חלק 20:

אף אחד לא יכול לשעבד אותנו

כן, אני רואה עננים חשוכים מאד באופק, מאד חשוכים [צפניה א']. אני רואה תוהו-ובוהו,'כאוס' גדול בכל מקום. זה מתחיל. זה מגיע. זה מגיע מלמעלה. זה מגיע מלמטה. זה מגיע משמאל. זה מגיע מימין. זה מגיע מהמזרח, מהמערב, מהצפון ומהדרום [יחזקאל ז': 'בָּא הַקֵּץ עַל אַרְבַּע כַּנְפוֹת הָאָרֶץ'].

אנחנו באחרית הימים. אנחנו נמצאים בנקודת אל-חזור. ולא ינתן משמים שום זמן, שום תוספת ארכה. לא תהיה שום המתקה (ריכוך) בדין [שם: 'וּשְׁפַטְתִּיךְ כִּדְרָכָיִךְ, וְלֹא תָחוֹס עֵינִי עָלַיִךְ וְלֹא אֶחְמוֹל']. וכל דבר שצריך להיות – יהיה, מפני שכעת זהו קץ-הזמנים, הסוף. אנחנו נכנסים אל התקופה הקשה ביותר - אודותיה הזהירו הנבואות ['חסד לאברהם' מעיין א' נהר י"ז]. זה באמת יהיה מאד מפחיד [אש"ל להגר"א פי"א סק"ז], אבל בעזרת השם אלו הנשמות שעמדו בהר סיני ינצלו, כמו שכבר אמרתי, אבל כעת זה הופך להיות גרוע יותר ויותר.

בשתים-עשרה השנים האחרונות - העולם השתנה לא רק פוליטית, אלא גם בצורתו הטבעית [תהלים ר"פ צ"ט: 'ה' מָלָךְ יִרְגְּזוּ עַמִּים... תָּנוּט הָאָרֶץ']. איים נעלמו אל מתחת פני המים [מזמור צ"ג]. סופות גדולות ורעידות-אדמה שינו לחלוטין את עולמנו. הצונאמי הנורא שהכה את יפן והרס את מתקן-הכח הגרעיני 'פוקושימה' - הרעיל את האוקיינוס השקט ואת האויר שמעליו בקרינה רדיואקטיבית. והרעלת האוקיינוס השקט והאויר שמעליו - זה אומר הרעלת האנושות. סבלנו מהוריקנים כמו 'סאנדי', ומאות סופות-טורנאדו קטלניות ומכל הסוגים של טייפונים, וצורות אחרות של סערות קשות ונוראות שהרגו אלפים, עשרות-אלפים ואף יותר.

סבלנו מכל הסוגים של מחלות נוראות שמקצוע הרפואה אינו מסוגל להשתלט עליהן. סבלנו מבצורות, ומהרבה התפרצויות וולקאניות משונות [חבקוק ג', ע"ש].

וחוץ מכל זה, הוכינו במגפת-שקרים, השקרים של העשירים [פסחים קיג: 'עשיר מכחש'] שמנהלים את הכספים של העולם. ולמעשה, הפכנו להיות קרבנות-שוד בצורה הגרועה ביותר: "תקח כמה שאתה רוצה מחשבונות הבנק שלנו, אדוני נשיא הבנק, מתי שרק מתחשק לך!".

איבדנו את מה שנקרא ה'דמוקרטיה' שלנו, והפכנו עבדים [קד"ד גליון 67]. ואם אתה חושב שאתה אינך עבד – אז אני מספר לך שאתה כן עבד, אלא אם כן אתם אוחזים באומץ-כח בתורה שלנו ובכל מה שקשור לאידישקייט. אם אנחנו מחזיקים בקדוש ברוך הוא, כביכול, אזי לעולם לא נהיה עבדים. אם נהיה רק עם הקב"ה – אף אחד לא יוכל לעשות אותנו עבדים [אבות ו' ב': 'חָרוּת על הלוחות – חֵרוּת', ויקרא כ"ה נ"ה, ע"ש בדעת זקנים מבעה"ת], וזה מה שאני מספר לכם.

