בילע המות לנצח...

בס"ד

"בִּלַּע הַמָּוֶת לָנֶצַח..."

כאשר הקדוש ברוך הוא ישחוט את היצר הרע...

תקשור עם בנימין.  ירושלים, ראש חודש אייר תשע"ד

בִּלַּע הַמָּוֶת לָנֶצַח, וּמָחָה ה' אֱלוֹקִים דִּמְעָה מֵעַל כָּל פָּנִים, וְחֶרְפַּת עַמּוֹ יָסִיר מֵעַל כָּל הָאָרֶץ, כִּי ה' דִּבֵּר: 

(ישעיה כ"ה ח')

 

חודש טוב לכולם. שיהיו בע"ה בשורות טובות לכל עמ"י ולעולם ['ויהי החודש הזה...'], אבל החודשים הבאים יביאו לנו דברים קשים מאד. וכדי לעבור את זה – נצטרך להתחזק. חייבים להתחזק. חייבים להתקרב לה' [דברים י"א: 'אֹתוֹ תַעֲבֹד וּבוֹ תִדְבָּק'], ולזרוק את כל הגשמיות המיותרת, ולהתקרב לאמת. חייבים. זו ה'אנטיביוטיקה' להרס הטוטאלי, שה' ישמור. כי זה הדבר היחיד שיכול להציל אותנו [דברים ד' ד'. זכריה ב' ט': 'וַאֲנִי אֶהְיֶה לָּהּ נְאֻם ה' חוֹמַת אֵשׁ סָבִיב...'].

 

דברנו כבר כמה זה חשוב, שהדבר הכי חשוב – זה הקשר שלנו עם הקב"ה [קד"ד 40]. וזה שאנחנו צריכים לחזור ליידישקייט כמו שפעם היה ['וְשָׁבוּ בָנִים לִגְבוּלָם...' ירמיהו ל"א. וע"ש פסוק כ'] קרוב יותר להקב"ה, שאנחנו צריכים לחיות אך ורק בשביל לעשות את רצון ה', מהבוקר עד הלילה, ומהלילה עד הבוקר [ס' החינוך מצוה ת"כ, אגרא דכלה פר' עקב]. היהודי - יש לו דינים על כל דבר ודבר במשך היום, על איך שהוא קם בבוקר מה הוא צריך להגיד, איך שהוא צריך להתלבש, הכל מדויק [ר' מאמר 'להיות יהודי', ספר וי"מ עמ' 104]. ולכן, אין ולא צריכה להיות לנו כל בעיה של שיעמום, או שהראש הולך לכיוונים לא-רצויים. אם אנחנו נלך בדיוק כמו התורה [אוהחה"ק עה"פ 'אם בחוקותי תלכו', הפירוש הד'] – שנהיה גם עם השכל, וגם עם הלב, וגם עם הגוף, וגם עם הכל, אז לא צריכה להיות לנו דקה של שיעמום, כי אנחנו נהיה עסוקים כל הזמן, כל יום.

ולכן, הבעיה של הדור - זה שאנחנו לא עושים את זה. אנחנו רוצים חופש! ['פריקת עול'] ואז זה ה"חופש" לעשות מה שאנחנו רוצים. אנחנו צריכים 'חופשות' כדי 'להירגע' כי עבודת ה' קשה לנו מדי. [ישעיה מ"ג כ"ב: 'כִּי יָגַעְתָּ בִּי יִשְׂרָאֵל...'], וזו הבעיה של הדור. אבל אם נלך לפי התורה בדיוק, כל יום, בכל דקה – אז לא תהיה לנו שום בעיה.

אבל העולם כבר התקלקל בצורה בלתי רגילה ['קול דממה דקה', גליון 47], קלקול של כל העולם כמעט טוטאלית. גם רוחני וגם גשמי. קלקלנו את האויר, קלקלנו את האוקיינוס [חלק צח. גיטין יג. ע"ש], וקלקלנו מה שאתם רוצים בטבע. החלטנו שבן-האדם עם שכלו המטומטם מסוגל להיות, ויכול ח"ו להמציא דברים יותר גדולים מהקב"ה.  אז עכשיו משלמים בצורה קשה ביותר בשביל זה ['תן דעתך שלא תחריב את עולמי... מס"י פ"א].

