בס"ד, עם בנימין.  

י"ט אדר א' תשע"ד, ירושלים

אני מאד רוצה לדבר. הלב שלי מתפוצץ מצער. הקרבַיִם שלי כואבים כאבים איומים ['חָמַרְמְרוּ מֵעַי']. הצער תפס את כל גופי. כשבאתי לעוה"ז - אני ידעתי שזה לא יהיה קל, הבנתי שאני מגיע לתקופה 'בדיוק לפני משיח צדקנו'. וידעתי שהשקר יכסה את העולם מצד אל צד ['אֱמֶת נֶעֱדֶרֶת'], יחדור עמוק אל תוך האדמה עד מרכז גרעין כדור הארץ ויגיע לגובה בשמים עד החלל ['כִּי הִנֵּה הַחוֹשֶׁךְ יְכַסֶּה אֶרֶץ...']. אבל בכל זאת לא תיארתי לעצמי מצב שכזה, ועד כמה שזה יכאב, ועד כמה שזה יפחיד. אבל בכל אופן אני יודע שהקב"ה עם אנשי-האמת, ולא משנה מה שיהיה – הוא יהיה איתנו ['כִּי אַתֶּם הַמְעַט']. אבל בכל אופן - זה מפחיד. זה מפחיד לראות את המראות הקשות העתידיות שבהמשך אני אדבר עליהם, ואני אפתח את הרעיון ואת המצב.

אנחנו היהודים ידועים היינו תמיד כ'עם קשה עורף' [כי תשא פל"ד, ביצה כה: 'אֵשׁ דָּת לָמוֹ']. אמנם כאשר אנחנו השתמשנו בתכונה זאת בשביל להחזיק חזק באמונה-והביטחון שלנו בה', ולהחזיק בתורת משה ['אַשְׁרֵי אָדָם עוֹז לוֹ בָךְ', ור' סו"ס מלאכי], תורת האמת [אגרת תימן], והיינו מדייקים בכל הדינים שלנו - אז זו היתה מחמאה להיות 'קשה עורף'. אבל בדור הזה זה הולך בדיוק הפוך... אנחנו סגרנו את עצמנו סגירה מוחלטת בפני האמת ['וְעֵינָיו הָשַׁע']. ואנחנו, לפחות הרוב של עַם ישראל, חי עִם השקר. לקח את היהדות, את האידישקייט, והפך את זה ל'יצור' שונה לגמרי ['עתידה תורה שתשתכח מישראל'. שבת קלח:].

אמנם החרדים, הגברים עדיין הולכים עם לבוש פחות-או-יותר יהודי, ובמקרים אחרים זה גם נראה ממש יהודי, עם פאות ארוכות (של גברים), וזְקָנִים, ומעילים ארוכים וכו', אבל הַפָּנִים... הפָּנִים אומרות את הכל! [שמות כ' י"ז, נדרים כ'] סגנון-ההליכה ברחוב ['קומה זקופה', סוטה ה.], תנועת הגוף – זה אומר את הכל. ואני מדבר על הגברים, לא על הנשים. וזה אומר איפה כולנו עומדים. וכשאנחנו רואים את ה'כביכול-צדיקים' שלנו, אברכים שלומדים יום ולילה, ואנשים יהודים שמרגישים שהם ממש מחזיקים את כל הדינים וכל התורה כולה ['לֹא יְדָעוּנִי'], אבל כשמסתכלים טוב עליהם רואים שחסר. מה חסר? חסרה העדינות, חסרה התמימות, חסר הרגש עבור יהודי אחר. חסרה אהבת ה', חסרה אהבת התורה, וחסרות הדמעות. חסר הלב שיכול לבכות על הסבל של עם-ישראל, חסר הדבר הכי-חשוב כדי להיות יהודי, וזה: אהבת השם [וני"מ עמ' 110].

מה לעשות? מה לעשות? כמה אפשר לבכות? כשקוראים סיפורי צדיקים, זה כל כך נוגע עד ללב של יהודי אמיתי [מסילת ישרים פכ"א], ואנחנו, מבלי לשלוט על זה, מתחילים לבכות מהשמחה שהיו לנו פעם כאלו צדיקים, אבל הדמעות גם ממשיכות, כי היום כמעט ואין ['ולא משתכחין']. ואנחנו יתומים. התממשה הנבואה. אנחנו כבר 'דור של יתומים' [הדוה"א עמ' קס"ד] דור שמתעסקים עם שטויות במקום להתקרב לה'. שעושים מכל החיים האלה חגיגה אחת גדולה ['וַיֶּהְבָּלוּ']. אנחנו חיים שבעים שנה [תהלים צ'], ואם יש לנו סייעתא דשמיא - שמונים שנה, תשעים שנה, מאה ועשרים שנה, אבל בסופו של דבר זה נגמר! ['יָמָיו כְּצֵל עוֹבֵר', תהלים קמ"ד] ומה אנחנו עושים עם השנים האלו? ברגע שנולדים – אז כבר אנחנו כמעט בסוף ['גָז חִישׁ וַנָּעוּפָה', ועי' ביהגר"א בענין קיקיון דיונה]. זה עובר כל כך מהר! אין זמן. אין זמן! האם אתם לא מבינים?!

