך שהאוכל יהיה כשר-למהדרין לא-שרויה, אבל אין להם בעיה לומר את הברכה עם בגדי הרחצה. ובדור שכזה, איזה סוג של ילדים יכולים לצמוח? איזה סוג? אפילו באותן משפחות שהילדים נראים יותר פרום (חרדים) מההורים, אבל משהו חסר. מפני שזו הדרך שעליה הם גדלו. ואפילו שהם נראים הרבה יותר חרדים, אבל עדיין הם מסוגלים לצאת לארוחות ערב בחוץ, וזה מביא לדברים נוראים ביותר.

בארצות-הברית אנשים יוצאים לאכול ארוחות ערב (דינר) כפי שאמרתי. מה זה נקרא 'לצאת לארוחת ערב'? הם קוראים לזה: "זמן איכות ביחד". הם ממש מדברים כמו גויים. ובישראל זה נהיה אותו הדבר. הם צריכים להשתחרר מהצרות שלהם. אז הם לא הולכים לשפוך תפילה בכותל המערבי. הם יוצאים לאכול באיזה שהוא מקום שמגרה את בלוטות-הטעם ונותן לך איזו הרגשה של "אטמוספירה", של אוירה גויית, הכל עם הכשר. אפילו בישראל, זה קיים בהחלט. לא רק האמריקאים-החרדים שגרים כאן חיים על זה, גם אצל הישראלים-החרדים – זה אותו הדבר.

כל הדברים האלו מייצרים לנו ילדים יהודיים שאיבדו את היופי של ה'ערליכע אידישע נשמה' (נשמה של יהודי כשר). איבדו את היופי של התמימות היהודית, איבדו את היופי של הנפש, וזה החלק העצוב ביותר של התקופה הזאת בהיסטוריה. פעם, תמיד יכול היית למצוא 'ערליכע יידן' אמיתיים, אבל כיום, לרוב הם רק משחקים בהצגה. הרוב - הם פשוט חיקוי גרוע של מה שהיה פעם.

יש לנו חסידים שהם מאד מדוייקים עם כל הלבוש שלהם. מכנסים קצרים, גרביים גבוהות, שטריימלאך. האם ראיתם לאחרונה את השטריימלים? זה פשוט מצחיק. אתה יכול לחשוב שזה 'כובע-ליצן'. זה כל כך גבוה שאני אפילו לא יודע איך הם מאזנים את זה על הראש שלהם. זה מצחיק ביותר. הבגדים שלהם, בגדי הגברים, הם לעיתים כל-כך צמודים שאתה יכול לראות את הגוף של הגברים מתנועע ומתפתל כשהם הולכים ברחוב. אני לא מסוגל להבין את זה. אנשים שהיו חסידים בשנים עברו, באירופה ובאמריקה, שהיה להם את כל האומץ ללבוש את כל הלבוש היהודי ברבים, למרות שגם הלא-דתיים וגם הגויים, היו מביעים את זעמם למראה הופעתם. הם לבשו מעילים גדולים, ולא בגדים שמראים את הגוף שלהם כשהם הולכים. אבל אם מישהו כיום מעיז ללכת עם ביגוד שנראה רחב וארוך-מדי, מיד יכנו אותו בבוז: 'חניוק'.

מה קרה לעם ישראל?!

ובעולם הליטאי, זה גם כן לא שונה. אותו הדבר. כמה בחורי ישיבה הם רק מוטרדים ועסוקים עם הכובעים שלהם, על העניבות שלהם, החליפות שלהם, החולצות שלהם, והחפתים שלהם. החפתים שלהם הם בעיה ממש רצינית עבור חלק מהם... וכאשר הם יוצאים עם בחורה, טוב, הם צריכים להכיר ולדעת אם יש לה מידות טובות, אבל הם לא מדברים על מידות-האופי של הבחורה, אם היא טובת-לב, אם היא נבונה, אם היא בעלת-חסד. הם מדברים על מידת השמלה שלה. וזה כל כך רע, זה מאד רע. זה לא אידישקייט, זה גויישקייט. ואני רוצה לומר לכם שזה עומד להסתיים. אתם יכולים לטפוח לעצמכם על השכם מבוקר עד ערב, ולהיות בטוחים שאתם היהודים הטובים ביותר, שאתם כל כך קרובים לה', ושאתם לומדים מאד-הרבה שעות. זה הכל לא שווה כלום, אם אין לכם את הרוח, את הנשמה, אם אין לכם את הפנימיות, אזי זה לא שווה כלום. השם עומד לעשות לזה סוף.

