הגאולה

                     פרק 12: תבינו איך מתאבלים על חורבן בית-המקדש

                     פרק 13: האם 'סאנדי' לא הספיק?!

           -- לקט ממסרים משנים קודמות -- 

 בס"ד

 אני רוצה לדבר כעת על ההתאהבות שלנו, ההתאהבות של הקהילה החרדית עם מדינת-ישראל. [הושע פרק ב', ע"ש]. אנחנו התעלמנו לחלוטין מאזהרותיהם של הרבה גדולים. [רבנו-יונה אבות א' ז', ועוד]. למרות שניתנה הסכמה מצד גדולים מסוימים להקים מפלגות פוליטיות ולרוץ לכנסת, אך עדיין התוצאות לאחר שישים-וכמה שנים הן גרועות למדי.

החששות שהיו להרבה גדולים לגבי השתתפות בממשלת-ישראל אכן התגשמו. זהו עגל-הזהב ששוב על הדרך. ולרוב, היהודי החרדי נרכש בכסף על ידי העולם החילוני. הערכים שלנו השתנו, והגדולים שלנו, עם מעט יוצאים מן הכלל, לא אמרו מילה נגד הציונים. מאבקים עבור דברים שהם מאד חשובים ליהדות שלנו - לא התרחשו בשנה האחרונה או משהו כזה. כופפנו את ראשינו, וקיבלנו את הכסף, ואנחנו מנסים להיות יהודים-חרדים בהופעה פתוחה-מודרנית. וזה מביא להרבה טרגדיות, מפני שישנם אנשים חסרי-מצפון בקרב החרדים שמשתמשים בקשריהם עם הרשויות לגרום הרבה סבל לאחיהם ואחיותיהם. [משירבו המסורות. סנהדרין צ"ז. אכן נודע הדבר. שמות ב' י"ד, ע"ש ברש"י. רמב"ם הל' תשובה פ"ג].

אחי היהודים! התלות שלנו בתקציבי מוסדות מדינת-ישראל מחוללת הרס לאידישקייט שלנו. כל אחד נלחם על חתיכת העוגה שלו. כל אחד חושק בגשמיות שיש למדינה להציע לנו, שיש למקומות התעסוקה הבלתי-חרדים להציע לנו, שיש ללימודי המקצוע בצבא להציע לנו, ולאט-לאט זה מושך אותנו הרחק מן הקדוש ברוך הוא, וגורם לנו לבטוח באותם האנשים שלקחו את הארץ בצורה שהשם אסר. [המהר"ל בחיא"ג כתובות קי"א א', וס' באה"ג סי' כ"א, אהבת יונתן להגר"י אייבשיץ הפטרת ואתחנן, 'אומר אני מעשי למלך' לר' אלחנן ווסרמן זצ"ל אות ה']. ולכן אנחנו הופכים יותר ויותר קרובים, לא אל ה', אלא לצד האחר, לצד החשוך, הסיטרא-אחרא, לא עלינו.

עלינו להכיר בטעות שלנו, כי בשום-אופן אנחנו לא יכולים להמשיך הלאה עם הדרך שאנחנו הולכים בה. השערוריות מקפיצות את ה'כנסת' ואת הצבא וכל ארגון שקשור רשמית למדינה. ככה לא נוכל לשרוד. אפילו החילונים לא יכולים לשרוד כך, מפני שברגע שהדברים הופכים להיות בלתי ניתנים להישען עליהם, כשזה עומד למכירה עבור כל המציע מחיר גבוה יותר, אז אין שום סדר בחיים האלה.

השקרים שהמדינה נוסדה עליהם הם איומים. [קובץ הערות להגרא"ו, בסופו, סימן ו' ח'] הפעולות שנעשות, יהודי נגד השני, ואני לא מדבר דוקא על חרדי-נגד-חרדי, אלא גם על חילוני-נגד-חילוני, הם איומות. אבל בקרוב זה יהיה חלק של העבר, כי באמת כל העולם נגדנו, ורק אלו שיהיו קרובים לקב"ה יוכלו לשרוד, בגלל שהמצב יהיה כל-כך קשה שנזדקק לניסים גלויים ועצומים בכדי לשרוד. כך שאני מציע, שהיהודים האלה, חרדים או לא-חרדים, יתקרבו לקב"ה כדי שיוכלו לשרוד את המלחמות של העתיד הקרוב. אני חייב לומר לכם בלי הרף: אתם תשרדו, אבל אתם חייבים להיות קרובים לקב"ה.

