מסר מיצחק אייזק, בחור אוטיסט כ''ה תשרי תשע"א

אני מאד מרוגש ומפוחד, כי קרה אסון ענק לעם ישראל וזה מפחיד מאד.
ה' שלח לנו במוצאי חג הסוכות אזהרה ענקית, שספרי תורה רבים נשרפו בבני ברק בבית הכנסת הגדול של חסידי ויז'ניץ וזה מאד עושה צער בלב של כל יהודי אמיתי. לפחות צריך לעשות צער ופחד ענק כי כזה דבר, כזה אסון, לא קורה סתם.
הרבנים פסקו שאי אפשר להתאבל בחג ומצב זה מדאיג אותי מאד. כי ידוע שכאשר אדם מקבל מכה והוא עצוב וכאוב. ברגע זה הוא מוכן יותר לעשות תשובה.
אם הוא יצטרך לחכות שבועיים, אז ברור שהלב שלו לא יהיה כל כך פתוח לתשובה, כי כבר השכל שכח במידה גדולה את הכאב, את הצער, שהוא הרגיש ברגע הראשון שהוא שמע על האסון.
זה דבר טבעי ביותר שהזמן עוזר לאדם לשכוח מאסון.
במקרה זה של הדור שלנו, שלא רוצה בדרך כלל להפריע לחיים הגשמיים שלו כדי להתאבל ולבכות מהמקום העמוק ביותר בתוך הלב,
ולעשות תשובה שלמה,
שדורשת ממנו לשנות את רוב החיים שלו, אז ברור שיש רצון יותר גדול לשכוח מהאסון.
ה' שלח לנו מסר ברור.
חבל אם לא ננצל את זה כדי לחזור בתשובה.
אני מאד מפחד מזה, שגם אחרי החג אין מתאבלים. אין אוירה של אבלות. ואיך זה יכול להיות שעל כזו טרגדיה ענקית אין אבלות.
ואפילו אם יקברו את הספרי תורה בערב ראש חודש חשון,

ויעשו עצרת או יום תפילה עולמי,
חושש אני שזה יהיה משהו שטחי שלא יביא לתשובה שלמה בעם ישראל כמו שדורשים מן השמים על ידי האסון של שריפת ספרי תורה רבים במוצאי סוכות חול המועד.
אז בשביל מה נשרפו כל הספרי תורה האלו?
השטחיות הזו היא אסון עוד יותר גדול.

איך זה יכול להיות? רוצים להמשיך ליהנות, רוצים להמשיך את השמחה. ויגידו שאסור להפריע לשמחה, ואפילו אבל על אבא או על אמא, לא עלינו, לא צריך לשבת עד אחרי החג.

אבל זה יותר גרוע מאבל של אבא או של אמא, שלא נדע. זה אסון לעם ישראל.

אם אנחנו לא נבין ששריפת הספרי תורה ולמחרת שריפת בית באותו אזור, ולפני החג גניבה של עשרות ספרי תורה במספר מקומות שונים בארץ, זה הכל מסרים מן השמים שעם ישראל במצב רוחני קשה, וחייבים עכשיו, בלי לדחות, לעשות תשובה.

ועל מה אנחנו חייבים לעשות תשובה? אנחנו חייבים להבין שהיהדות הולכת היום ומתפרקת, ה' ישמור.
וכל זה בא מהערב רב שבינינו שמושך אותנו - גם החילונים, וגם הדתיים הלאומיים וגם החרדים,
לאליל הידוע שלהם, שזה עגל הזהב.

ומי שעובד לעבודה זרה הזאת יכול להיות חובש כיפה עם זקן ופאות
או חובש כיפה סרוגה
או אחד שהולך בגילוי ראש.

רוב האנשים חושבים שהם יכולים להתאים את עצמם לחיות בעולם הזה, שזה עולם השקר, עם כל ההנאות הגשמיות - וגם לחיות בעולם של אמת. אבל זה ודאי בלתי אפשרי.

עם ישראל פשוט לא רוצה לדעת את האמת. ברור לא כולם, אבל הרוב.
לא רוצה להבין איזה אסון זה, אם השם שלח את זה דוקא במוצאי סוכות. אז חייבים לשים לב, חייבים להיות עצובים, חייבים.

אבל רוב העם רוצים להמשיך את החיים הטיפשיים עם כל הגשמיות שלנו, עם כל הדאגה לכבוד המדומה שלנו, עם כל הטיפשות שלנו.
אוי אוי אוי.
ובגלל זה אני מפחד מאד ודואג מאד.

היהודים במצרים היו נחשבים כחרדים, ובכל זאת הרוב עבדו עבודה זרה.

ואיך זה יכול שהם גם התפללו לקב"ה וגם עבדו עבודה זרה?
כי זה נתן להם הנאה רוחנית מצד הטומאה,
והנאה גשמית במילוי התאוות שלהם.

ואי אפשר היה להפריד אותם מזה.
ולכן הם לא היו ראויים לצאת ממצרים ומתו במכת חושך, ל"ע.