זה מה שהמסר הזה רוצה לומר לנו: רוב העולם הפכו עבדים! אתם יכולים להרגיש את החבלים מתהדקים מסביב כפות-ידיכם, מסביב רגליכם, מסביב צוואריכם. לאט-לאט אתם מוכנסים לתוך בית-סוהר, בית-כלא שישלוט על כל אספקט, כל חלק של חייכם. אך למרות זאת, אם אתם מחזיקים חזק בקב"ה ועושים את רצונו – לעולם לא תהיו אסירים. תמיד תהיו בני-חורין. ואפילו שהרשעים הגדולים האלה, לאט אבל בטוח, משתלטים על העולם – לא תהיו עבדים אם אתם צמודים לקב"ה.

ואז כאשר יגיע הרגע הנכון – ה' ימחוק את הרשעים מן הקיום [תהלים ק"ד: 'וּרְשָׁעִים עוֹד אֵינָם', עי' ברכות ט:, וערש"י ישעי' נ"א י"ג], וישאיר אותנו בשלום ושלוה. ואנחנו נמשיך לאורך כל הנצח עם הקדוש ברוך הוא, שהוא יוצרנו, הוא אבינו, והוא הכל שלנו [ישעיה ל"ג כ"ב: 'כִּי ה' שֹׁפְטֵנוּ, ה' מְחֹקְקֵנוּ, ה' מַלְכֵּנוּ, הוּא יוֹשִׁיעֵנוּ'].

חלק 21:

הסתכלתי אל מחוץ לחלון...

בארבעת הימים האחרונים חשתי כזו השתוקקות, כאלה געגועים להיות קרוב אל ה'. הרגשתי לא רק כיסופים, אלא את התחושה האמיתית של קירבת השם. כאשר הבטתי החוצה מן החלון וראיתי את הרוח ואת השלג ואת העצים הנופלים, חשתי שהעולם הזה של השקרים מתפרק, מתרסק ונעלם לפני עצם-העינים שלנו. הרגשתי שכל השקרים עולים וצפים אל פני השטח, שכל מחזה-התעתועים הזה שמכונה 'עולם הזה' – הופך בבירור להיות כלום, חידלון.

אנחנו מחפשים אחר האמת. לפחות, אני מחפש. אבל אני לא צריך לחפש אחריה, כי אני רואה את האמת. אני מרגיש אותה. אני חש קרוב אל ה' - וזוהי אמת. ואני מביט מן החלון ורואה את המיני-חורבן, החורבן הקטן הזה שהובא אלינו בכדי להביא אותנו אל האמת.

כאן, אנחנו, כל ישראל, מדינת-ישראל, תלויים בחשמל. אנחנו תלותיים בחשמל עבור כל צרכינו החומרניים. עבור הכל. האין זה מוזר שבעולם כל-כך מתקדם אנשים הם כה טפשים להיות תלויים על דבר אחד שישמור אותם בחיים? וככל שהם יותר תלויים בזה כך הם יוצרים יותר ויותר דברים שיהיו תלויים בזה! הכל מבוסס על החשמל! וזה מציב את עצם החיים שלהם בסכנה, החיים שלהם והחיים של ילדיהם! ישנם מקומות רבים ללא מים או ללא כל סוג של חימום בקור הנורא הזה, לא מסוגלים לצאת לקנות משהו, ובודאי מעט מאד אנשים נכנסים לסיכון כדי לעזור להם. החשמל הזה שאנחנו חיים עליו – זהו דמיון! מי ששולט על החשמל – שולט על האנושות!

אני מסתכל מהחלון ואני רואה שה' שולח לנו מסר. השלג הזה שהופיע בכזו הפתעה בנוף הישראלי עם חורבן שכזה הינו אזהרה נוראה על העתיד. השם מנסה למשוך אותנו קרוב אליו בכל דרך, ואחת הדרכים היא להראות לנו שרק הוא יכול להציל אותנו. שרק הוא יכול לתת לנו מחיה. ורק הוא יכול להביא לנו את פרנסתינו. רק הוא יכול לשמור אותנו בחיים.