המדינה הוקמה בניגוד לרצון ה' יתברך, בכל אופן ללא הסכמתו המדינה לא היתה קמה. [דברי יואל שבת-שובה עמ' רע"ז, רע"ח]. וכל המלחמות וכל הניסים, זה מעשי ה'. אז מה לא נכון? הטעות היא שאנו לא מבינים שיש לקב"ה תוכנית, אני באמת לא יכול לומר מהי התכנית, אבל ה' עצמו מאפשר לחילונים, לערב-רב לבנות את הארץ. וזה הובא מפורשות שהם יבנו את הארץ, אבל בגלל השחיתות שלהם הם יפלו. [כי שח"ת עמ"ך. דניאל י"א: ובני פריצי עמך ינשאו להעמיד חזון ונכשלו. תיקוה"ז קמ"ד. הגשם חלף כו', ודף נב. רע"מ פ' פנחס רל"ז ע"ב ורל"ב ע"ב. ועוד. עי' פי' רבנו גרשום למס' תמיד לב. ע"ש, אבן שלמה להגר"א פי"א הערה ס"ק ה'. ור' תהלים סו"פ ס"ט]. וזה נכתב כבר שנים רבות לפני שהיתה מדינה. [הרמ"ק כת"י על זוה"ק בראשית קיט. יתכנשון על ברת יעקב, פי' המלבי"ם לירמיהו ל"א, ו' ולחבקוק ב' ד', אמת ליעקב להגר"י מליסא ב"ב ע"ג:, ועי' זוה"ק שמות ר"מ. ובארוכה בבמדבר קכ"ה: ועמוס ט' ח']. אבל היהודים שמבינים ומתקרבים לה' – הם יינצלו.

אני רק רוצה שתדעו כולכם, שבין אם אתם עסוקים ברדיפה אחרי כסף, יוקרה, כבוד, או שאתם רדופים על ידי תענוגות חושניים או כל דבר שאסור, אני חייב לומר לכם שהדבר היחיד שיוודא את הישרדותכם יהיה אם תרוצו אחרי הקב"ה, ותכירו בו כמשען האחד והיחיד שיכול להציל אתכם, שיכול להציל את העולם, [תהילים פ' צ"א]. ואתם חייבים, חייבים לקבל אותו כריבונו-של-העולם, השולט על הכל ויוצר-הכל.

אני רוצה לומר לכם שנהיינו מאד מבולבלים, בגלל שהם הכניסו לבתי-הספר שלנו הרבה תעמולה במה שנוגע ללימודים חילוניים, והדבר הזה גם הוריד את כל הדור שלנו. לימודים חילוניים הם הרבה-יותר קלים מאשר גמרא או כל לימוד-קודש שהוא, ואנחנו מאד טעינו עם זה, בגלל ש'הצלחה' במישור זה מביא אותנו למשכורות נאות, ויכולת מצוינת לתמוך כספית במשפחותינו. וזה גם מוציא את האימהות מהבתים שלהם, וזה גורם לאבות להתעניין עמוקות בענייני הגשמיות. ולכן הילדים סובלים, ולכן עם-ישראל סובל.

אסור לנו לאפשר לזה להתרחש. היהודים בשנות 1900 המוקדמות, במאה העשרים, אלו שבאו לאמריקה, רובם התחילו לעבוד בשבת, בגלל שאם לא - הם פוטרו, והיו צריכים לעבור מעבודה לעבודה. רק מעטים שמרו שבת ולא פחדו מדרישות המעסיקים שלהם לעבוד בשבת. משום כך זוהי חובתנו, אפילו אם זה קשה עם הפרנסה, [וזה ענין פרשת המן כידוע, לדעת שמפתח הפרנסה רק מיד השי"ת]. עלינו לדחות את ההישענות המוגזמת על העולם החיצוני, ועלינו לדעת שאם לא נעשה זאת, אנחנו נפסיד את הילדים מן היהדות, ולכן לא יהיה לנו שום עתיד עם הקב"ה, חס ושלום. ובמצב כזה, הקב"ה, שהוא אוהב את עם ישראל, יעשה את זה הרבה-יותר קשה לילדים השובבים שלו להשיג את הגאולה, אבל גם הם יינצלו, בעזרת ה'.

כאן אני סיימתי את הסדרה הזו, ועכשיו נחכה לאירוע נוסף שלא יאחר לבוא.