כן, אנחנו הולכים לקראת מלחמה. וידענו את זה כל הזמן. וזה גם כתוב בנבואות ברור [יואל ב', יחזקאל ל"ח ועוד]. הולכים לקראת מלחמה, מלחמה גדולה ומפחידה. אבל כמו שדברנו - ה' הוא זה שיהרוס את הרשעים ולא הפצצות הגרעיניות. הקב"ה יקח את הברד מהמכות [יחזקאל ל"ח כ"ב: 'וְנִשְׁפַּטְתִּי אִתּוֹ... וְאַבְנֵי אֶלְגָּבִישׁ...', ר' הרואה נד:] ועוד כמה דברים שיש לו שמור בשבילם ['כָּמֻס עִמָּדִי חָתוּם בְּאוֹצְרֹתָי'... 'לִי נָקָם וְשִׁלֵּם... וְחָשׁ עֲתִדֹת לָמוֹ...', שירת האזינו] רק בשביל הנושא הזה, והוא יהרוס את הרשעים. ורגע לפני שהם יעלמו מהמציאות הם יתפסו שהכל נגמר להם ['רָשָׁע יִרְאֶה וְכָעָס, שִׁנָּיו יַחֲרֹק וְנָמָס'].

 

כעת רוצה אני לדבר אתכם על מושג שאני רוצה שתבינו.

אנחנו אמרנו שהרשעים ייעלמו לגמרי ['כֶּעָשָׁן תִּכְלֶה']. אבל, כל מה שה' יצר הוא טוב [ישעיהו מ"ה ז': 'יוֹצֵר אוֹר וּבוֹרֵא חֹשֶׁךְ', ברכת יוצר אור, דרך ה' ש"ד פ"ד], וגם הס"א ימש"ו, שבצורתו הנוכחית הוא מביא את בני האדם, מפיל את הרשעים לרישעות שלהם, ושגם הצדיקים לפעמים סובלים ממנו [קידושין ל: סוכה נב.], אבל זה הכל שייך לתוכנית של הקב"ה [ישעיהו נ"ד: 'וְאָנֹכִי בָּרָאתִי מַשְׁחִית לְחַבֵּל', ראב"ע בשירו 'צמאה נפשי': 'בָּרָא כֹּל בְּחָכְמָה בְּעֵצָה וּבִמְזִמָּה...', ועי' דעת תבונות ק"ל], תוכנית שתביא אותנו לגאולה-השלמה והרבה מֵעֵבֶר לזה. זה יוביל אותנו לָנצח. אבל הענין שיֵעלמו הסיטרא אחרא, והערב רב [עי' פתחי שערים נתיב ס"ט], וכל הקבוצה הזאת, עם הנחש בעצמו וכו', זה לא שהם נעלמים מהמציאות לגמרי, אלא שהם פשוט מקבלים צורה אחרת [קהלת ח': 'רָאִיתִי רְשָׁעִים קְבֻרִים וָבָאוּ']. הקב"ה כביכול הוא לוקח את ההרכבה הזאת, מפרק את זה, ובונה את זה אחרת, עם תכונות אחרות, וזה חוזר לעולם או לעולם הבא בצורה אחרת, בצורה חיובית, בצורה שלא תפריע לנו יותר, שזה לא יהיה שלילי אלא שיהיה חיובי [ישעיה ס"ה כ"ה: 'לֹא יָרֵעוּ וְלֹא יַשְׁחִיתוּ'], שזה יעזור לנו ויעזור בכלל לכל הבריאה ['וְהָיוּ דֵרָאוֹן'], להגיע עוד ועוד גבוה וגבוה, עד שבאיזה מקום בתוך הנצח הוא יגיע לתכלית ממש ['עולם שכולו טוב']. האם אתם מבינים מה שאני אמרתי?

ת. אלו דברים עמוקים מסודות הבריאה הגדולים...