ופה זה אותו דבר. אי אפשר להפריד את עם ישראל מהטיפשות מה''פרעס'' [זלילה] במסעדות, מהבגדים הפרוצים, מהטיולים ה''כשרים'' כביכול, מהמסיבות והמכירות הגדולות, מכל העולם הזה שכאילו כשר למהדרין.

את כל זה הם רוצים להמשיך, וזה עבודה זרה.
והם חושבים כמו היהודים במצרים,
שחשבו שהם ''עַם השם'',
אבל הם ''עַם העבודה זרה''
[עגל הזהב, כנ''ל],
והם לא רוצים להיפרד מזה.

רוב היהודים, וגם הרוב הגדול של החרדים, לא הרגישו כמעט כלום בלב על האסון שהיה עם הספרי תורה.
כלום, כלום.
אולי זה הפריע להם אם ח''ו יצטרכו בזמן ההנאה שלהם לחשוב, להיות עצובים קצת. זה לא לפי התכנון שלהם ולא לפי הרצון שלהם.

ואחרי החג, לאחר שיקברו את הספרי תורה הצער לא יהיה באותה עוצמה, לא יהיה אותו הרצון לעשות תשובה, כי כבר לא ירגישו את גודל האסון ואת גודל המסר.
ודבר יותר גרוע - הם ודאי וודאי לא מחכים בכלל למשיח צדקנו. מוכנים להגיד שכן, אבל לא מחכים באמת. לא מרגישים שבלי משיח עכשיו, אין עתיד.
הם רואים עדיין את העתיד שלהם בבתים שיבנו, בבר מצוות שיעשו, בברית מילה שיעשו וכו'.
אלה מצוות, אבל הם רק חושבים על הגשמיות של הדבר הזה ולא על התוכן של המצוה.

כי אם היו חושבים על התוכן בברית המילה, שמביאים ילד לתוך עם ישראל, לתורה,

אז איך אפשר שלא לפחד, כי כמעט לא נשארה תורה אמיתית בעם ישראל, כמעט אין אמונה של עם ישראל בקב''ה.

איך אפשר לא לפחד שמביאים ילד לבר מצוה? איפה הוא ילמד? האם בתוך הישיבות של היום שבקושי מוצאים את הקב''ה שם.
שבקושי מרגישים איזה רגש, בקושי מוכנים לדבר על משיח - כי אם מדברים על משיח אז ודאי שייכים לחב''ד או משהו אחר כזה. וכשמוליכים ילדים לחופה, בשביל מה?
בשביל לגדל ילדים בשקר?
מה יהיה אתם, עם המערכת החינוך של היום. הם לא יהיו יהודים כמו שצריך. אבל לא רוצים לדעת את זה.

מי שבאמת מחכה למשיח מבין שהדור הזה גמור. הדור הבא לא יכול להיות. חייב עכשיו לקבל משיח כי אם לא -
לא ישאר כלום, כלום.
העולם יחרב בלי כלום.
ברוך ה' יש מעט יהודים אמיתיים, כמו במצרים, אולי עשרים אחוז. אולי פחות, אולי אחד מחמשים, אולי אחד מחמש מאות [מכילתא, פרשת בשלח], שכן מוכנים לקבל משיח ומחכים לו.

אבל, אנחנו לא יודעים מה יהיה.
ה' כבר יראה לנו.
אני רק יודע שרוב היהודים בסכנה גדולה מאד.

ואני מזהיר את כולם, שאם לא יחזרו לקב''ה ולא יזרקו את כל הצעצועים של העולם הזה, ואם לא נסגור את עצמנו מהשפעה של העולם הגויי, לא יהיו ליהודים האלו שמירה נגד האסונות הענקיים, המכות המדהימות שיתקיפו את העולם ישר מן השמים.

וכמו במצרים במכת חושך שרוב היהודים מתו, כי לא היו מוכנים לעזוב את מצרים ואת העבודה זרה של מצרים, גם בעתיד הקרוב היהודים שמעדיפים את העולם של הגוים עם ''הכשר'' מהודר, יעלמו כמו במכת חושך, ולא יזכו לקבל משיח צדקנו.
פתחו את העיניים עם ישראל!
אנחנו מקבלים הרבה אזהרות גדולות מאד ובולטות מאד.
לא תוכלו להגיד ''אבל הרב לא אמר לנו מה לעשות''.
כי זה דור שבדרך כלל שומע לרבנים מתי שנוח להם ובהרבה מקרים הציבור, בלחצים שונים, אפילו מכוון את רבנים.

עם ישראל, כל אחד בנפרד יצטרך לחפש את האמת ולחזור לקב''ה -
שבתי בבית ה' כל ימי חיי.

והפעם זה לא יהיה כמו בשואה,
שה' לקח גם את הצדיקים וגם את הרשעים.
הפעם יהיה בירור.
יבחרו משמים מי כן ומי לא,
יהיה מאד ברור.
הערב רב, שהם רוב היהודים בדור הזה, [האר''י ז''ל (ליקוטי תרוה, פרשת ואתחנן)] יעלמו.
לכן תתכוננו עם ישראל, תתכוננו.
אין זמן.