יש גלות השכינה של הפרט – בחינת הנקודה הפנימית של היחיד, ויש גלות השכינה של הכלל – כשהאומה בכללותה דוחה את הניצוץ הקדוש ע"י חומריות ו'עם הארצות'. זהו המצב הגרוע ביותר שאפשר לאדם להמצא בו, מצב שכמעט נִתַּק פתיל חייו הרוחניים וזיקתו לקדושה, והריהו קרוב לאבדון, ח"ו.

כשהמצב הזה מתפשט באומה – הרי זה מצב של חורבן ח"ו. מי שלא מרגיש בזה ולא מצטער בזה – הרי זה סימן שאצלו כבר הגיע החורבן ח"ו. אך מי שמרגיש את גלות השכינה שבתוך עצמו, ומצטער על אי יכולתו להידבק בה' יתברך כדבעי, ומצטער על חורבן בית המקדש שבלב, ויגדל צערו עד כדי בכי – הרי זה כבר תיקון לגלות השכינה שבליבו.

אני רוצה שתבינו למה הוצאתי את הספר "חסד של אמת" [ספר על הלכות אבלות] מארון הספרים. במשך התקופה הבאה אנחנו עומדים לראות מוות של הרבה יהודים, ה' ישמור, ואנחנו חייבים לדעת איך להתמודד עם זה.

כמו כן, צער השכינה הוא גדול, והאבל על בית-המקדש, ליד הכותל המערבי, הוזנח באופן נורא. אנשים באים והולכים, חוגגים בעליצות בהופעה בלתי-נאותה בבגדים בלתי-צנועים או בפעולות חסרי כל זהירות והקפדה. זה הפך להיות אתר-תיירות להמונים, ואני חייב לבכות, וכולנו חייבים לבכות על צער השכינה שנאלצת לצפות בזוהמה הזו יומם ולילה.

אנחנו חייבים לדעת איך להתאבל על בית המקדש היקר שלנו ולהתחנן לה' שיביא את הגאולה. יהיה עלינו להתאבל על הרבה קרבנות מעם ישראל, לא רק בארץ ישראל, אלא גם בכל העולם. העתיד קשה מאד, אבל היהודים האמיתיים ישרדו. אך לא כל יהודי שנפטר לפני הגאולה יכול להיחשב כיהודי לא-אמיתי, אבל לבסוף – היחידים שיקבלו משיח-צדקנו, יהיו יהודים-אמיתיים. היהודים האמיתיים שהסתלקו לפני הגאולה - יחזרו בתחיית המתים.

שאלה: האם באמת אנחנו צריכים לדעת איך להתאבל? האם איננו יודעים את דיני האבלות?

תשובה: יהודים חייבים לדעת איך להתאבל. אתם חייבים לדעת איך להצטער, אפילו אם זה לא בן-משפחתך הקרוב. אנחנו לא יודעים איך להתאבל, לדוגמא, על בית-המקדש, מפני שמעולם לא ראינו את בית-המקדש, ואנחנו מתעניינים יותר בגשמיות שלנו. [ר' ספר הברית, ח"א, מאמר ט' פט"ז ד"ה ודרשתי וחקרתי היטב]. אבל בכל אופן, חייבים להתאבל על ביהמ"ק עם דמעות, עם הרגשה נוראה על מה שקרה לביהמ"ק.

איך אתם מביאים דמעות לעיניכם על משהו שמעולם לא ראיתם? זה לא עניין פשוט. עליכם להיכנס אל תוך עצמכם, ולמצוא את הקשר שיש לנשמה שלכם עם בית המקדש, כי כל הנשמות שלנו היו פעם בבית המקדש, לפחות פעם אחת. עלינו, פשוט לדלות שוב את הדבר הזה מתוך עומקי נשמותינו, את הידיעה על אודות ההיכל הקדוש הזה, שהיה הסמל של הקשר שלנו עם הקדוש ברוך הוא. לאחר שאנחנו הבנו מה הפסדנו, אזי אנחנו יכולים לבכות עם הרבה דמעות מרות על מצבנו הקשה. אם אנחנו לא עושים זאת, אז עדיין אנחנו יכולים לצום בתשעה באב, אבל מיד לאחר מכן, לרוץ לאכול פלאפל או איזשהו מזון-מהיר אחר שאיננו מתאים לנסיבות, וזה מביא עוד יותר צער לשכינה הקדושה.

שאלה. אבא: מדוע בכית כל כך הרבה בשנתך הלילה?

