פרק 23: ככל שתתעוררו מהר יותר, כך זה יסתיים מהר יותר

                    פרק 24: הטרגדיות האלו נשלחו מן השמים

חלק 23:

ככל שתתעוררו יותר מהר, כך זה יחלוף יותר מהר

טוב, אמא ואבא, אנחנו עברנו שבוע קשה מאד, סופו של שבוע אחד ותחילתו של האחר. כל שבוע ישנם יותר ויותר טרגדיות, יותר ויותר קשיים שעלינו לעמוד בהם. יותר ויותר אנחנו רואים את העולם שלנו, העולם שאנחנו מכירים, מתפרק מכל הכיוונים [ישעיה נ"א ו'].

בהתחלה התרחש רצח נורא בויליאמסבורג, רצח איום שהפחיד את כולם. לפחות רוב היהודים באיזור הרגישו פחד. אבל מהר מאד הם קפצו מזה, הכריחו את עצמם לצאת מזה, מכיון שהם לא אוהבים להיות נפחדים. הם לא רוצים לדעת את האמת שה' שולח להם מסר ברור שזה הזמן לעזוב [ר' פרקים 15, 16 מסידרה זו]. זה לא רק זמן לעזוב, זה זמן לשנות. בראש ובראשונה זמן להשתנות, זמן לעשות תשובה. הרצח של האברך הצעיר מסאטמר היה נורא, משהו איום, אבל אפילו עוד יותר נוראה מזה היתה האנטישמיות שחשף הניו-יורק-פוסט נגד הקהילה היהודית [בידוע שעשיו שונא ליעקב... עי"ס נבואה והשגחה ח"א מפי"ב]. וזה היה פחד אמיתי.

אבל האמריקאים החרדים קפצו בחזרה מהר מאד לשאננות הישנה שלהם, והם אינם רוצים לדעת את האמת, מפני שאם הם יתפסו את האמת, יתכן שיהיה עליהם להשתנות [ישעיהו ו': 'הַשְׁמֵן לֵב הָעָם הַזֶּה... פֶּן יִרְאֶה בְעֵינָיו... וָשָׁב וְרָפָא לוֹ'] והשינוי הוא קשה, והם אוהבים את 'עגל הזהב' [הושע י"ג: 'וַיַּעְשׂוּ לָהֶם מַסֵּכָה מִכַּסְפָּם כִּתְבוּנָם עֲצַבִּים']. הם אוהבים את זה, והם לא רוצים להתפטר מזה, כך שרובם פשוט ממשיכים הלאה והם אומרים לעצמם: "טוב, זה פשוט היה משהו שקרה ['בְּקֶרִי']". ובלב שלהם הם מנסים כנראה לומר לעצמם שהיהודי האומלל שנרצח בטח היה אשם, כדי להשתחרר מהרגשתם הנסתרת שיתכן שזה באמת מסר מן השמים שקורא לצאת מארה"ב ולעשות תשובה.

ואז ה' כמובן שלח התרחשות נוספת שהיתה מאד מדהימה. ברוב ארצות הברית של אמריקה אם לא בכולה היתה הטמפרטורה נמוכה באופן קיצוני, ובאיזורים מסוימים, איזורים גדולים מאד, הקור ירד אפילו אל מתחת חמישים או אפילו שישים מעלות (פרנהייט) מתחת לאפס, אבל כמובן, היהודים ניתרו החוצה גם מהאירוע הזה, לפחות אלו שאינם חיים בשיקאגו או במקומות שחטפו את הקור העז. בניו יורק הם בטח אמרו: 'אוהו, טוב, זה לא כל כך קיצוני, זה באמת לא כל כך בלתי-רגיל'. והם חזרו לדרכיהם הישנות.

תשובה - זה דבר שמאד קשה לעשות, וכאשר אין לנו חשק אמיתי לעשות זאת – זה אפילו נראה מדי קשה. כאשר אנחנו אוהבים את המשחקים שלנו, ואנחנו אוהבים את ה'עגל הזהב' שלנו ואת הגשמיות (החומרניות) שלנו – אז באמת אנחנו לא מעונינים שמשהו יגרום לנו דחף לעשות תשובה [' וְתוֹעֲבַת כְּסִילִים סוּר מֵרָע', משלי י"ג. שערי תשובה לר"י ש"א אות ל"ג, ע"ש].