השליטים מאז ומעולם רצו להשתלט על המים והמזון. מים ומזון שומרים אנשים בחיים, וברגע שאתה שולט על זה, החשבון שלהם היה שאתה שולט על האנשים. אבל הם שוכחים דבר אחד: ריבונו של עולם הוא האחד ששולט על הכל! הם יכולים למות מרעב אפילו כאשר הם מוקפים בכל סוג של מזון, והם יכולים למות מצמא אפילו בתוך בריכת-שחיה. הקדוש ברוך הוא מחליט על הכל, ואלה הנבלים שמנסים להיות במקום הקב"ה, חס ושלום, לא למדו עדיין את הלקח שלהם מכל הדורות האלו. אבל בקרוב מאד הם ילמדו את הלקח [שמות ז' ה': 'וְיָדְעוּ מִצְרַיִם כִּי אֲנִי ה', יחזקאל כ"ט ו'], ובין שהם רוצים לקלוט זאת או לא – הם יימחקו מן הקיום לנצח.

אני משתוקק למשיח, להיות ביחד עם הקב"ה ללא מחיצות, להתענג באור הקדושה. ואני חש שזה מגיע. אני מרגיש את זה מגיע מאד בקרוב, ועם זאת – הכיסופין לראות את היום הזה הולכים ומתחזקים ומתגברים, ואני שאני כמעט לא יכול לשאת זאת. אני מרגיש את הגאולה מתקרבת אלינו כל כך חזק עד שאני בוכה. אני פורץ בבכי מכאב ומהשתוקקות. מכאב, כי זה כל כך מצער אותי שאני לא נמצא שם עדיין.

אני מסתכל מן החלון, אני רואה את העצים נופלים, ורואה את האנשים נופלים בשלג, ואני בוכה. אני בוכה על עולם-הדמיונות הזה שכל כך הרבה מאמינים בו. אני בוכה על מה שצפוי להיות כאשר יתפסו את הטעות הגדולה שלהם. אני בוכה בגלל שיש לנו כל כך הרבה סבל שאנחנו צריכים עדיין לעבור, ומה שקרה כאן בארץ-ישראל עם השלג – זה לא במקרה. אמת, ברגע שהסכנה חלפה - הרבה אנשים יחזרו לטיפשות שלהם [שמות ח': 'כִּי הָיְתָה הָרְוָחָה'] – אבל יהיו לנו עוד נסיונות רבים מאד בקרוב, אם זה מזג-האויר או פחד מלחמה או מה שזה לא יהיה. בכל אופן ה' יעשה את זה, והכוונה בזה תהיה להביא אותנו קרוב אליו. הכוונה בכל זה תהיה להסיר את המחיצות כך שנוכל להיות מאד קרוב ליוצרנו.

החורף הזה עוד הולך להיות מלא התרחשויות וקשה מאד. אני מתחנן לכל יהודי: כאשר אתה נכנס לצרה גדולה – תזכור שהקב"ה הוא הכל-יכול היחיד. הוא הכל. תחזיק בו והוא יציל אותך בכל מצב. רק תהיה קרוב אליו ותעשה את רצונו. זה לא מספיק לנסות להשתמש בו לצרכים שלך. לא! עליך להיות אחד אתו. עליך לעשות את מצוותיו, לעשות רצונו.

אני מסתכל מן החלון ואני רואה את הבבואה שלי, ואני כה שמח שלפחות אני יודע את האמת, אבל אני כל כך עצוב שהרבה אינם יודעים.

אני בוכה בלילה מפני שאני מפחד על הסבל שאנחנו עדיין צריכים לעבור בו. ואם סערת השלג הזו היתה קשה – הרי שאנחנו הולכים להתנסות ולקבל לקחים בדרכים קשות עוד יותר. כל יהודי שתפס את האמת מהקשיים והמבחנים שלנו בשלב מספר אחד, יסבול פחות בשלב מספר שנים, שלש, ארבע וכו'. עבור אלה שקולטים מהר ומקבלים את האמת – כל שלב יהיה הרבה יותר קל באופן מתקדם וגובר. אבל אלו שמתעלמים מן המבחנים שה' עומד לתת לנו ומסרבים ללמוד את ההסתכלות הנכונה ואת הכיוון הנכון – הם רק יסבלו יותר ויותר בכל שלב.

אני מביט מן החלון החוצה אל תוך הלילה הקר והמושלג ורואה ברור שהמראה שאני רואה זה מאד מדכא, אבל אני גם יכול לדמיין מעבר למחזה הזה את האור של משיח צדקנו [ישעיה ס' א': 'קוּמִי אוֹרִי כִּי בָא אוֹרֵךְ'].

חלק 22:

על סף הגאולה השלימה

לאמיתו של דבר, אין לי 'מצב רוח' לפרוק את הרגשות שלי, אבל אם אתם עומדים על כך – אני אעשה זאת.