כן, אני רציתי לומר לכם את זה, כי אתם צריכים להבין שכל מה שקורה לנו עכשיו – זה בנוי בדיוק בשביל הצרכים שלנו הרוחניים ברגע זה. וגם הסיטרא-אחרא ['שאור שבעיסה'], כמה שהבן-אדם יכול לרדת לתחתית ['שאול תחתית'], ומתחת לתחתית ['תְּהוֹם רַבָּה'], ועם הדברים הכי מגעילים – אז ככה כשנעבור את כל העולם הזה, ונגיע לעולם הבא, העולם של משיח ומֵעֵבֶר – ה' יקח את אותם התכונות וירכיב אותם בצורה אחרת ואז הם יהיו חיוביים.

רציתי רק לתת לכם קצת להציץ לְמַה שמחכה לנו, ולא להבין שזה 'סוף פסוק', ושאנחנו נכנסים לְעולם שהוא כמו העולם-הזה. זה לא כמו העולם הזה. בגלל הסיבה הזאת. ואני רוצה להגיד לכם את זה, ולתת לכם תקוה גדולה ['וּמָחָה ה' אֱלוֹקִים דִּמְעָה...'], בכדי להבין: אין מוות! אין מוות! לא קיים! ['כִימֵי הָעֵץ יְמֵי עַמִּי', ישעיה ס"ה. להרחבת הדברים ר' דברי השל"ה הק' בהקדמת 'תולדות אדם', מאמר 'בית דוד' ובהג"ה שם, ור' 'אגרת הנחמה' לרבנו מימון אבי הרמב"ם עה"פ 'שמחנו כימות עיניתנו', ודברי רבנו בחיי בראשית ג' י"ט עה"פ 'ואל עפר תשוב'].

ה' נתן מוות לעולם הזה, אבל לא לעולם הבא ['עולם שכולו ארוך']. ומהו המוות? זהו סבל שאנחנו צריכים לעבור בכדי להגיע לעולם הבא [ברכות ה.]. אבל אנחנו לא מתים! ['עפרן ננער', ברכת 'אלקי נשמה'] אפילו הרשעים לא מתים! הם גם כן פשוט עוברים לעולם אחר [מלאכי ג': 'וְעַסּוֹתֶם רְשָׁעִים'], תפקיד אחר, נמוך מאתנו ['כִּי יִהְיוּ אֵפֶר תַּחַת כַּפּוֹת רַגְלֵיכֶם'], אבל אין כזה דבר 'למות'. נכון, אנחנו אמנם מכנים את זה "מוות" את מה שהאדם-הראשון, שהוא היה הראשון שהיה צריך לעבור את זה בגלל החטא, הוא ואשתו ['עטיו של נחש', סו"פ השותפין]. וגם אנחנו עוברים את זה ['כְּאָדָם תְּמוּתוּן'. תהלים פ"ב], אבל אם נקבל משיח-צדקנו לא נעבור את זה. כי ה' ישחוט את היצה"ר.

ואם אין לנו את היצה"ר - אז אין סיבה למות כמו שאנחנו מכירים את זה, שהגוף נכנס לאדמה, והנשמה נפרדת ממנו והולכת לעוה"ב בשביל עוד חלק של התיקון שלנו [דעת תבונות קכ"ו], אבל לאחר הגאולה - את השלב הזה לא נצטרך לעבור. ה' יעזור לנו להמשיך לעלות ולעלות ['הַשְׂכֵּל וְיָדֹעַ אוֹתִי...'], וכל מה שאנחנו צריכים לעשות זה רק לדאוג, לעשות, להשתדל לעשות את רצון ה' [עי' זוה"ק ויקהל קצח: 'תא חזי בשעתא דבר נש...']. בכל הזמן, כל רגע. שלא להניח לסט"א למשוך אותנו למקום אחר! כי זה העבודה שלו. הוא נשלח בשביל זה. הוא נשלח ע"י הקב"ה! גם הקב"ה הסכים לתת למשה רבינו, שנתן רשות לע"ר לצאת ממצרים. אף שהוא לא רצה מלכתחילה [ס' הליקוטים, ואתחנן]. הכל מתוכנן [ר' עקב י"א ו'].