ולכן, אני באמת מזהיר אתכם, עם ישראל באמריקה, ובאירופה, ובכל העולם: עדיף היה שתפעלו כאחד בצוותא, מפני שבקרוב עומדים להיות אזהרות חזקות אף יותר [רבנו יונה שע"ת ש"ב, הדרך הא'], וזה עומד להגיע קרוב מאד לבית של כולם. אני מזהיר ומתריע על כך מראש.

כאן בארץ-ישראל, יש לנו סיטואציה מאד מעניינת. אחד מגדולי הלוחמים של מדינת ישראל נפל לו. הוא מת לאחר שמונה שנים במצב חוסר-הכרה. הגנרל הגדול הזה היה לו טקס לויה וקבורה גדול ביותר. הוא נלקח אל הכנסת והונח שם כך שכל מדינת-ישראל יכלו לבוא ולהעניק לו את הערכת הכבוד האחרונה. היתה רק 'בעיה' קטנה אחת. לא מאד הרבה אנשים התעניינו לבא.... וזה היה מעט מביך. כן, הדיפלומטים הגיעו ממרחקים לומר מילות-פרידה ללוחם הזקן הזה, אבל האלפים-על-האלפים שהם ציפו להם לא הגיעו בכלל... רק מעטים.

וזה היה מאד מאד מוזר, מפני שהאקס-פריים-מיניסטר הזה היה מאד בלתי-אהוד לחלק גדול של האוכלוסיה הישראלית, בגלל שהוא הוציא את היהודים המתיישבים מגוש-קטיף. ואפילו עוד גרוע מזה – הפוליטיקאים שבאו אחריו לא עזרו לאנשים האלה לקבל את מה שמגיע להם, שזה אומר דיור קבוע וכדומה. הרבה אנשים ראו אותו כעריץ. בכל אופן, מדינת ישראל היתה מעוניינת לתת לנו מסר שאפילו שאריק היה לוחם גדול, כאשר הוא היה צריך להתקפל – הוא התקפל. ובמה הוא התקפל? על מה הוא ויתר? הוא לא ויתר על החוה שלו. לא! הוא ויתר על כל הבתים ועל השטח של המתיישבים בגוש-קטיף. הוא גירש אותם מהבתים שלהם מפני שהוא התבקש לעשות זאת, מפני שנאמר לו שזה מה שהוא צריך עכשיו לעשות. אני תוהה מה היה קורה אם הוא היה צריך לוותר על החוה שלו, על המשק שלו.

טוב, על דבר אחד הוא בודאי ויתר – על המקום החיובי שלו בהיסטוריה. ומרגע זה והלאה הוא גלש במדרון. לראות אותו קבור ליד אשתו בחוה שלו גורם לי להרהר איך יתכן היה שאיש כזה גדול יכל ליפול כל כך בקלות, יכול היה להתקפל כ"כ בקלות, ולמה בדיוק ברגע זה התרחש המוות שלו? אני מאמין שהמוות שלו בא בדיוק כעת, מכיון שבקרוב מאד האוכלוסיה הישראלית עומדת לקבל 'שוק' רציני, בגלל שזה לא משנה מה שמצהירים אלו המכונים 'מנהיגי הכנסת' – אני בטוח שהם עומדים 'להתקפל' בשטחים גדולים. והרבה יותר מתיישבים יצטרכו לעזוב, והם עומדים להביא חיילים זרים, כפי שכבר אמרתי פעם. ומי יודע מה עוד אחרי זה. אז תחזיקו חזק, עם ישראל, כי זה לא הולך להיות קל. אנחנו מגיעים לתקופה מאד קשה, וכאשר תראו מה מתרחש – תתבוננו בנבואות ואתם תראו שזה בדיוק מה שנכתב בהם [ישעיהו מ"ב ט': 'הָרִאשֹׁנוֹת הִנֵּה בָאוּ, וַחֲדָשׁוֹת אֲנִי מַגִּיד, בְּטֶרֶם תִּצְמַחְנָה אַשְׁמִיעַ אֶתְכֶם', ושם נ"ב ח': 'כִּי עַיִן בְּעַיִן יִרְאוּ...', ע"ש בפירוש המלבי"ם.]