תשובה. מושל'ה: אני כה מודאג, כה עצוב. אני חייב לבכות. אני לא יכול יותר לשאת זאת! בחודשים האחרונים ה' הביא הרבה טרגדיות לעולם, הרבה טרגדיות נוראות. אבל מעט-מאד יהודים מקבלים את המסר. היהודים לא מקשיבים! הם לא קולטים מה הקב"ה עושה!

מאז שמגדלי התאומים נפלו העולם השתנה לגמרי. בתחילה היה ההלם הגדול על נפילת מגדלי-התאומים והתקפת הפנטגון. אבל לאט-לאט זה נשכח. אפילו כאשר בוש הכין את אמריקה למלחמה – אנשים התחילו לחזור לצורת המחשבה הישנה שלהם. כאשר האמריקנים נכנסו לעירק – זה היה מרגש לזמן-מה, אבל שוב כולם חזרו ל'עסקים כרגיל'. ולכן ה' גרם הרבה-הרבה אסונות, הרבה אירועים שלא-יאומנו התרחשו במשך הזמן הזה.

יותר ויותר אנשים החלו לחוש מוטרדים ונפחדים בלי לדעת בדיוק מדוע. בשנים האחרונות נפלו יותר ויותר כלכלות בעולם. אנשים ללא מקומות-עבודה. אנשים איבדו את רוב החירות שלהם - אפילו מבלי לחוש בכך.

המצב הכלכלי באמת נהיה גרוע ביותר. אנחנו ראינו רציחות נוראות. ראינו אסונות-ענק במזג האויר, ועדיין אנחנו מתהלכים כמו חרשים ואטומים, ולא מנסים להבין מדוע הקדוש ברוך הוא שולח לנו את כל המסרים הללו.

אינני יכול להאשים כל כך את הלא-חרדים. אבל אני יכול להאשים בתוקף את החרדים על שאין הם מנסים להבין את המסרים של השם יתברך. אנחנו החרדים יודעים שכל מה שקורה בעולם זה מסר עבורנו, ושכדאי לנו להקשיב, ולנסות להבין מה הקב"ה מדבר אלינו. [ראה מאמר בית-ישראל להח"ח פרק י'].

כאשר אני שומע את העולם החרדי עושה כל כך 'רעש-של-שטויות' על הבחירות בישראל, אני פשוט לא מסוגל להבין את זה. במקום למלא את בתי-המדרש ואת בתי-הכנסת עם דמעות, בכיות, זעקות ותחינות לקב"ה להציל אותנו, במקום זאת אנחנו דואגים מי יהיו המועמדים העומדים להיכנס ל'כנסת' כדי להציל את בחורי-הישיבות מן הצבא, או כדי לתת יותר כסף לישיבות ולכוללים. אני פשוט לא מסוגל להבין איך היהודי-החרדי מסוגל להישען על ה'כנסת', יכול להישען על הנציגים שלהם בכנסת לחזק ולעורר את היהדות בעולם. איך אתם יכולים לסמוך על הכסף מהממשלה, אם הם רוצים או לא רוצים לתת, כדי לחנך את ילדיכם. איך זה יכול להיות?! איך זה יתכן?!

אנחנו רואים ברור שאותם הישיבות והחדרים [בתי-הספר] שקיבלו כסף מהממשלה, נאלצו לבנות הרבה-הרבה תכניות שהם באופן מפורש נגד היהדות!!! תכנית-הליבה היא בהחלט סכין לתוך הלב של העולם החרדי! אני לא מסוגל להבין מה קורה פה!

האם כולם ישנים ???

האם כולם מסוממים ???

האם כולם מטורפים ???

או אולי הרבה מהיהודים הלבושים כמו חרדים, בלב שלהם הם לא חרדים?

אולי בסוד הם היו מעדיפים להיות חילוניים? אני לא יודע.

מה שאני יודע זה שאני מאד מודאג. אני לא יכול להאמין למה שקורה פה. ומדוע אני כל כך מודאג? ומדוע אני בוכה כל לילה? מפני שאני יודע שעומד לקרות אסון גדול מפני שאנחנו לא מקשיבים! וה' עומד לאלץ אותנו להקשיב. [ר' דרשת הגר"ח וולוז'ין זצ"ל בסוף ספר 'נפש החיים']. הוא מנסה בהרבה שיטות עדינות, כמו הפיצוצים בדרום הארץ. נכון, יהודים נהרגו, אבל כה מעט! כל נשמה יהודית בודאי היא מאד חשובה, אבל ביחס למה שקרה, מעט מאד נפצעו. זה היה מפחיד, הרבה איבדו את בתיהם, אבל אפילו זה, זה לא הרבה בהתחשב בכמות הטילים שנפלו על הדרום. בכל אופן, זה לא היה 'נסיון' קשה, לא נסיון קשה עד אימה.