זה לא 'במקרה'. ושום דבר לא קורה 'במקרה'. זה נועד לעזור לנו לעלות, ולעלות, ולעלות. וזה צריך להיות החיזוק שלכם. כשבן אדם חושב על מוות ['בֵּית מוֹעֵד לְכָל חַי'], אם הוא לא מאמין בקב"ה, שלא נדע, הפחד שלו צריך להיות עצום. כי מהו הפחד הכי-איום של הבן-אדם? החידלון! שהוא יפסיק להיות. אך אם הוא היה יודע בטוח שרק הגוף נכנס לאדמה, והנשמה, המודעות שלו שהוא-מה-שהוא ממשיכה לחיות – אזי הוא לא היה מפחד כל כך!

ולכן, אלה שמאמינים-ממש, הם לא כל כך מבוהלים מהמוות ['בְּיָדְךָ אַפְקִיד רוּחִי...'. משלי ל"א: 'וַתִּשְׂחַק לְיוֹם אַחֲרוֹן']. ואלה שאינם מאמינים - הפחד שלהם צריך להיות עצום. אמנם ישנם יהודים שאכן מאמינים שהנשמה ממשיכה לחיות, והאדם יודע מי הוא זה שמגיע למעלה, או איפה שהעולם הבא, פה לידינו, אבל בכל אופן הוא מפחד... כי אולי לא... אולי זה לא בדיוק ככה... זה מפחיד...! ויש אחרים שרק מפחדים מהסבל של המוות, שזה מובן, אבל הרבה אנשים שנראים שסובלים מאד, אבל הסבל איננו כל-כך כמו שזה נראה. וזה גם בשבילנו ['תָּמִים פָּעֳלוֹ'], לראות שהבן-אדם סובל, כדי שאנחנו נחזור בתשובה, אך לא תמיד הבן-אדם עצמו סובל כמו שחושבים.

וכל זה אני אומר כדי שתתחזקו, שלא תפחדו, שתדעו שאנחנו חייבים לחזור ממש לקב"ה, לחזור להיות עבד ה' ועובד ה' ['פרי הארץ', פרשת קדושים]. וברגע זה. ולא להתלונן ש'כואב', או 'עייף', או לא משנה מה. לדחוף, ולדחוף, ולא להפסיק. לדחוף כל הזמן. להשתמש בכל הגוף, והשכל, וכל המהות של האדם כדי לעשות חסד. לתת מעצמכם ['כי באור פניך... ואהבת חסד'], לעזור לאחרים, לתת ממה שיש לכם, ולא תפסידו, רק תרויחו [קהלת י"א א']. ותשכחו מהעוה"ז כמו שזה. כי זה הכל אחיזת-עינים! ['אֵין צַיָּיר כֵּאלוֹקֵינוּ', ר' דניאל1 עמ' 8] ה' שם את זה פה כתפאורה ולא יותר, כדי להביא אותנו לאמת. לא לשכוח מה שאני אומר. ולא יהיה לכם כל-כך סבל כמו אלו שאינם מוכנים לשמוע או להאמין. [ירמיהו ו' י': 'עֲרֵלָה אָזְנָם וְלֹא יוּכְלוּ לְהַקְשִׁיב'] סוף.

 

 

שאלות ותשובות:

 

ש. היו מגדולי הצדיקים זצ"ל שאמרו לתלמידיהם: אינני רוצה לומר לכם לא לעשות עבירות... אני רוצה שתהיו כה עסוקים בעבודת ה', עד שבכלל לא יהיה לכם שום זמן לחטא...

ת. נכון. וזו השורה התחתונה: מי שעובד ה' ממש, אין לו זמן או פנאי לחטוא, רק לעשות מצוות. אמנם השכל, המח, כשהבן אדם קצת עייף, הוא יכול להכנס פתאום לכל מיני פנטזיות, שזה אסור, אסור בכלל לחשוב על זה. אבל צריכים להלחם נגד זה, צריכים להלחם כל הזמן [קידושין ל:]. להשתדל להיות עירני ['רִגְזוּ וְאַל תֶּחֱטָאוּ']. ובדור שלנו - זה מאד קשה להיות עירני, כי כל הזמן רוצים להירדם. אז צריכים כל הזמן פשוט 'להיות על המשמר' ולא לתת לזה לקרות. להלחם, ולהלחם, כמה שזה קשה. אבל זה לא משעמם...