אני צופה בעתיד הקרוב הרבה יותר מבחנים ונסיונות, הרבה יותר גילויים של האמת. אנו עומדים לקבל 'שוק', ואנו עומדים להיות מפוחדים, וזה לא עומד להיות קל. אם אתם רוצים לעבור את זה, יהודי ארץ ישראל, יהודי אמריקה, יהודי אירופה, כל יהדות העולם, מי שרוצה לעבור את זה – כדאי מאד שתחזרו לשרשים שלכם.

נשים נכבדות, כדאי שתתפטרו מכל הבגדים האלו חסרי-הצניעות, ותחליפו אותם לבגדי צניעות. ['וְהִטַּהֲרוּ וְהַחֲלִיפוּ שִׂמְלֹתֵיכֶם', פרשת וישלח]. כדאי שתתפטרו מכל ה'שייטלן' (פאות נכריות) שלכן ומכל האיפור שלכן ומכל הגרביים השקופות שלכן ונעליכן המגונדרות שעושות הרבה רעש ברחוב, וכל שאר הדברים שה' מתעב [סנהדרין קו.].

נשים נכבדות, אל תשכחו את הצפרניים המבריקות. ואתם הגברים, אתם גם עושים את זה. כדאי שתתחילו ללמוד תורה בדרך שאתם אמורים לעשות זאת, ולא 'להתמזמז' מסביב, למרוח את הזמן. אתם צריכים ללכת לעבודה? או-קיי. אתם צריכים להיות 'קובעי עתים לתורה', ועדיף שאכן תעשו זאת. וכדאי שתפסיקו לפטפט בבית-הכנסת ולדבר את כל הסוגים של לשון-הרע וליצנות על אנשים ברחוב בגלל שזה נראה שהם מדי חרדים ['לָשׁוֹן מְדַבֶּרֶת גְּדֹלוֹת', תהלים פי"ב, ור' ס"ח סי' מ']. רצוי שתזהרו. ורצוי שתפסיקו את טיסות-הטיולים מארץ לארץ לבר-מצוות ולחתונות ולכל מיני דברים שבאמת אינכם צריכים ללכת לשם. עדיף שתתיישבו ותנסו להתפטר מהאוברדרפט, ותנסו להתפטר מהחוב שלכם לבנק, מכיון שהחובות האלו הם הכי מסוכנים. אם אתם חייבים לגמ"ח או שיש לכם חוב ליהודי פרטי, יהודי חרדי, שבמקרה הגרוע ביותר הוא ימחל לך – בסדר. אבל ברגע שאתם מתעסקים עם הבנק וכו' וכו' אתם בצרה גדולה, בבעיה גדולה! אז אני מציע שתזרקו את דרכי החיים הגויים, ותחזרו להיות יהודים-אמיתיים בצורה שהיהודי אמור להיות. תחזרו ללימוד שלכם, תחזרו לתפילות שלכם עם כל הלב והנשמה. תחזרו לאידישקייט האמיתי. תחזרו אל ה' [יואל ב': 'שֻׁבוּ עָדַי בְּכָל לְבַבְכֶם'].

הרבה מכם צוחקים על חסידי ברסלב מפני שהם אוהבים לעשות התבודדות, אבל התבודדות זה אחד מהדברים הבסיסיים שיהודי צריך לעשות. הוא צריך פשוט לדבר אל השם. הוא צריך פשוט להתקרב אל השם ['קָרוֹב ה' לְכָל קֹרְאָיו לְכֹל אֲשֶׁר יִקְרָאֻהוּ בֶאֱמֶת...']. היו ערים לכך שהקב"ה יודע כל תנועה שהאדם חושב לעשות אפילו לפני שהוא עושה זאת בפועל [ירמיהו ל"ב י"א]. ה' יודע את תחושותיו העמוקות ביותר של האדם למרות שאנשים מרגישים שהם לגמרי מבודדים [ר' אגרת הרמב"ן, ושו"ע או"ח סי' א' ברמ"א]. הוא יודע כל מחשבה וכל מעשה וכל רצון של האדם.