בכל פעם שאנחנו מתגלגלים שוב-ושוב לעולם הזה לתקן ולתקן, אנחנו חושבים ואנו מרגישים שהעולם שאנחנו חיים בו - זה נצח ['בַּר נָשׁ אָזִיל בְּהַאי עָלְמָא וְהוּא חָשִׁיב דְּדִילֵיהּ הוּא תָּדִיר וְיִשְׁתְּאַר בְּגַוֵיהּ לְדָרֵי דָּרִין...', זוה"ק נשא קכו:]. ולמרות שיודעים שהולכים למות באיזה שלב - אבל אנחנו לא רוצים לחשוב על המוות [עי' שבת לא: אגרת המוסר ב'אור ישראל' לר"י מסלנט זצ"ל], כי המוות זה מפחיד אותנו! אבל באמת נשלחנו לתקופה. זה כמו שבן אדם נשלח לאיזו עיר אחרת כדי לעשות עבודה מסויימת, הרי בסופו-של-דבר הוא חייב לחזור הביתה. [ס' מסילת ישרים. חוה"ל שער עבודת האלקים פ"ט] כך גם אנחנו. אנחנו חייבים לעשות את העבודה שלנו פה - ולא לבוא ל'עיר האחרת' ובמקום לעשות את העבודה, ללכת לשתות, ולרקוד, ולעשות כל מיני שטויות, ולשכוח את המטרה שלנו, ולחזור הביתה בלי כסף - כי לא עשינו את העבודה [שבת קנג.]. לא! אנחנו חייבים לעשות את רצון השם.

וזוהי העבודה שלנו מהבוקר עד הלילה ומהלילה עד הבוקר, כל הזמן, בלי הפסקה [שו"ע או"ח סי' רל"א]. ואם זה משעמם לכם - אז אני מרחם עליכם. כי זה צריך להיות העבודה הכי-מעניינת שבעולם, הדבר הכי-נותן-סיפוק בעולם ['בָּרוּךְ אֱלוֹקֵינוּ שֶׁבְּרָאָנוּ לִכְבוֹדוֹ', 'לַעֲשׂוֹת רְצוֹנְךָ חָפָצְתִּי']. אבל אתם רוצים את 'העגל-הזהב' [דניאל2 עמ' 227], ואני אומר לכם עכשיו, שכפי שזה נראה עכשיו - יהיו מעט יהודים שיקבלו משיח צדקנו. רק מעט [חלק קיא.]. אם אתם לא משתנים מהר.

אבל רוב היהודים - ערב רב. וזה אפשר כבר לראות. אפשר לראות את זה כבר די ברור. כי כמה יהודים חרדים יש בעולם? לא הרבה. ומכל החרדים האלה - אין כל כך הרבה שהם באמת יהודים שהיו בהר-סיני. הרבה מהם - ערב רב [הושע ב': 'בְּנֵי זְנוּנִים הֵמָּה']. ואנחנו רואים בקהילות שלנו הרבה ויכוחים, המון שנאה. מלשינים [יומא ט' ע"ש]. מלשינים לגוים, ומלשינים אחד-על-השני ליהודים-הציונים. וזה בודאי לא-יהודי [אש"ל פי"א ו' הסוג הא']. זו אחת העבירות הכי קשות שיש! [חו"מ סי' כ"ו, ח"ח כלל ז' סי"ב וע"ש בפתיחת הספר בארוכה] אוי לנו, אוי לנו, אוי לנו [רש"י שמות ב' עה"פ: 'אָכֵן נוֹדַע הַדָּבָר'].

ונסתכל עכשיו על מה שקורה במדינת ישראל: שלטון ערב רב. שלטון של ערב רב – בבירור. להרבה אנשים זה לא היה כל-כך ברור בתחילת המדינה, אבל כעת אפילו האטומים-ביותר כבר רואים את זה ['וְעַתָּה אֲגַלֶּה אֶת נַבְלוּתָהּ לְעֵין כֹּל'. הושע ב' ע"ש]. כבר רואים שהמטרה שלהם זה לגמור את הדת היהודית, לגמור את 'היהודי הנצחי' [מזמור פ"ג: 'וְנַכְרִיתֵם מִגּוֹי']. הם רוצים לעשות מארץ-ישראל מדינה כמו איטליה, אנגליה וכו', ['עָרוּ עָרוּ'] ה' ישמור. אבל הקב"ה לא יתן. בשום אופן הוא לא יתן ['לֹא מְאַסְתִּים וְלֹא גְעַלְתִּים לְכַלּוֹתָם', עי' מגילה י':]. אבל הגיע הזמן שכל יהודי יחזור לאמת. כי אי אפשר לשרוד מבלי לחזור לאמת [רמב"ם תשובה ז' ב']. אי אפשר לקבל משיח בלי לראות אמת, ולהבין את זה.