ש. בד"כ העליה הרוחנית נעשית על ידי 'הניגוד', המלחמה שבין היצר והאדם [ר' ס' חסידים סי' קנ"ה]. אז אם ה' ישחוט את היצה"ר איך א"כ אנחנו נוכל להתרומם...?

ת. הוֹ, זו שאלה טובה... אבל ברגע זה אני לא יכול לענות בדיוק. כי זה דברים שעוד לא ידוע לנו, אבל דבר אחד אני יכול להגיד, שבעולם הבא, ואל תשכח שנעבור יותר גבוה ויותר גבוה כל הזמן, אז כל שלב זה יהיה משהו אחר. אבל תהיה אינרציה בתוך הבן אדם, דחיפה פנימית, שכל הזמן ידחוף אותנו. היצר-הרע לא יהיה, אבל הרצון העצום שיבא, הכח העצום שיבא, הרצון לעלות, ולעלות, ולהתקרב ['כְּאַיָּל תַּעֲרוֹג...'], ולהתקרב לאמת [רמב"ם סוף ה' תשובה], זה מה שידחוף אותנו. ['וְלֹא יִדּוֹם'. 'וְאוֹרַח צַדִּיקִים... הוֹלֵךְ וָאוֹר...', עי' משך חכמה ויקרא כ"ו מ"ד בסוה"ד עה"פ 'וכאור בוקר יזרח שמש']

ש. אחד החלקים החשובים של עבודת ה' זה הענין של מסירות-הנפש, ['בְּכָל נַפְשְׁךָ'] איך זה יבוא לידי ביטוי בעולם-של-משיח כאשר כל הרשעים יעלמו, ולא יהיו לנו מצבים שיצטרכו למסור את הנפש...?

ת. הענין של מסירות-נפש - זה ברגע ובמצב זה, כשיש לנו את היצר הרע. מה ידחוף אותנו? אמרתי שתהיה דחיפה, אבל אני לא יודע בדיוק איך זה יהיה. אנחנו נדע אז. תהיה דחיפה שתדחף אותנו. המלחמה הכי גדולה שלנו זה בששת-אלפי-השנים האלה, או פחות מששת-אלפים, לפני המשיח. זה ממש הכי קשה. אבל אחרי זה - זה יהיה קשה בצורה מסויימת, אבל לא נפחד, רק נרצה לעלות.

ש. הגמ' (סומ"ס מו"ק) אומרת שתלמידי חכמים אין להם מנוחה אפילו בעולם הבא... ['יֵלְכוּ מֵחַיִל אֶל חָיִל...']

ת. אבל זה בלי הפחדים, ובלי הכעס, ובלי כל-מיני-דברים כאלה שהאדם סובל מזה עכשיו. ['אוי לי מיצרי', ערובין י"ח.].

 

ש. אנחנו עומדים לקראת ל"ג בעומר. כתוב בזוהר הקדוש [במדבר דף קכ"ו] שבזכות ס' הזוהר יצאו מן הגלות ברחמים בב"א ['וּבְגִין דַּעֲתִידִין יִשְׂרָאֵל לְמִטְעַם מֵאִילָנָא דְּחַיִּי, דְּאִיהוּ הַאי סֵפֶר הַזֹּהַר, יִפְּקוּן בֵּיהּ מִן גָּלוּתָא בְּרַחֲמֵי...'], השאלה היא האם זה דוקא למי שלומד את ספר הזוהר, או עצם המציאות של הארת ספר הזוהר פועלת את הגאולה של עמ"י ברחמים?

ת. זה גם זה וגם זה. הזוהר זה משהו ענק וחשוב ביותר. זה מאיר לנו את האמת של התורה ושל הבריאה ['אוֹר בָּהִיר הוּא בַּשְּׁחָקִים'. דניאל י"ב: 'וְהַמַּשְׂכִּלִים יַזְהִרוּ כְּזֹהַר הָרָקִיעַ']. חשוב ביותר.