אז לכן הייתי מאד מציע שתזרקו את הספרים שלכם שהם 'טרייף' [משנה ברורה סי' ש"ז ס"ק ס"א, ע"ש], ואת המגאזינים שלכם שהם 'טרייף', והייתי גם מציע שתזרקו את הבגדים שלכם שהם 'טרייף', ואת מקומות האכילה ה'טרייף' שלכם. אפילו שיש להם הכשר, בכל אופן הם טרייף, כי לשבת במקומות האלה ולזלול במקומות האלה, ולאכול בצורה זוללנית, אנשים, נשים, יושבים, צוחקים, מתבדחים [אבות ג' י"ב, א' ה'], וכן הלאה, זה יותר גרוע מאשר 'האוכל בשוק' [קידושין מא.] מפני שזה מקום של בידור מרוקן מתורה. זה כמו שהקאתם על השולחן ['זוֹלֵל וְסוֹבֵא', אבות ג' ג']. ואל תשכחו שאוכלים במסעדה רק ממש בלית-ברירה. כאשר אתם מוצאים את עצמכם במקום זר ואתם במצב-חירום מפני שאין לכם אוכל ולא חנות מכולת ולא שום מקום לאכול ואתם מרגישים חלשים מרעב, אזי לא תהיה לכם ברירה רק לחפש מסעדה שהיא 'היימיש' (מוכרת), ושהיא בדרך צניעות, ושזה באמת כשר, אבל כל זה מאד קשה למצוא היום.

עם ישראל! סוף הזמן כפי אנו מכירים את זה מתקרב מאד [יחזקאל ז']. אנחנו מרגישים רק קצת מן הצרות שממתינים לנו. אם אתם סבורים שזה היה רע עד כעת – זה הולך להיות גרוע עוד יותר. וזה לא אומר שאנחנו נעבור נסיונות דומים למה שעברנו. זה יהיה קשה עוד יותר. ורק אלו שקרובים לה' יהיו מסוגלים לעבור את זה - מפני שהם לא יהיו בפחד. הם לא יפחדו - מפני שהם יהיו כל כך שמחים שאנחנו כל כך מתקרבים אל הגאולה השלימה שזו האמת הגדולה ביותר ['כִּי חָסוּ בוֹ...'].

יהודי אמריקה, תצאו מקהות-החושים שלכם. אתם עומדים לעבור נפילה גדולה! זה עומד להיות נפילה ענקית. אמריקה כבר גולשת מטה [ישעיה סופ"ב]. אל תשקרו לעצמכם. אם לאחרונה עשיתם משהו 'גדול' בשוק המניות – אז בקרוב השוק הזה עומד ליפול. וכל הכסף הזה שלכם עומד ליפול. אתם עומדים להיות בצרה גדולה. הרבה יהודים כבר בצרות באמריקה, ואם אתם סבורים שהכתבה במאגזין הניו יורק פוסט היתה רעה – תחכו. אתם אפילו לא תופסים שישנה אנטישמיות בכל מקום. זה לא כמו שזה היה. אתם לא יכולים כעת להכנס למשרדו של ראש-העיר ולומר: "זאת חוצפה!" והוא עומד לרוץ מיד לעזור לכם. בשום אופן לא ולא [מלאכי ב' ט'].