ראיתם מה קרה עם סאנדי? עגל-הזהב חטף את מכת-המחץ של חורבנו. רק תיקח את החשמל, ואנחנו כולנו במצב גרוע. גמרנו עם העניבות המגונדרות שלנו. גמרנו עם הפאות המפוארות שלנו. גמרנו עם השמלות הצמודות שלנו, וגמרנו עם האיפור שלנו. גמרנו עם האוכל ועם כמעט כל-דבר שמחזיק אותנו חיים. בלי חשמל, פירושו של דבר שגמרנו, חס ושלום.

לכן, אני מציע מיד עכשיו להתחיל לעשות חשבון-נפש עם עצמכם. תראו ברור כמה רחוק שהתרחקתם, כמה רחוק התרחקנו תוך זמן כה קצר. לפני שישים שנה, עוד היו אנשים שהיו באמת 'ערלאך' [יראים ושלמים]. כיום אתה צריך לחפש אותם בעזרת זכוכית-מגדלת. אז המסר הזה נועד להכין אותנו. זיכרו מה שאמרתי. אנחנו עושים דברים שלא מתאימים, ואנחנו סבורים שזה 'כשר'. אנחנו בטוחים שכאשר אנחנו על המטוס אוכלים 'ארוחת-בד"ץ', זה אומר שאנחנו 'כשר', אבל זה לא. מפני שכל הדבר הוא 'טרייף'. זה הכל 'טרייף'.

ואתם יכולים ללכת לכל רב ולשאול אותם, והם לעתים רבות יגידו: "אתה יכול לטוס". וזה ממש מה שנכתב על הדור הזה: "פני הדור כפני הכלב". הם דואגים שאם לא תאפשר להם לעשות מה שהם רוצים, הם עלולים לעזוב את היידישקייט או להיות פחות שומרי-מצוות. אבל זה לא יעזור לתת להם מה שהם רוצים. השם עומד 'לעשות סדר', וכל אחד שהוא יהודי אמיתי עומד לעשות תשובה. זה הולך להיות קשה, אז תתחילו את התהליך כבר עכשיו. וכמו שכבר אמרתי לכם, אנחנו כבר במנהרה החשוכה. נשארו רק שתי פיסות אור קלושות. אנחנו נכנסים לחושך גדול. אם אתם לא עומדים להיות מוכנים, אם אין לכם באמת נשמה -יהודית, ואני לא מדבר על גרי-צדק, אני מדבר על ערב-רב שהם יהודים מלידה, אם אינכם עושים תשובה עכשיו, אם אתם לא מיישרים את דרך-חייכם, אזי בזמן שמשיח מגיע, אני סבור שלא תהיו כאן לקבל את פניו.

זה מאד נחמד לדבר על סאנדי ולדבר על הטילים שהיו בישראל בשבוע האחרון וכו', אבל כשזה מגיע לנושא של תשובה, אף אחד לא יודע על מה אני מדבר. אז מה זה 'תשובה'? אנשים חושבים שאם הם לוקחים את ספר-התהילים שלהם ואומרים כמה קאפיטלאך [פרקים], והם קצת יותר זהירים עם הכשרות שלהם, והם בודקים שהם לא מדברים לשון-הרע על רבנים, אז הם חושבים שהם עשו מה שצריך. זה לא מספיק. זה מגוחך. אנחנו בכלל לא מתקרבים להיכן שאנחנו צריכים להיות. ואני מודאג, ואני פוחד בשביל עם-ישראל. אז אם המילים שלי הם מדי חריפים בשבילכם, אני מאד מצטער, אבל אני מוכרח לנסות להציל אתכם, בעזרת השם, או לעזור לכם להציל את עצמכם. ואם זה מדי קשה, מדי תקיף, אז תזרקו את הדף הזה, ואני אתפלל עבורכם.

אתמול נחתם הסכם הפסקת-אש בין מדינת-ישראל לבין הערבים. הפסקת-האש הזו היא בדיחה. בקרוב מאד תהיה מלחמה נוספת, וזה ייגרר עוד ועוד, וזה יגרום לנו הרבה חרדה וסבל. הדרך היחידה לעבור את זה - זה רחמי שמים.

מה שאמרתי למעלה זה רק דוגמאות מן הבעיות של הדור שלנו. אלו הם רק דוגמאות קטנות של עד כמה רחוק הדור הזה של 'היהודים החרדים כביכול', התרחקו מן האמת. ואני מרגיש שאני מוכרח לומר לכם את הדברים האלה, אחי היהודים, מפני שאני אוהב אתכם, ואני רוצה שתעברו את המלחמות האחרונות הללו מבלי סבל מיותר. אני מברך את כל עם-ישראל שאנחנו נקבל משיח-צדקנו ברחמים ובשמחה בעתיד הקרוב-מאד.