ש. אבל מנצלים את זה להשתלט עוד יותר על מירון...

ת. בודאי, אבל את ההשתלטות הכי גדולה תרגישו אחר כך. לטעמם - יותר מדי כמויות ענקיות של יהודים באים, אז לכן עד ל"ג בעומר הבא הם מוכרחים להשתלט.

 

 

ש. כעת האלופים בצבא דואגים מהאוירה שנוצרה...

ת. החלשים יכשלו - והחזקים לא [דניאל י"א: 'לִצְרוֹף בָּהֶם וּלְבָרֵר וְלַלְבֵּן עַד עֵת קֵץ']. אני מקוה שהם ינסו לשכנע אותם כמו שהם באים פה באיזור... דופקים בדלת כמו מטורפים... ומאיימים על כולם... - אז יבריחו את כל הבחורים...

ש. אבל בינתיים זה ירד להם בהרבה...

ת. ברוך ה'. הם סיפרו ברדיו ש'באו לשכנע'..., אבל דוקא באו עם רובים... ['תֶּלְיְךָ וְקַשְׁתֶּךָ'...]

 

ש. עדיין לא הבנתי איך האנשים הכי-קנאים, הכי-חרדים שיש, זה לא מזיז להם... האם לא שמים לב מה קורה פה...?!

ת. יש קנאים שהם יותר תקועים מהחלק הרציני של הלא-קנאים. הם תקועים בכל מיני רעיונות שהם אין להם את הגמישות לשלב את הדברים שקורים עכשיו ולהבין מה לעשות. למשל, הם יכולים להיות תקועים בלקחת ביטוח-לאומי או קופת-חולים, אבל 'הפופ' לא מפריע להם... הם רואים את זה כדבר ציוני לתת לפופ. הם גם לא מבינים את המשמעות של הדבר ולכן הם לא מגיבים כ"כ. אבל יהודי עם לב של יהודי, כשאומרים: 'הפופ בא', 'הפופ לוקח את קבר דוד המלך', הוא פשוט בהלם! הרוב - פשוט לא יודעים מה לעשות. אין צעקה מספיק גדולה שתגיד ברור שהם רוצים את המקום הזה.

 

ש. המלחמה שהוזכרה כאן בתקשור, האם הכוונה על מלחמה שתהיה בארץ או בחוץ לארץ?...

ת. תהיה מלחמה בחו"ל ותהיה בארץ ['אשר צבאו על ירושלם']. חייב להיות בחו"ל, אפילו שהקב"ה הוא בעצמו, לא על ידי אנשים, הוא יהרוס את הכל, אבל לא לשכוח את הנבואה שלפי האברבנאל חייבת להתקיים [ר' 'משמיע ישועה', מבשר הי"ד נבואה ג'], ששני שליש של העולם יחרב. השליש האחד לגמרי-לגמרי, והשני יהיה פגוע מאד קשה. אז זה חייב להיות בחוץ לארץ, וזה כבר התחיל. כל מה שקורה בארצות ערב, וכל העניינים מסביב לקוריאה, וכל מה שקורה בעירק, וכל מה שקורה בסוריה, ובכל הארצות האלה, ובודאי באוקראינה, וזה שזה קרוב לכל גדולי הדורות, הצדיקים שהיו שם, זה סימן הכי גדול שזה הולך לקראת הגאולה.

 

ש. המשבר הכלכלי, מתי זה אמור להתרחש? האם ההתרסקות תהיה עוד לפני המלחמות?

ת. לא ברור לי, אבל זה על סף התמוטטות איך שלא יהיה. מתי בדיוק הם רוצים להוריד את זה לגמרי, הרשעים? - זה לא ברור לי. זה בטח יהיה או בדיוק לפני כן ומיד אחרי זה תהיה מלחמה או איזה פיגוע מאד-מאד קשה, או שזה יקרה בו-זמנית באופן חופף.