הדברים משתנים, והם משתנים בקצב מהיר [עקד"מ להגרא"ו]. לכן אני מאד מציע שתקחו את עצמכם בידים ומתחילים להשתחרר מכל קולקציות הפסולת שאספתם מסביבכם, ומגיעים אל האמת, להיות מסוגלים להגיע אל הגאולה השלמה. מכיון שאם אינכם עושים זאת – לעולם לא תעשו זאת. לא תעשו זאת לעולם - מפני שלא תהיו מסוגלים לעשות זאת. לא תהיו אפילו מסוגלים להבין מה זה אומר להגיע אל הגאולה השלימה. אתם לא תבינו מה זה אומר להיות 'בני חורין' [אבות פ"ו], לעולם לא תהיו מסוגלים להבין זאת. אם אתם לא מבינים את זה – אתם לא יכולים לעשות את זה מכיון שאתם לא מסוגלים להעריך את זה. אתם תגיעו ואתם תיעלמו מעצמכם - מפני שלא תוכלו להיות חלק של זה [ר' דניאל2 פרק 84].

עם ישראל! אני מדבר ברצינות, מאד ברצינות. הזמן הגיע ['בָּאָה הָעֵת...', יחזקאל ז' ע"ש]. אנחנו מגיעים אל הסוף ['כלו כל הקיצין...', ועי' זוה"ק שמות יז.: 'אָמַר רִבִּי יוֹסֵי אִי יַתִּיר יִשְׁתַּעְבְּדוּן לֹא עַל פּוּם גִּזְרַת מַלְכָּא הוּא אֶלָּא עַל דְּלָא בַּעְיָין לְמֵיהַדָר לָקֳבְלֵיהּ', ור' שם במתמ"ד], ועדיף היה שתקחו פעולה ותעבדו ביחד ['בְּזַעֲקֵךְ יַצִּילֻךְ קִבּוּצַיִךְ', עי' בית הלוי ר"פ וישב].

אני רק רוצה לומר לכם, לכולכם, כל עם ישראל, שמה שאני אומר זה אמת. יותר ויותר טרגדיות, טרגדיות עצומות ונוראות 'על הדרך' – עד שתתעוררו. וככל שאתם מתעוררים מהר יותר – זה יסתיים מהר יותר ['בַּעֲגָלָא וּבִזְמַן קָרִיב', ר' אש"ל להגר"א פי"א אות ה']. אבל אם אתם 'סוחבים את הרגלים' ולא רוצים לקלוט – אז זה הולך ל'הסתחב' זמן ממושך יותר. אבל השם יציל כל נשמה יהודית, כל אחת [עמוס ט' ט'], כל נשמה שהיתה בהר-סיני [ישעיהו כ"ז י"ב: 'וְאַתֶּם תְּלֻקְּטוּ לְאַחַד אֶחָד בְּנֵי יִשְׂרָאֵל']. זה יכול לקחת מעט יותר זמן מפני שאתם עובדים נגדו, אבל אם אתם מפסיקים לעבוד נגד השם ואתם מתחילים להתבונן ולתפוס מה הולך כאן – אזי תוכלו להגיע לזה מהר יותר.

אני מתחנן אליכם, אני מתחנן לכל היהודים, אל החרדים השקועים כה עמוקות בעגל הזהב עד כדי כך שהם אינם מסוגלים לצאת מהבלאגן הרוחני שלתוכו הם הכניסו את עצמם. הם כל כך שקועים בגשמיות עד שהם לא יכולים איך לצאת מזה, איך לשבור את הקליפה הזו ולצאת מזה ['לֵאמֹר לַאֲסוּרִים צֵאוּ...', ישעיה מ"ט ט', ור' בזוה"ק פקודי רלג: עה"פ 'אל גינת אגוז']. אני מתחנן אליכם: 'תפרצו ותצאו!' [ר' דברי הגר"א על מאמר 'על כן יאמרו המושלים'] תשברו ותצאו מן הגשמיות - ותבואו רק אל הקדוש ברוך הוא. תתקרבו. תשחררו את עצמכם מכל הפסולת המיותרת [ר' ברכות פ' הרואה נ"ז:: 'ג' מעין עוה"ב...] , כל הכובד של הגשמיות וכל ההישענות המוטעית שלכם על האנושות [ישעיה ב': 'חִדְלוּ לָכֶם מִן הָאָדָם... כִּי בַמֶּה נֶחְשָׁב הוּא...'] ותחזרו אל הקדוש ברוך הוא!