השנה האזרחית החדשה תביא לנו הפתעות גדולות וקשות. הפתעות מאד קשות. העולם הפך להיות חלום-בלהות, סיוט לילה שלא-יאומן [ישעיה ל' י"ב ע"ש]. העולם המערבי החומרני, שבעבר היה כל כך פורח ורווחי, העולם המערבי שבו הגשמיות, המטריאליזם פרח וגדל עד ללא-סוף כביכול, יגלה את העובדה שכל זה היה רק סתם דמיון בסך-הכל, אילוזיה בלבד [שם ל"ד י"א: 'קַו תּוֹהוּ עַל אַבְנֵי בּוֹהוּ'].

כל חג חילוני, גויי-דתי הביא אתו יותר ויותר גאדג'טים, מכשירים מאד מעניינים לרכישה. בכל חג חילוני וגויי-דתי הופיעו עוד ועוד משחקים לילדים ומבוגרים, רעיונות חדשים שנועדו להשאיר אותנו מתעניינים בחיים, שהחיים שלנו יהיו עוד-יותר מענינים. אבל כעת הכל חלף. העולם הפך להיות קשה עד אימה. והבידור, במקום לבדר – זה הפך להיות מפחיד. הפך להיות מלנכוליה. מכניס את כולנו לדיכאון [קהלת ז' ה'].

השירים, הריקודים, הבידור של העולם הגויי עושה את האנשים מדוכאים, נותן להם תחושת-בדידות [שם ב' ב': 'לִשְׂחוֹק אָמַרְתִּי מְהוֹלָל...']. ואפילו בעולם היהודי, עדיין אנחנו רצים אחר 'עגל הזהב', ומנסים לשחזר, להחזיר לחיים משהו שאנחנו עדיין לא קולטים שזה אבד לחלוטין ['לְבֵנִים נָפָלוּ וְגָזִית נִבְנֶה', ישעיהו ט'].

אנחנו איבדנו לחלוטין את המטריאליזם הזללני [ישעיהו כ"ח: 'כִּי כָּל שׁוּלְחָנוֹת...'], וזה לעולם לא יחזור, ברוך השם. כל הסוג הזה של המטריאליזם ייעלם לגמרי, ולנו תשאר רק אחת מהשתים: או האפשרות להשיג את הדרגות הרוחניות הכי-גבוהות, כלומר להתקרב מאד-מאד אל השם ['הַשְׂכֵּל וְיָדוֹעַ אֹתִי', ירמיהו ט'], או לחילופין, שלא נמשיך להתקיים, חס ושלום. התהליך הזה של ההיגמלות מהמטריאליזם המורעל הינו דבר קשה מאד ומסוכן, אבל זה מה שאנחנו עוברים עכשיו. הגשמיות, עגל-הזהב – הוא הסיטרא-אחרא, זהו היצר הרע בעצמו ['עָרְלַת לְבַבְכֶם', דברים י'].

העולם הפך להיות יותר ויותר מבעית בצורה חולנית, מלא מוות. מדי יום ויום מתים אנשים בצורות האלימות ביותר, בין אם זה פעולות יחידניות או במלחמות, כמו בסוריה לדוגמא, מקום שבו הפשע והאלימות ושפיכות-הדמים עלו מעל ומעבר לכל מידה שהתרגלנו אליה.

יש משהו מרושע מאד המתרחש כעת שזה לא היה קיים מעולם. העולם כולו אימץ כעת ערכים חדשים [דניאל2 עמ' 245: 'תרבות אדום - זאב בעור של כבש']. אבל הערכים החדשים האלו באמת הם אינם חדשים. הם ישנים מאד! זהו אותו הסיטרא-אחרא הישן שקיבל שוב את הכח כפי שמעולם לא היה לו. וזה הורס, או לפחות מנסה-להרוס כל דבר טוב, ה' ישמור. הם הורסים כל דבר שאנחנו רואים כדבר נעלה, שעבור העם היהודי זה קדושה. הם מנסים להרוס את הקדושה! והם סבורים שהם מצליחים! הם באמת בטוחים שהם מצליחים ['דֶּרֶךְ רְשָׁעִים צָלֵחָה', ירמיהו י"ב ע"ש], ואני לא יכול לומר שהם לא מצליחים, מלבד זאת שאני יודע שהם לא מצליחים, מכיון שאילו הם היו מצליחים – הרי שלא היה לנו עולם [נח פרק ו']. אבל ה' עומד להביא אותם לנקודת השיא – אל תמצית הרוע, וברגע שהם מגיעים לשם - לא יהיה להם להיכן להמשיך אלא כלפי מטה, והם כולם ייעלמו ['שִׁיתֵמוֹ כַגַּלְגַּל', תהלים פ"ג], ואנחנו אפילו לא נזכור שהם היו קיימים אי-פעם [מזמור ק"ד: 'וּרְשָׁעִים עוֹד אֵינָם', תהלים סו"פ ל"ז].

