תמוז תשע"א, תקשור עם מנחם

געוואלד !

געוואלד ! געוואלד ! שוב פעם רחובות ירושלים מתמלאים טינופת!

געוואלד ! געוואלד ! רחובות ירושלים מתמלאים דברים האסורים ביותר, ואין קול אחד חזק נגד.

מי היה יכול להאמין בדור שעבר, שבירושלים עיר-הקודש יהיה מצעד של כביכול יהודים שבאופן פתוח, לפני כולם, עוברים את אחת העבירות הקשות ביותר בקדושה.

קבוצה של כביכול יהודים וגם ביניהם גויים, שבחוצפה שאין כמותה צועדים ומשוויצים שהם הולכים בשמחה רבה ובחוצפה גדולה נגד הקב"ה, ה' יציל אותנו.

וכביכול אנשי אמת, הכביכול חרדים, יושבים בשקט, וכאילו בגלל הצידקות שלהם לא מגיבים כמעט בכלל. הם אומרים שזה עבירה גדולה להגיב, טוב יותר לא לשים לב, לא להגיב למה שקורה. אבל השקט הזה יעבוד נגדם, כי הטענה שלא רוצים שהצעירים שלנו יתעסקו עם הנושא של המנוולים - זה לא מספיק סיבה לתת לאנשים רשעים לצעוד ברחובות ירושלים שצריכה להיות עיר הקודש, בלי שיהודי אחד לא ירים קול ויצעק בדמעות רבות ובלב שבור: געוואלד ! געוואלד !

ומה קרה לנו?! איך הגענו למצב כל כך נמוך?!

נכון, יש מודעות רחוב נגד, ותהיה איזה קבוצה לא-גדולה שתדבר נגד. אבל זה לא מספיק, והרוב הגדול של יהודים הכביכול חרדים – שותקים.

ואם היו מתאספים בהמוניהם ברחובות ירושלים וצועקים: געוואלד ! געוואלד ! המנוולים היו בורחים מפחד, כי הקדוש ברוך הוא היה מפיל עליהם פחד גדול, מהיהודים שמוכנים להלחם את המלחמה שלו, של הקדושה, של היהדות, של רצון ה'.

אבל עם ישראל כבר בדרגה כ"כ נמוכה, בתחתית הסולם בתוך הטומאה. העולם החרדי גם בתחתית הסולם, וגם בתוך הטומאה. ברוך ה', לא כולם, אבל הרוב הגדול.

ולכן, הקב"ה, שנה אחרי שנה נותן לזה להמשיך. אבל יש סוף לזה, ומי ששותק ומאמין בטוח בתוך הלב שלו שעדיף לא לדבר, כי אין לו חשק ללכת נגד הממסד, ולעשות גלים שיכולים גם להפריע לו, יהודי כזה בשלב מסויים ירגיש את העונש.

אבל, לצערי הרב, יש בין החרדים ובודאי בין החילונים והדתים-לאומיים מספיק שהם סובלים מהמחלה, מהטומאה של המנוולים.

כן, יש כאלו בינינו, ולכן אין גם חשק לעורר את הנושא, כי מי יודע מה אנחנו נמצא בסל-הכביסה שלנו.

כל יהודי אמיתי! כל מי שרוצה בקדושה ורוצה לעשות את רצון ה', מי שרוצה להציל את עצמו מהתהום!

תצעקו נגד! נגד הדבר האיום והנורא שעומד להיות! העבירה העצומה שעומדת להיות!

מתי בהיסטוריה, בכל ההיסטוריה של ארץ ישראל היתה חוצפה כל כך רבה, שהמנוולים בלי בושה מצביעים על עצמם, שאנחנו, העקומים, המטונפים, הנמוכים, בעלי המום, המטונפים ספוגי הטומאה, אנחנו עכשיו הולכים במצעד ומרימים את ראשנו ואומרים: אנחנו נצעד, חס ושלום. אנחנו הולכים ברחוב נגד הקדוש ברוך הוא, ורצונו ותורתו, חס ושלום, ואומרים שהטומאה זה הטוב, והקדושה זה הרע, ח"ו.

איך יהודי יכול לעמוד ולהתבונן, אפילו מרחוק, אפילו בלי לראות, רק לחשוב על המצעד הזה, מבלי שהלב שלו ישבר, בלי שהדמעות שלו יזרמו כמו נהר, בלי שהכעס על המנוולים יעלה לחום גבוה, הכעס על חילול שם ה' כל כך גדול.

ודאי יהיו מצלמות טלביזיה שישלחו תמונות בכל העולם, ויצחקו שגם ברחובות ירושלים נצעד, הבאנו את הטומאה הגדולה בירושלים. ניצחנו, ניצחנו, ניצחנו, ח"ו.

אבל לכל כלב יש יום-הדין. וגם לכלבים האלה יש סוף. הקב"ה בעתיד הקרוב יעביר את הדין על כל העולם, וכל אלה שחושבים שיש להם איזה כח להלחם נגד הרבונו-של-עולם יקבלו הפתעה גדולה ומרה ביותר, וייעלמו מהעולם, ייעלמו מכל הקיום, ייעלמו לנצח.

שאלה: יש שחוששים שלא לדבר מזה כדי שזה לא ישפיע, אבל בגלל שזה מתקיים שנה אחרי שנה זה מכניס טומאה, רואים שדוקא בגלל זה זה עוד יותר משפיע.

תשובה: זה תירוץ בלי סיבה, כי המצב בישיבות ממש קטסטרופה עם הדברים האלה, כל אמא יודעת שהיא צריכה להסביר לילד איך להתנהג בבית-מדרש, במקוה, כל מקום של קדושה, בבית הכנסת. כשנכנסים לנוחיות צריכים להסתכל מכל הכיוונים שמישהו לא יתפוס אותו. ובכלל בהרבה ישיבות הפסיקו עם פנימיות בגלל זה. ואם יש פנימיה – יש שמירה מאד חזקה, כי בסך הכל אף אחד לא רוצה שהישיבה תקבל שם לא-טוב, אבל זה כ"כ מצוי גם בין החרדים שרק על הנושא הזה, כל יהודי היה צריך מיד ליפול על הריצפה, לקרוע את הבגדים, ולבכות, ולבכות, ולבכות, ולהגיד וידוי, ולבקש מהקב"ה להוציא מבינינו את כל הטינופת, את כל הטומאה.

וההשפעות האלו נכנסו עוד לפני המצעד. המצעד - זה התוצאה. כמעט כל ילד יודע את זה, כי גם הילדים התמימים, ההורים צריכים להזהיר אותם אלף פעמים, כי יודעים שיש בעיות קשות.

והבעיות הם לא רק של הילדים והנערים, יש גם בעיות בין עובדים שעובדים בישיבות, ובמקומות אחרים, בין יהודים חרדים, וגם לא צעירים כל כך. ה' ישמור.