חלק 24:

הטרגדיות האלו נשלחו אלינו מן השמים

אוי ויי... גאט אין הימעל...! (ה' בשמים), גאט אין הימעל...! מה יהיה?! מה הולך להיות?! טרגדיה על טרגדיה על טרגדיה... [יחזקאל ז' כ"ו] הטרגדיות מכות את הצעירים ואת החלשים, את הזקנים ואת הנכים, וסתם את היהודי הממוצע [ר' אוהחה"ק פ' משפטים על הפסוק 'כי תצא אש'].

אוי, אוי, אוי... מה עוד אני יכול לומר?! מה עוד אני יכול לומר?! איך אני יכול להתחנן אליכם עם ישראל? איך אני יכול להתחנן אליכם לעשות תשובה? אתם סבורים שאתם כה "פרום" (חרדים, כשרים)! נכון, יש יהודים שהם 'פרום', אבל אותם היהודים שרואים את עצמם 'עהרליך', 'ערליכע יידן' (יהודים יראי-השם): לא כולכם אכן 'פרום'. יתכן שאתם שומרים שבת בצורה שאתם אמורים לשמור, גם זה לא כל כך בטוח. יתכן שאתם שומרים 'כשר' בצורה שאתם אמורים לשמור, וגם זה לא כ"כ מוחלט. אבל אינכם 'פרום'. אתם חושבים שאתם 'פרום' – אבל אינכם!

אינני מדבר לאלו המנסים מאד קשה לחזור אל האמת, לשוב אל הדרך כפי שזה היה באירופה ובארצות-ערב, היכן שהיהודים היו מנודים מאד, והיה להם את הקהילות שלהם ללא שום השפעה חיצונית מן הגויים ['הֶן עָם לְבָדָד יִשְׁכֹּן וּבַגּוֹיִם לֹא יִתְחַשָּׁב'. ר' פרק 11 בסידרה זו], היהודים באירופה שחיו בשטעטלאך (בעיירות היהודיות), שנצמדו אל הרבנים שהיו גדולים, היו ענקיים. אני לא מדבר אליהם. הם כמעט נכחדו.

אני מדבר על היהודי הממוצע, היהודי הרגיל. 'היהודי הממוצע' – הוא זה שהולך להציל את עם-ישראל, מפני שמעולם הוא לא היה 'ממוצע'. הוא תמיד היה הרבה יותר גדול מאשר ממוצע, הרבה יותר נעלה מאשר הממוצע. מפני שהיהודי הוא תמיד הרבה יותר גדול מאשר כל סוג אחר של בן אנוש [דברים כ"ו י"ט]. וזוהי הסיבה מדוע אדום הוא כ"כ מקנא ביעקב, מדוע עשיו מעולם לא היה מסוגל להשלים עם יעקב ['קָשָׁה כִשְׁאוֹל קִנְאָה...', שיה"ש ח' ו'].

אבל כעת, יהודים יקרים שלי, אחיי היהודים, בבקשה, בבקשה, הקשיבו לי שוב: אתם עומדים לראות טרגדיות רבות עוד יותר מאשר ראינו בשבוע הזה [פר' בחוקותי]. דברים לא-רציונלים ובלתי-נתפסים התרחשו ואף יתרחשו בעתיד, השם ישמור. ['לָכֵן הִנְנִי יוֹסִף לְהַפְלִיא אֶת הָעָם הַזֶּה הַפְלֵא וָפֶלֶא...', ישעיהו י"ט] אלפי אנשים, עשרות אלפי אנשים, מליוני אנשים, הזמינו אנשי-מקצוע לבתיהם להדביר את הבית עם כל סוגי הכימיקלים בכדי להתפטר מחרקים ומכרסמים בלתי רצויים. אף אחד לא מת מזה! זה לא הופיע בשום עיתון שמישהו מת מזה. איך זה יתכן אם כן שהילדים האלה וההורים כל כך נפגעו מזה?! איך זה יתכן שחלקם נפטרו מזה, ה' ישמור? איך זה יתכן???