וכולם חזרו לשטויות שלהם – כאילו כלום לא קורה. כולם מודאגים על הבחירות הטפשיות, ומי עומד להיכנס. מה ה'ביג דיל'?! מה ההבדל הגדול בין שודד אחד לחברו?!

כל מה שאני יכול לומר: עם ישראל! אם אתם לא מתעוררים, אלו שגרים בארץ ישראל, ואלו שחיים באמריקה, ובאנגליה, ובדרום-אפריקה, ובאירופה, ואוסטרליה, ובכל מקום שיש יהודים, תתעוררו!!! מפני שקריאת-ההתעוררות הבאה תהיה הרבה יותר קשה, חס ושלום. זה יהיה מאד קשה, אבל אתם לא רוצים להקשיב! אתם לא רוצים להקשיב! אני לא מסוגל להבין אתכם.

האם 'סאנדי' לא היה מספיק?!

האם כל הדברים שהתרחשו בשנים האחרונות לא היו מספיק?!

האם הרצח של ליבל'ה לא היה מספיק?!

האם הרצח של רבי אלעזר זצ"ל לא היה מספיק?!

מה אתם רוצים עוד?! המצב הכלכלי הגרוע שעומד לקראת קריסה טוטאלי, בעולם – האם זה לא מספיק?!

אז הקב"ה ישלח נסיון עוד יותר קשה. אז אולי זה יהיה מספיק!...

בעזרת ה', לא כל העולם יהרס, אבל חלק גדול מן העולם יהרס, מפני שאתם לא מקשיבים, עם ישראל!

אלו שכן מקשיבים יינצלו, אבל אלו שלא מקשיבים, אני פוחד עבורכם, אוי לכם.

לכן אני בוכה כל כך בלילה. הלב שלי נשבר על שהיהודים כל כך עקשנים. אתם לא רוצים להקשיב, ולא מבינים שאנחנו צריכים לזרוק את כל הגשמיות לאשפה, ופשוט לחיות עם מה שאנחנו צריכים בהחלט, ואנחנו חייבים לפנות לקב"ה בכל דבר, מפני שהעולם עומד להשתנות לחלוטין. ואינני יודע אם יהיה לכם חשמל, או דלק, או כל דבר אחר שאתם צריכים, וזה כולל אוכל. לא יהיה שום דבר להישען עליו - מלבד הקב"ה. ואם אתם סבורים שברגע האחרון אתם תוכלו לסמוך על ה', מבלי שתרגלתם וחיזקתם מקודם לכן את האמונה והביטחון שלכם, אתם מאד טועים! [ר' מאמר זכור למרים להח"ח פרק כ'].

אני יודע שעומדים לקרות אירועים מאד מאד גדולים, בכדי לנסות שוב לעורר אותנו. ואם זה לא יעבוד ח"ו, אנחנו נכנס לשלבים האחרונים של לפני-משיח במצב הרבה יותר קשה.

שוב אני אומר: איך יהודים מסוגלים לחשוב שמה שיציל אותם זה להיות בממשלה?! זה כה מגוחך! והבחירות בישראל, הם רק דוגמא אחת. תסתכלו איך האנשים שקועים בבגדים שלהם, ואפילו במשחקים עבור הילדים שלהם! הם עסוקים בתוך דברים מגוחכים. החיים שלהם תלויים על חוט-השערה, והם לא מבינים את זה בכלל, והם מבזבזים את הזמן שלהם עם שטויות.

אני מצטער שאני בוכה, אבל זה כל כך שובר אותי. אני כל כך מודאג על עם-ישראל.

מסרים מהשנים האחרונות

דבר ראשון, כל אחד צריך לשבת ולהסתכל לתוך הלב שלו ולעשות תשובה אמיתית. לפרט לעצמו כל עברה ועברה עד כמה שהוא יכול לזכור, מאז שהוא זוכר את עצמו עד היום הזה. לעבור על כל עברה ולהצטער עד דמעות - כי כל עברה עושה ריחוק בינו לבין הקב"ה, ולכן הדבר הראשון, זה להגיד את כל העברות. לקבל את זה כעברות שבאמת עשינו. להגיד את זה לקב"ה ברור: אשמנו וכו' [ר''ל מצות וידוי]. אבל באמת לעשות תשובה על כל אחת ואחת, ובאמת להצטער על כל עברה ועברה.