אבל אני מאד עצוב, ואני בוכה בלילות הרבה. ואפילו בוכה ביום. כי היהודים האמיתיים - גם הם לא מבינים ['עַמִּי לֹא הִתְבּוֹנָן']. ואני אגיד לכם מה נצטרך כדי לשרוד: להתרחק מהרשעים [מוישל'ה, 'הגאולה' 2 פרק 11 במקורות]. גם מהרשעים שבינינו ['הָאסַפְסוּף אֲשֶׁר בְּקִרְבּוֹ', במדבר י"א], וגם מהרשעים שרחוקים קצת מאתנו, וזה אומר ה'כביכול-יהודים' שרוצים לגמור לחלוטין, לחסל את הדת היהודית [מזמורים ב', פ"ג], ושרוצים לקחת את המסורת שלנו ולזרוק את זה לפח, ה' ישמור.

אבל גם הגוים רוצים לגמור אותנו. ומי אנחנו? עם 'פיצי', קטנטן, קטן מאד. ובין כל אלו שמתיימרים להיות "יהודים" – יש מעט מאד שהם באמת יהודים. וחוץ מאלו שכן התגיירו או שלא התגיירו - שהם אינם גֵרים באמת כמו שצריך, אז יש עוד הרבה שהם ערב רב. אז אנחנו עם פיצפון שאם מורידים את כל הערב רב ואת כל אלה שהם אינם יהודים באמת, שרק חושבים אולי שהם יהודים - אז מה שנשאר זה מעט מאד. ועל ה'מעט מאד' הזה – יִבָּנֶה העולם הבא של משיח צדקנו ['צַדִּיק יְסוֹד עוֹלָם', ישעיה ד', יואל ג', ועי' ספר הישר מאמר י"א]. על מתי מעט! הגוים יֵעָלְמוּ, ישארו כמה, מעטים, אבל הרוב יעלמו. הערב רב יֵעָלֵם ['אֶמְחֶנּוּ מִסִּפְרִי']. נישאר מעטים מאד [זוה"ק שמות ט. 'זְעִירִין אִינוּן'].

ואני אומר לכם את זה כדי שתפתחו את העינים! אני יודע שאתם לא רוצים לשמוע דברים כאלה, זה קשה לכם מדי. אבל זו האמת. וזו המציאות. ואם הייתם קרובים לקב"ה אפילו את הדבר הזה הייתם מקבלים בשמחה, כי השם הכל יכול, השם ברא אותנו ואת הכל. והשם מתכנן ועושה רק מה שטוב לנו ['כל דעביד רחמנא לטב...']. ומי שמאמין בזה עם כל כוחו – יכול לקבל הכל בשמחה ['בְּכָל מְאוֹדֶךָ' סומ"ס ברכות. ושם: 'אלא לקבלינהו בשמחה...', פסחים נ.]. וזה לא 'שמחה' שצוחקים [קהלת ב' ב'], אלא שמחה בגלל שיודעים שבעולם הזה או בעולם הבא - אם אנחנו עִם השם - לא יקרה לנו כלום סוף מזמור ב'].

ואפילו אלה שהיו במחנות-הריכוז אצל הנאצים, הם לא סבלו כשהרגו אותם. אלה שהיו עִם ה' - הם לא סבלו [התשב"ץ סי' תט"ו בשם מהר"ם מרוטנבורג]. הם לא הרגישו את הכדור שפיצח להם את הגולגולת או את הגאז שחנק אותם, כי ברגע האחרון לפני שזה פגע בהם – הם כבר היו בגן עדן! אלו שהחזיקו באמת בהקב"ה, אלו שהאמינו, וידעו, ושרו, ורקדו, כי עמדה בפניהם מצוה ענקית: למות על קידוש השם! ואת זה הם רצו ולזה הם חיכו! [תפילת 'אב הרחמים', ור' מגיד מישרים להב"י פר' וזאת הברכה]. הם לא בחרו בזה, אבל אם ה' נתן להם את זה – אז זה היה דבר קדוש וגדול, דבר ענק שהבטיח להם את העולם-הבא ברגע אחד [ב"ב י:]. והם שמחו.

קשה לראות ילד נרצח, לא עלינו, שסובל, שאין לו מה לאכול, שלא נדע. אבל מי שמאמין שהשם הכל-יכול, שהוא ברא אותנו, ושהוא מרחם עלינו, יודע שגם הילדים האלה - הם עולם שלם. הם ילדים שנולדו בשביל תיקון מסוים. וכמה שזה קשה כשאנחנו רואים את זה, שלא נדע, בבתי החולים, שמלאים ילדים חולים, שה' ישמור, קשה לחיות עם זה. אבל זה חלק של העבודה - וזה חלק של התיקון [ר' ירמיהו ל"א כ"ט].