שנים-על-שנים אנשים משתמשים בגז לחימום, לבישול, למה שאתם רוצים. כן, פה ושם שמענו על מיכלי גז שהתפוצצו, אבל לא קרה משהו מעבר לכך. איך זה יתכן שכעת משפחה שלמה נמחקה לאחר שטכנאי הגיע ובדק ומצא שהכל בסדר, בלי שום בעיה?! איך זה יתכן?! ברור איפוא שכל הטרגדיות האלו שראינו לאחרונה, והזכרתי רק שתים מהן, היו מסר שנשלח מן השמים! ['לְאוֹת וּלְמוֹפֵת', דברים כ"ח].

אנחנו רואים כל כך הרבה דברים מוזרים בעולם הזה, מנחשולי צונאמי עד סופות-טורנאדו עד סערות-הוריקן, אבל כל אסונות הטבע הללו הם הרבה מעבר לנורמה. זה הרבה הרבה מעבר לכל מה שהכרנו בעבר, והעולם בהלם מזה, אבל עדיין לא מספיק בהלם מזה [ר' חפץ חיים במאמר 'בית ישראל' פרק י'].

היהודים, אנחנו היהודים, רואים טרגדיה אחר טרגדיה, אם זה באמריקה או בארץ ישראל, או בכל מקום בעולם. אנחנו רואים טרגדיות עצומות אחת אחר השניה. הרבה מהם פגעו בילדים, הרבה מקרים בנשים לאחר לידה, ועדיין אנחנו לא שמים לב ['וַתִּבְעַר בּוֹ וְלֹא יָשִׂים עַל לֵב...', ישעיהו מ"ב כ"ה]. אנחנו פשוט מתנערים מזה, כמו אחד מכל שאר הדברים האלה.

ובודאי שהעולם מקבל מסר מן השמים כאשר מדי יום ביומו אנחנו רואים מלחמות אכזריות ועקובות מדם בכל קצוות העולם, והתפרעויות אלימות וקשות מכות ערים רבים בעולם. בכל יום אנו רואים שחיטות וטבח של אנשים, נשים וילדים, ובמיוחד מצבורי גוויות של ילדים שהומתו בגאז. מומתים בגאז?! מזכיר לכם משהו? הם צוברים את הגופות של הילדים והנשים כך שאתם יכולים לראות את האלימות האיומה והקשה, האכזריות הנוראה והברוטאלית של אלו הלוחמים בסוריה. ואף אחד לא יודע בבירור מי עשה את זה, אם זה המורדים בממשלה, מפני שהם כולם אנשים אלימים, אכזריים וחייתיים. זה דבר רגיל בשבילם לערוף את הראשים של שונאיהם. האם זה לא חייתי?! האם אין זה פרוע ואכזרי?! יכולנו לצפות זאת מהעמים הפרימיטיביים בג'ונגל הגרוע ביותר ['וְעַיִר פֶּרֶא אָדָם יִוָּלֵד', איוב י"א], אבל אלה השכנים שלנו. אלה שכינינו ובני הדודים שלנו, הדודנים בני הדוד ישמעאל ['משא בערב', ישעיהו כ"א י"ג].

ה' עושה את העולם למקום כל כך הרבה יותר מבעית מאשר זה היה אי פעם. פעם אנחנו סברנו שהשואה היתה הדבר המפחיד ביותר שיכל היה להתרחש אי פעם [רש"י עה"פ 'למשל ולשנינה', דברים כ"ח ל"ז], אבל אנחנו רואים 'שואה' שמתרחשת בעולם בכל יום ויום. מדי יום ביומו אנחנו סובלים משואות גדולות ומשואות קטנות, אבל האלימות היא דבר בלתי-יאומן, ועדיין האנשים רצים, או יותר נכון טסים, לשוייץ או לכל המקומות האחרים באירופה בכדי ליהנות מהחופשות שלהם.

כאן בישראל, כאשר מגיע האחד ביולי, שזה היום הראשון לחופשה שלהם, מחצית מהמדינה טסים לחוץ לארץ, לאמריקה, אוסטרליה, הודו, תאילנד, ובודאי אירופה וכו' וכו', בגלל שהיהודים פשוט לא מסוגלים להיות במקום אחד. הם צריכים ליסוע וליסוע וליסוע. ובשביל מה? בשביל הבידור? לראות את מה? הם נוסעים לראות עוד מוזיאון, עוד אתר היסטורי. וכמובן לקניות, לעשות 'שופינג' ['אַחֲרֵי לְבַבְכֶם וְאַחֲרֵי עֵינֵיכֶם...'].