החיים שלנו יהיו כה יפים, כה נפלאים, כאלו מספקים, כל-כך ללא רבב, כל כך בלי תשוקות [דברים ל' ו'] ובלי שום דבר מהדברים הרעים שהרוע הביא אל העולם [מזמור פ"ט: 'עוֹלָם חֶסֶד יִבָּנֶה']. וגם לא יהיה לנו מוות ['בִּלַּע הַמָּוֶת לָנֶצַח', זכריה י"ג], יהיו לנו רק חיים [תהלים ל"ו י'], אך ורק חיים. [ר' באורך מאמר 'בית דוד' בהקדמת השלה"ק 'תולדות אדם'].

הערה: 'הָאֵר פָּנֶיךָ וְנִוָּשֵׁעָה'. הדבקות בה' כתכלית שלמות האדם: סוף פר' ניצבים, רמב"ן פר' עקב על הפ' ובו תדבק, הובא בס' חרדים פ"ט אות י' ע"ש. ובאיגרת הרמב"ן, שע"ת ג' כ"ז וכן ש"א אות מ"ב, הרמח"ל בתחי' מס"י פרק א', וכן במאמר 'דרך חכמה' ובס' דרך תבונות כ"ד, חלק מהמקורות הובאו בגליון קד"ד 27, ובחוברת 'קול דממה דקה' מס' 5 עמ' 10.

כן, זה קורה, והשנה האזרחית החדשה שהעולם חוגג – עבורי זה משהו עצוב מאד, מפני שאני פוחד עבור כולם. אני פוחד עבור היהודים שלנו. לגויים יש עוד הרבה מה לעשות כדי לקבל 'תיקון' מושלם על כל העבירות הנוראות שהם ביצעו נגד היהודים, ונגד הקדוש ברוך הוא, ה' ישמור [סוף האזינו, ור' רש"י בשלח עה"פ תהרוס קמיך]. הם כולם ימותו בצורה הקשה ביותר. והעולם יתפטר מהם לנצח. ה' לא יאפשר להם להמשיך להתקיים. הם ישיגו את הסוף שלהם, את הסוף שמגיע להם ['אֲשֶׁר שָׁפְכוּ דָּם נָקִיא בְּאַרְצָם', סוף יואל]. וגורל דומה ממתין גם לערב-רב [זוה"ק בראשית כז: 'ומיד דיתמחון...']. אבל היהודים שסבלו אלפי שנים [ישעיה  ס"א, ע"ש] הם ימשיכו אל הנצחיות [שבת קנג. ושם קיח.].

אני כה שמח שסוף-סוף אנחנו מגיעים לנקודה של אל-חזור, הנקודה שבה אנחנו לא יכולים להסתובב וללכת אחורה, רק קדימה. רק קדימה אל הנצחיות שלנו, אל הקדושה שלנו, אל הטוהר שלנו, להתענג על זיו אור השם ושכינתו [מזמור ט"ז: 'נְעִימוֹת בִּימִינְךָ נֶצַח'].

אני כל כך רוצה לקפוץ מעל התקופה הזו ['חבלי יולדה'], לדלג אל הזמנים הטובים יותר, אבל אנו איננו יכולים לעשות זאת. ואנחנו חייבים להמשיך קדימה, לסחוב את הרגלים שלנו בנסיון לשמור על שפיותינו וזאת על ידי זה שאנחנו עושים תשובה. אפילו שהעולם הפך להיות מטורף - אנחנו חייבים להשתרך קדימה בנסיון להחזיק את העינים שלנו מכוונים אל המטרה, אל היעד שלנו - להיות מסוגלים סוף-סוף להשיג את הגאולה השלמה [דברים סוף פרק ל'].