ומי שמבין את זה הוא תמיד יהיה שמח ['וְטוֹב לֵב מִשְׁתֶּה תָּמִיד']. הוא תמיד יקבל את העולם, את החיים כמו שצריך ['הֲבֵל הֲבָלִים']. וזה הכל, כל העוה"ז - זה אחיזת עינים! זה כמו להיות בהצגה! וזה יעלם. ואנחנו, 'כאשר לא נהיה בתפקיד' - נראה פתאום אמת אחרת, משהו אחר לגמרי! ונדע שזו האמת! וככה זה צריך להיות. ונהיה שלמים עם זה. העולם הוא שונה ['עולם מל' העלם', ערש"י קהלת ג' י"א]. כשמשיח יבא - נצא ל'עולם של משיח' עם הילדים, עם הבעלים, עם הנשים שלנו, אבל אנחנו נבין, נתפוס דברים בצורה אחרת. ושום דבר לא יהיה אותו דבר. הכל יהיה שונה [סו"ס ישעיהו]. גם עכשיו כשבן אדם הולך לעולם הבא – הכל אַחֵר. הכל נראה אחרת. ולפעמים מתגעגעים לאלה שנשארו פה, אבל לא להרבה זמן. יש מה לעשות שם. ושמה, אפילו בגיהינום שלא נדע, אנחנו יותר קרובים לה' מאשר פה [ר' תהלים פ"ד: עוֹבְרֵי בְּעֵמֶק הַבָּכָא...'].

ולכן, עם ישראל, אנחנו על סף העולם הַמָּט לנפול. מזג-האויר - ממש משונה ומפחיד. יש מלחמות בכל מקום ['יִרְגְּזוּ עַמִּים, תָּנוּט הָאָרֶץ'. מזמור צ"ז ע"ש]. יש איומים וכנראה שגם יהיו מלחמות גרעיניות. שני-שליש-העולם צריך להחרב. ולא לפחד. אנחנו רואים את כדור-הארץ שלנו מסתובב. כן, לפעמים אנחנו רואים תמונות מהחלל וכו', אבל זה-הכל משהו שה' יצר. ואנשים טיפשים מנסים להגיע לירח או למאדים או לכל מיני כוכבים אחרים. וזה צחוק. זה בלבול-מח. סתם בזבוז זמן. כי זה הכל ישתנה. זה רק כמו סרט.

ואנחנו חושבים על עצמינו כאן בכדור-הארץ שאם חס ושלום יקרה איזה משהו לא-יודע-מה, אז כבר לא יהיה אוכל וכו', כמו שעכשיו רוב הדגים שבים כבר מתו, בגלל כל הזיהום, אז איזה עולם ישאר לנו אם שני-שליש יהרס?!

אבל זה לא ככה. כי כל העולם זה תִּפְאוֹרה, והכוכבים זה תפאורה. ואנחנו חושבים שזה אמיתי. ואנחנו מפחדים. אבל לא לפחד. ה' גדול יותר מכל החלל! ['מקומו של עולם'. רש"י שמות פל"ג עה"פ 'הִנֵּה מָקוֹם אִתִּי'] הוא גדול מהשמש, ומהכל. הוא נכנס לכל פינה ופינה. ואת המושג 'נצח' - אנחנו לא יכולים להבין [ר' תהלים סו"פ ק"ב]. המח שלנו קצת תופס משהו. אבל בסך הכל - לא מבינים.

אז כשאנחנו מקלקלים את עצמנו חלילה, עם לבוש לא צנוע, עם כל מיני מאכלים שאולי הם כשרים 'לפי הדין', אבל לא כשרים לפי העולם, לפי מה שה' רוצה, כשאנחנו יושבים במסעדות ואוכלים, שכולם גם רואים אותנו אוכלים, מהחלון, מהרחוב, כשאנחנו רודפים אחרי 'עגל הזהב' ולא אחרי התורה, כשאנחנו כאילו 'הולכים אחרי התורה' ['אֱלֹהֵי מַסֵּכָה'], אבל למעשה אנחנו הולכים עם העגל הזהב - אז אנחנו רואים את העולם בעינים אחרות.

ועכשיו אנחנו נראה פירוק מוחלט של המדינה ['חָזוֹן וְנִכְשָׁלוּ', דניאל י"א, ור' מלבי"ם חבקוק ב' ד']. המדינה תתפרק טוטאלית כמו ש'בית חולים הדסה' מתפרק מכל הרצח, מכל הרישעות שהלך שמה ['וְעַד אַרְגִּיעָה לְשׁוֹן שָׁקֶר']. זה הולך להתפרק לגמרי, ואפילו אם ישאר איזו מסגרת שקוראים לזה "הדסה" - זה לא יהיה המקום שפעם היה. ולא רק זה יתפרק. כל הדבר הזה שקוראים לזה 'מדינת ישראל' ו'הכנסת' - זה עומד להתפרק ['הַמַּמְלָכָה הַחֲטָאָה', עמוס ט', רע"מ פנחס רמט. ע"ש]. זה יהיה משהו אחר לגמרי. אפילו אם הבנין יעמוד, שאני לא מאמין שזה יעמוד להרבה זמן - אבל זה יהיה משהו אחר. וכל המייסדים של המדינה הזאת, אי אפשר להגיד כולם - אבל הרוב מאלה המנהיגים - רשעים גמורים, אנשי-בליעל אבירי לב שנתנו ליהודים למות ולא רצו להציל אותם ['בְּיוֹם עֲמָדְךָ מִנֶּגֶד', עובדיה א' י"א-י"ד, ע"ש]. אנשים שלא היה אכפת להם בכלל על הקב"ה, שחושבים שהם יכולים להיות במקום הקב"ה חס ושלום ['בָּחֲנוּ אֱלוֹקִים'. סו"ס מלאכי]. אבל הם ילמדו. והם יסבלו. והם יֵעלמו [ר"ה יז.].