אחרי שבכינו והצטערנו על כל העברות שלנו, להחליט להשתדל לחיות לפי רצון ה', ואז לנקות את הבתים שלנו, את הרחובות שלנו, את החיים שלנו מכל אותן העברות.

אחרי זה לעבוד על הביטחון שלנו בה'. לדעת: לא משנה מה קורה, אנחנו בידיים שלו בלבד. וכל מה שקורה לנו, הוא יודע והוא מכוון את זה לטובתנו. לא משנה כמה כואב לנו, הכל לטובתנו, ולהאמין בזה ולהיות שמחים כי אם הקב"ה פוסק שאנחנו לטובתנו חייבים למות לפני הגאולה - זה לטובתנו. ואם בעזרת השם הוא פוסק שאנחנו צריכים לחיות ולקבל משיח, גם זה לטובתנו. וזה שמת לפני שמשיח בא, בעזרת ה' יקום. אם הוא עשה תשובה, יקום לתחיית המתים וגם יקבל משיח צדקנו.

הקב"ה עושה הכל לטובתנו ואנחנו צריכים להאמין בזה ממש. ולא רק להגיד - להאמין ממש. ומי שמאמין בזה ועשה תשובה אמיתית, הוא ישרוד. ויהיה לו חלק של העולם הבא, העולם הבא, משיח!

הסוכה זה ביטחון בה'. יושבים בסוכה ובוטחים בה' שהוא ידאג לנו, הוא ידאג לנו לכל. וזה מה שיציל אותנו- הביטחון הזה של הסוכה.

לא משנה איזה נשק רוצים לזרוק עלינו, אנחנו בוטחים בה' ולא צריכים מקלט. המקלט שלנו זה הסוכה. ואפילו אם זה אחרי סוכות, אז אנחנו ניקח את הסוכה אתנו. לא סוכה אמיתית, לא להרגיש ביטחון רק בלב, אלא בכל הגוף שלנו. זה הסוכה - ביטחון בקב"ה.

לחזור בתשובה באמת. כל המקומות החלשים לתקן: כולל קנאה, כולל רצון לדברים שלא שלנו, כולל הרגשות של מסכנות (ייאוש), כולל כל ההתעסקות עם לבוש שלא צנוע, וגם לא יותר מדי התעסקות עם לבוש שכן צנוע. לא התעסקות עם דברים שלא חשובים לבן אדם ולנשמה שלו. הרבה תפילה, הרבה תהילים. ולא לשכוח שהעולם נברא בשבילנו כדי להפוך אותנו ליצורים שלמים. מהי השלמות בדיוק, אף אחד לא יודע. רק ה' יודע.

זו המטרה הסופית, לפחות בשלב זה. כדי להיות ראויים לזה, חייבים אנחנו לשנות את עצמנו, כדי להיות ראויים לזה – לשלמות. וזה כל מה שאנחנו צריכים לזכור. רק זה, ושום דבר אחר. זה פשוט, אי-אפשר להתבלבל. רק אם אנחנו לא רוצים את זה, ה' ישמור.

אם אנחנו רוצים דווקא את (תענוגות) העולם הזה, לא נצליח אף פעם, ה' ירחם. אבל מי שרוצה באמת להגיע לתכלית הסופית של הקב"ה, בעזרת ה' יצליח. שוב, הצדיקים לא יסבלו. רשע סובל מקדושה. אם ניתן לרשע מַן (בני ישראל אכלו אותו במדבר) לאכול שנה שלימה, הוא יסבול מאד. לא יהיה לו התענוגים באוכל. לא מספיק שהטעם של המן יכול להיות כמו טעם של עוגת קצפת, הוא גם ירצה שיהיה לטעם תחושה של עוגת קצפת, ואת הריח וכו'.

אבל הצדיק מרוצה שיש לו אוכל רוחני, אוכל שמתעכל לגמרי, ואין בעיה שלא להיות טהור לפעמים. המחשבות שלו יכולות תמיד להיות עם הקדושה בלי הפרעה. וזה גם עוזר לו לעלות רוחנית.

בעולם שלנו עכשיו, רוב היהודים, לצערי הרב, ה' ירחם, רוצים את התענוגים של העולם הזה, הרבה יותר מהתענוג הרוחני. הם תפוסים עם התשוקות שלהם, ואין להם בחירה חופשית כבר לשנות. אין להם רצון לשנות ה' ירחם.

לעילוי נשמת רבי אליעזר משה בן רבקה זצ"ל, נלב"ע י"ח אדר ב' תשע"א