אני עוד יכול להבין את החילונים שהראש שלהם לא מלא במשהו מדי-רציני, בדרך כלל, שהם נוטלים חלק בפעילות כה-שטחית [קהלת א': 'הֲבֵל הֲבָלִים']. אבל החרדים? מה זה נותן לכם?! מה זה כבר נותן לכם?! זה ממש ממש לא צניעות להסתובב בכל המקומות האלו מבלי שום סיבה רק בשביל ל'כייף' את עצמכם. וכמה חרדים נמשכים לכל הסוגים של האטרקציות של המקומות האלו אפילו שהטיול הוא במסגרת 'חרדית' לגמרי? וכמה נשים הולכות לעשות סקי על הקרח? הרבה! והרבה מהנקראים 'בחורים חרדים' לא רוצים בחורה שלא יודעת מה זה סקי!

אוי. אוי. אוי! טוב, אני אומר לכם ישירות. אם אתם לא משתנים - עומדות להיות יותר ויותר טרגדיות, השם ישמור! יותר ויותר קשיים, ה' ישמור ['וּמְצָאֻהוּ רָעוֹת רַבּוֹת וְצָרוֹת...', פר' וילך]. ובסופו של דבר, רק אותם היהודים שלקחו את המסר ישירות לליבם ובאמת שינו את דרכיהם – הם עומדים לקבל משיח-צדקנו. אתם מקבלים אזהרות ברורות! אזהרות שנוגעות עד הלב ועד הנשמה, התרעות שאמורות להסיר ולהוריד את המסך הנורא של הגשמיות, שזו המחיצה המפסקת בינינו ובין הקדוש ברוך הוא ['ערלת הלב']. ברגע שהמסך הזה התפרק – אזי אנחנו יכולים להתקרב מאד אל הקדוש ברוך הוא, ולאשש את עצמנו שאנחנו ראויים להכנס לעולם-הבא של משיח צדקנו [ר' ישעיהו פרק כ"ח]. וכל אלה שזוכים להגיע לרמה הרוחנית הגבוהה הזו, שהיא אכן בהשג ידו של כל יהודי אמיתי, להבין ולהשיג את ידיעת ה' וקרבתו, ולהשתנות על ידי עשיית תשובה מושלמת - אזי מצפה לכם העתיד המפואר ביותר. אבל אם אינכם משתנים ואינכם עושים תשובה שלמה – אזי הגיהנום יהיה 'גן עדן' בהשוואה למה שאתם הולכים לקבל [צפניה א' ט"ו: 'יוֹם עֶבְרָה הַיּוֹם הַהוּא...', ע"ש. ור' עמוס ה' י"ח].

תוספת ממוישל'ה ביום ו' כ"ג שבט:

אני יושב על הארץ ושופך דמעות רבות על כל קרבנות-הטרגדיות של השבוע האחרון ובמיוחד אני מתפלל עבור רפאל יצחק אייזיק בן מיכל, וחיים מיכאל שלמה בן מיכל. אני מתחנן אל ה' לשלוח להם רפואה שלימה מן השמים בגוף ובנפש בתוך שאר חולי ישראל, ואני בוכה על הצדיק הגדול רבי יעקב גלינסקי זצ"ל שהיה אחד מן הגשרים האחרונים בינינו, היהודים של הדור הזה, ובין הדור הגדול שהיה לפני מלחמת העולם השניה, אבל אני גם כן בוכה ומתייפח עבור הקרבנות העתידיים, הקרבנות הטהורות שיוקרבו בכדי להציל את עם ישראל מכיליון וחורבן [ר' דרשת הגר"ח וולאז'ין בסו"ס נפה"ח].

החופה הוקמה. והחתן, הקדוש ברוך הוא, כבר ניצב תחתיה ומצפה בחרדה לכלה שלו – עם ישראל.