הם 'על הגובה' עכשיו [ב"ב ע"ח: 'וַנִּירָם']. הם רוצים להעביר חוק שזה יהיה פלילי לא ללכת לצבא, רוצים להעביר חוק נגד מוהל שיעשה ברית-מילה, רק רופא, ה' ישמור. רוצים להעביר חוק שכל רב-עיר יכול לעשות "גיור", רוצים להעביר חוק שכבר הם ישתלטו על הכשרות וכו' וכו', וזה לא יעזור להם כלום! היהודים האמיתיים יתאספו ביחד ויסגרו את עצמם, כמו שאמרנו לפני שנים, בתוך גטאות ['שׁוּבוּ לְבִצָּרוֹן', זכריה ט'], אבל אנחנו - אלה שנבנה את הגיטאות ולא הגויים. אנחנו נסגור את עצמנו בתוך הגטאות ששום טומאה לא תכנס ['מָוֶת בְּחַלּוֹנֵינוּ', עי' פר' הכונס דף ס':]. וזה ישמור עלינו ['בֶּטַח בָּדָד עֵין יַעֲקֹב'], זה מה שישמור עלינו [זכריה ט' י"ד].

אמנם הרשעים, הגויים, וגם יהודים בכל מיני ארצות - בנו לעצמם בונקרים ענקיים בבטן האדמה עמוק-עמוק, עם כבישים שמובילים ממרכז למרכז מתחת לאדמה, והם חושבים שזה יגן עליהם [עמוס ט' ג': 'וְאִם יִסָּתְרוּ מִנֶּגֶד עֵינַי בְּקַרְקַע הַיָּם...']. אם יכולתי לצחוק הייתי צוחק צחוק חזק ביותר. אבל אנחנו, בתוך הגטאות שלנו - אנחנו נהיה יותר שמורים מאשר ההם בתוך הבונקרים העמוקים שלהם. זה יהיה הקבר שלהם.

ואנחנו, בתוך הגטאות שאנחנו נקים [ישעיהו כ"ו כ'], הגטאות שאנחנו היינו צריכים להישאר בהם כשהגויים פתחו לפנינו את שערי הגטו - היינו צריכים להגיד: "לא! תודה" ['לְבָדָד יִשְׁכּוֹן', ספר 'עשן הכבשן' מאמרים ב' ג', וע"ש עמ' קכ"ג], אבל לא עשינו את זה ['קְרָבוֹת יֶחְפָּצוּ', פסחים קיח:]. אבל עכשיו אנחנו נבנה את הגיטאות שלנו - ולא נצא אלא רק לקבל משיח צדקנו.

שאלות ותשובות:

ש. בענין מחנות הריכוז שבארצות הברית, איך אנחנו יכולים לראות את היהודים כל כך אטומים מלהבין מה שקורה, כולם אדישים. מה קורה פה?!

ת. אני לא יודע איך אפשר לעורר את היהודים. לא כולם - אבל חלק רציני, הם ממש ב'קוֹמַה', תרדמת. צמחים. דוממים. הם מבולבלים. חלקם רואים ומרגישים שמשהו מאד לא בסדר, אבל חלקם פשוט לא רוצה לקבל את זה. רוצה להמשיך את החיים הטפשיים בכח. את הפיצה, עם ההמבורגר, עם המסיבות, עם הקונצרט השנתי של 'הסק' [ישעיהו ה': 'וְהָיָה כִנּוֹר וָנֶבֶל תֹּף וְחָלִיל וָיַיִן מִשְׁתֵּיהֶם...']. אבל זה לא ימשיך, ובלב שלהם הם יודעים שהם בבעיה גדולה.

ש. אז האם אנחנו צריכים לפרסם: 'דעו לכם יהודים! זו לא תיאוריה! המחנות מיועדים גם עבורכם!'?

ת. הם לא מוכנים לקבל [ישעיהו מ"ד י"ח]. האם לא אמרו להם?! זה כבר ידוע! בעבר טענה הממשלה בארה"ב שאין כזה דבר. אבל עכשיו - לא רק שאפשר לראות את המקומות, אפשר אפילו להסתכל ולראות את השרטוט, המבנה הארכיטקטוני של כל אחד מהמקומות האלו.

ש. שמעתי שאחד העשירים מהקבוצה הזאת מעשירי תבל, מדבר בתקשורת העולמית בריש גלי על כך שהעולם 'צפוף מדי', שחסר חמצן... והפיתרון, כן, צריכים לצמצם תשעים אחוזים מאוכלוסיית העולם... מזעזע!

ת. אני לא מבין למה זה הפתעה בשבילכם, אמרתי לכם את זה כבר מזמן שהם רוצים להתפטר מתשע-עשיריות מאוכלוסיית העולם, ומכינים את האנשים עכשיו לקראת הדבר הזה. והם מקבוצת הרשעים! ואפילו שהם כאילו אנשים חשובים וכו' – אבל בסופו-של-דבר הם מראים את הפרצוף האמיתי שלהם מי הם. רשעים, רשעים גמורים. וגם טפשים.

ש. אני לא תופס. אם מישהו מאיים להרוג – אז מיד יכניסו אותו לבית הסוהר. רוצח! עומד מישהו ומסביר לכל העולם שצריך להתפטר מששה מיליארד בני אדם, וכלום... הוא מתהלך חופשי! זה לא יאומן!

ת. העולם לא מובן עכשיו. נכון, יש אנשים שהורגים אחרים, ושמים אותם בכלא על כך שהרגו אדם אחד או שנים או חמשה, ששה אנשים. וכאן יוצא בן אדם עם חליפה מהודרת, עם עניבה, עם תסרוקת שהוא עשה אצל ספר-צמרת, שוכב לו תחת מנורת-השיזוף, והולך לטלביזיה, ואומר לכל העולם שצריכים לדלל תשע-עשיריות מהאוכלוסיה! וכולם מוחאים לו כפים! ואפילו עומדים!

ש. בענין הר ציון פגשתי מישהו מהכנסת שסיפר לי שזה הכל בסדר, אין מה לדאוג. לא מתכוונים לתת שום דבר לקתולים. ביררו בממשלה.

ת. שטויות. זה רק להרגיע אותך. וזה לא רק שהם נותנים את הר ציון. זו רק ההתחלה! הם כבר נתנו להם! וזה כבר בידים שלהם. הם רוצים לשלוט פה. וכמו הקונגרס באמריקה. עושים דברים מדהימים! משגעים! כי איך זה יכול להיות שהקונגרס באמריקה נותן לאובמה לעשות מה שהוא רוצה?! זה בדיוק כמו פה. זה אותו הסיפור! זה לא יתכן שלא היה משהו או מישהו או איזו קבוצה מאחרי זה ששרון החזיר את גוש-קטיף.

ש. אם כך הגויים כבר שולטים פה!...

ת. הגוים בודאי שולטים פה. אין שאלה בכלל.

ש. בגמרא  נאמר שתשעה חדשים לפני הגאולה תתפשט מלכות הרשע בכל העולם ['עֵת יוֹלֵדָה', יומא י.], האם החודשים הללו התחילו?

ת. אני לא יודע. אל תדאגו, מה שצריך להיות יהיה, אם כבר התחלנו את תשעת החודשים או לא – זה יהיה כמו שצריך להיות. אבל אני מקוה שזה כבר התחיל, כדי שלא נצטרך לחכות הרבה זמן עד שנקבל משיח צדקנו...

ש. בית המשפט עצר את התקציבים...

ת. זה שהמדינה, בית-המשפט עצר את הכסף לישיבות – ברוך ה'! הכסף הזה – כסף מלוכלך! זה כסף שרק יכול לעשות בושה לתורה, חס ושלום [פרק 'סדר עולמי ישן']. אי אפשר ליגוע בזה. ומי שמאמין - ישב גם בלי כסף, וילמד תורה ['תורה מתוך הדחק', עי' יומא לה: ורמב"ם סוף הל' שמיטה ויובל]. יאכל בבית ויעבוד קצת, וילמד. בלי עזרה. בלי לתת להם את הזכות להמשיך את המדינה על גבי זה שהם נותנים את הכסף לאברכים או לבחורים ללמוד. לא תהיה להם שום זכויות, וזה יהיה הסוף שלהם ['בִּיבוֹשׁ קְצִירָהּ', שו"ע יו"ד רנ"ד] וזו תהיה ההתחלה של החזרה שלנו לאמת.

ש. האם היהודים האמיתיים לא תופסים?!

ת. היהודים האמיתיים - הרבה מהם כ"כ מבולבלים, הם לא מאמינים שקורה מה שקורה, ולא יודעים מה לעשות עם עצמם. אבל יש הרבה שמשתדלים. ורואים אותם שממש משתדלים, ממש מבינים, ואפילו חילונים, שמתחילים לפתוח את העינים, כי יש להם בסיס טוב. וזה מראה שהוא נשמה באמת יהודית.

ש. ישנם סערות, סופות קשות בארה"ב, וגם בבריטניה...

ת. בבריטניה – זה משהו מדהים. זה עוד לא הפסיק. זה עוד ממשיך, ועדיין נמלטים מהבתים, וזה משהו פשוט מדהים. ובארה"ב - השלג לא עוצר, זה פשוט נמשך עוד ועוד ועוד. אבל זה הכל סימנים. ומוזכר בנבואות שזה יהיה ככה [מדרש שוח"ט מזמור צ"ג].

ש. לפני כשלש-ארבע שנים סיפרתם לנו שפיצוץ הנפט במפרץ מקסיקו, הרס את האיזון האקולוגי והשבית את זרם הגולף, בודאי יש להרס הזה משמעות עכשיו בקשר לסופות בבריטניה...

ת. רק תסתכלו על מה שקרה לנו פה עם השלג. הם אפילו לא ראו שום סימנים שעומד להיות כזה דבר. זה היה משהו פתאומי! החזאים לא ציפו בכלל לכזה שלג! לא ידעו כלום! המטאורולוגים לא ראו את הסימנים הרגילים של זה. גם תראו, זוהי עובדה שרוב הדגים בים שאנחנו אוכלים – כבר אינם קיימים! נכחדו!  וזה הכי גרוע באוקיינוס השקט. אבל גם האטלנטי סובל. ובקרבת יפן בודאי שזה קשה מאד, בגלל הזיהום.

ש. זה מאד מזכיר לנו את מאורעות יציאת-מצרים, שכל הדגה מתה... [ישעיהו נ' ב', ור' סנהדרין צח.].

ת. נכון. אנחנו בזמנים מאד-מאד מפחידים. אבל לא לפחד. צריך להסתכל על העולם כתפאורה שה' שם לנו [ישעיהו נ"א ו': 'כִּי שָׁמַיִם כֶּעָשָׁן נִמְלָחוּ וְהָאָרֶץ כַּבֶּגֶד תִּבְלֶה...' ע"ש]. זה הכל. וגם הכוכבים, גם השמש, גם כל החלל וכו' – תפאורה ['אַלְבִּיש שָׁמַיִם קַדְרוּת', ישעיהו שם]. זה הכל. לא לפחד. רק להיות עם ה'. המציאות של ה' זה משהו שבעוה"ז אנחנו רק מבינים חלק מאד קטן מזה. וככל שנעבור לעולם הבא של משיח, ואחרי זה -  נתפוס יותר ויותר את המהות של הכל-יכול [הושע סו"פ ב', אש"ל להגר"א סו"פ י"א, רמב"ם סוף הל' מלכים, ועי' סה"מ מ"ע ג'].

ש. פורים מתקרב. איך מתכוננים לפורים? כל העולם 'פורים שפיל' אחד גדול...

ת. מה אני אגיד לכם. זה לא 'פורים שפיל'. הלואי שהיה פורים שפיל. זה רק שיכורים. פורים שפיל - זה דרגה גבוהה. הפורים שפיל  היה דבר רוחני. אבל כשהולכים באיזורים פה בירושלים ורואים אחרי הסעודה את הבחורים מהישיבות שוכבים בתוך הקיא שלהם בכניסות של הבתים – אז זה לא פורים בכלל. זה לא להשתכר כמו שיהודי משתכר, זה להשתכר כמו איזה קוזק רוסי.

ש. יש לנו הרבה 'המן'ים...

ת. נכון יש לנו 'המנים' גדולים, קטנים, בינוניים, מכל הסוגים... הם כמו נמלים, מלא מלא בכל מקום... ושתי?! רק תלכו ברחוב רבי עקיבא, מלכי ישראל, תראו כמה 'ושתיות' יש... מלא מלא. מלא ושתיות. וזה כאילו 'נשים של אברכים'... אני רק לא מבין דבר אחד: איך זה שהאברכים, הבעלים שלהן לא מתביישים?! [גדר עולם פ''ו]. איך הם כל כך בטוחים שזה מה שה' רוצה?! איך זה יכול להיות?! זה אפילו לא הגיוני בשכל. אפילו הגוים מבינים שזה לא הגיוני, אפילו החילונים מבינים שזה לא הגיוני ['לָכֵן גָּלָה עַמִּי מִבְּלִי הַדָּעַת']. אפילו חילונים מתלוננים על החרדיות איך שהן לבושות ['בֶּאֱמוֹר לָהֶם עַם ה' אֵלֶּה', יומא פו.]. ובאמת החילונים והחילוניות רואים מאד ברור שהפאות הללו הרבה יותר יפות מהשער, הרבה יותר מושכות [מלאכי ב': 'נִבְזִים וּשְׁפָלִים בְּעֵינֵי הָעָם'].

ש. מה הפירוש 'עתידה תורה שתשתכח מישראל'? האין זה מתאר את המציאות עכשיו, מה שקורה לנו?

ת. זה ברור. ברור שזה מה שקורה עכשיו. וזה לא רק הצניעות, זה הרבה דברים. אנחנו רואים שאין לנו כמעט בתי-דינים או אפילו פוסקים שאפשר לקבל תשובה ישרה מהם. אפילו לא על בשר וחלב [רש"י צפניה ג' ד', ועי' סנהדרין יד. ד"ה חמיסין, ברייתא ד'שרו חכימיא' סו"פ עגלה ערופה סוטה מט.]. זה פשוט משהו מדהים שהכל עקום אצלם. לוקחים את התורה וזה מעוות ['עִקֵּש וּפְתַלְתּוֹל', האזינו ע"ש], כי 'פני הדור כפני הכלב' [עקד"מ להגרא"ו בשם רבי ישראל מסלנט זצ"ל, גליון 73. הדה"א עמ' נ"ג ועוד], רוצים ללכת ולהיות בסדר 'עם העולם', עם היהודים האחרים, שחלילה לא תהיינה להם בעיות, שיתנו להם מה שהם רוצים ['וַתֶּחֱנַף הָאָרֶץ בַּדָּמִים', 'וְאִישׁ תְּרוּמוֹת יֶהֶרְסֶנָּה', כתובות דף ק"ה, חו"מ סי' ט' ד', פרישה חו"מ ססי' רמ"ט, שו"ת מנח"א סי' ו']. אז לכן זה נשכח. זה כבר לא תורה. וזה מה שקורה עכשיו. הם מוצאים אפילו איך שהבחורים יכולים ללכת לצבא. אז השאלה איך בכלל אפשר ללכת לצבא של כופרים, של רשעים? של רוצחים! איך אפשר? איך אפשר? זה נגד הדין ללכת לצבא! ומוכנים לקחת את הבחורים, ודוקא את אלה שלא כ"כ חזקים ['הַנֶחֱשָׁלִים'] ולזרוק אותם לבור ['לִבְאֵר שַׁחַת']. וגם הקברים - פוסקים איך שמתחשק. ואם הסיבה שחייבים לחפור ולהשמיד את הקברים כי "בטח זה לא יהודים" או לא-משנה-מה-שהם-אומרים זה בגלל שאברכים חייבים מקום לגור, אז מה? זה תורה?! אני שואל את תלמידי-החכמים: האם זו תורה?! זוהי ליצנות! זה לעשות מהתורה קירקס!

ש. גם את הלבוש היהודי שכחו לגמרי... ['שָׁגוּ בָּרוֹאֶה', עי' שבת קי"ט].

ת. הם לא זכרו שבמצרים התלבשו בצניעות. שהם החזיקו בביגוד הצנוע שלהם ולא עזבו את זה [קב הישר פ' פ"ב]. הם חושבים שצריכים ללכת כמו הפרוצות. ברוך השם שלפעמים יש חורף...

ש. כמה זה כואב לראות את המעוז של היהדות החרדית, את כל הבד"ץ מתפרק...

ת. נכון, זה כואב. אבל לפני איזה חמישים שנה, היו לנו עוד את הצדיקים האמתיים, הקנאים האמיתיים, שנלחמו נגד השקר של המדינה. אבל היום - זו כבר קבוצה אחרת שתפסו את זה, והם נגועים במחלה של 'עגל הזהב'. ולכן עכשיו הכסף מדבר, כח מדבר, וה'שליטה' מדבר. זה הכל. אבל זה האמת. זאת האמת שמתגלית. האבות שלהם היו צדיקים, אבל הדור הבא - לא כולם אבל הרבה - ירדו. ועכשיו יש אנשים שיש להם ענין ב'לעשות מריבות בין יהודי ליהודי'. והם ידעו בדיוק איך לעשות את זה: כסף. נותנים כסף בשביל לעשות מחלוקת ['בְּחַנְפֵי לַעֲגֵי מָעוֹג', סנהדרין נב.].

אבל מקבלים את הכסף הנוסף ממקום אחר, שמעודד את זה, שמעודד את הריב הזה, שרוצה שיהיה פילוג בין החרדים. כי כשיש פילוגים בין החרדים – אי אפשר לעמוד איתן נגד המדינה. ואם אי-אפשר לעמוד איתן נגד המדינה – אז אפשר - לפי הסברה שלהם - לפרק את הדת היהודית חס ושלום. אבל ה' לא יתן ['כִּי לֹא תִשָּׁכַח מִפִּי זַרְעוֹ'. שירת האזינו].

ש. וזה אומר שיש פה גוף זר שנכנס כאן...

ת. יש גוף שלישי שעומד בצללים ומכוון את זה. וכל הריב שבתוך העולם החרדי – זה הם שמעודדים את זה עם כסף. והאנשים האלה – הם גם גוים גם יהודים, אבל רשעים גדולים. והם אומרים את זה בגלוי שזו המטרה שלהם [שבת קט"ו: 'מטילין איבה בין ישראל ואבישב"ש', ע"ש]. ויש יהודים שהם ע"ר, והם נתפסים לזה. ואפילו יש יהודים שהם לא ערב רב, הם טועים, צריכים כסף. זמנים קשים. ונכון זה זמן קשה ['שעת הדחק...'], אבל זה הכל שקר.

ש. למה דוקא עכשיו פתאום התעוררה בעיית הבניה בקברים בבית שמש?

ת. ברור דבר אחד: בין אם מתחת לבניה הזאת – קבורים יהודים או גויים, גם כן צריך לכבד את המת. וכל הזמן אנחנו צועקים שבאירופה לא מכבדים את הקברים שלנו, אז מה הגוים יכולים להגיד? אבל יחד עם זה – בענין כבוד המת - אם זה סימן-שאלה אז לא עושים! עד עכשיו עשו בדיוק מה שאמרו לעשות, וזה היה בסדר, ולא היו בעיות. עכשיו באה קבוצה שפתאום רוצה לשנות את זה. האין זה נראה מוזר?!

כל מה שקורה עכשיו זה עוונות שלנו, ברור. אבל זה לא רק מעכשיו, זה העוונות מדורי דורות [קד"ד גיליון 'זה הסוף']. אבל אלו הם התיקונים האחרונים - ולכן הם כל כך קשים. וזה גם כל כך קשה לראות אותם. אבל זה יעבור - ומשיח יגיע. ובע"ה צריכים להתפלל שכולנו נקבל משיח צדקינו ברחמים ובשמחה.