בכל אופן, תסתכלו, הם מעלים את המחירים, וזה בכל העולם. ומכניסים טונות של כסף, כסף שבכלל לא קיים... כשמישהו מלוה כסף, לדוגמא, הולכים לבנק, והם רושמים, בואו נגיד, 200,000 ₪, מעבירים את זה במספרים לבנק השני... אבל זה הכל אחיזת-עינים! אף אחד לא רואה כסף. זה כמעט בלתי אפשרי לבוא היום לבנק באמריקה ולקחת מזומן, בלי להסביר בדיוק בשביל מה ולמה. כי אין להם הרבה מזומן. זה הכל בלוף!

ש. מה הם עשו עם כל הכסף שהכניסו לחשבונות?

ת. הם גנבו את זה...

ש. אז אולי במקום הכסף הזה יש להם זהב?...

ת. הזהב - זה עוד שקר... אומרים לאנשים: 'איך אפשר ללכת עם טון של זהב'? הולכים לקנות זהב..., כמה אפשר לסחוב? ואיפה אפשר לשים את זה? לא. נותנים סרטיפיקטים, פתק שהבנק חייב כסף צמוד לזהב. שיש כך-וכך זהב שהאנשים קנו, וזה נמצא באיזה מקום שמור, ואם רוצים את זה – אז אפשר לקבל את זה. אבל זה צחוק! אין להם אפילו קרוב למה שהם מוכרים... הכל - עולם של שקר...

 

ש. ביקשו לשאול את השאלה הבאה. איך מעודדים את עמ"י לבוא לגור בארץ ישראל, הרי הרמב"ן בפי' לתורה (פר' כי תבוא פרק כ"ח) אומר, והסאטמר רבי מביא אותו בספרו, שעמ"י כשהוא נמצא בגלות, זה שומר עליו מכיליון...

ת. אבל עכשיו השכינה כבר עזבה את רוב העולם והתאספה פה, ולכן – זה הזמן להיות פה. יש זמן להיות שם, ויש זמן להיות פה. כעת - הזמן להיות פה. היו יהודים גדולים - כמו הבעש"ט הק' - שניסו להגיע לא"י, ולא הצליח להם. אבל הזמנים השתנו כעת. ואנו רואים שזה השתנה. וחוץ מזה – יהודים תמיד באו לארץ ישראל לגור, במיוחד בשלש מאות או ארבע מאות השנים האחרונות, או אפילו יותר, כמו בתקופת האריז"ל וכו'. ומדוע? כי זו זכות גדולה להיות פה! [עי' ס' חרדים פנ"ט באורך, והביאו השל"ה הק' בשער האותיות ק' קדושת המקום]. אז אמנם כשהם באו לארץ - זה היה מאד מאד קשה, והם סבלו מאד כדי להיות פה ['נקנית ביסורים']. אבל אלו היו אנשים שהחומר היה כלום בשבילם, ולא דיבר אליהם. הם חיו כמעט אך ורק בשביל הרוחניות ['חֶלְקִי בְּאֶרֶץ הַחַיִּים'].

אבל עכשיו העולם השתנה. וכשאנחנו מגיעים לארץ - רוצים דירות עם מזגן... ועם אוטו... ועם כל מה שצריכים. וכשהולכים לסופר-מרקט - יש אלף-אחד 'הכשרים', שזה בכלל 'סימן שאלה', וכו' וכו'. אבל בכל-אופן זוהי זכות להיות בארץ. ועכשיו כמו שאמרתי – ה'חוץ-לארץ' - איבד את הברק, את הניצנוץ, האטרקציה, וכו'. אמנם זה מהיצה"ר, אבל גם זה לא מעניין כבר, ואין מזה הנאה כבר, רק אלה הכי-נמוכים שהם כמו חיות - הם נהנים כמו חיות. אבל לא נהנים כמו בני אדם. ולכן מרגישים ברור שהשכינה עזבה את המקומות האלה כמעט לגמרי – והיא מתאספת פה בארץ ישראל. זה הזמן. זו העת.

 

 

ספר 'תפארת יהונתן' על התורה להגאון רבי יהונתן אייבשיץ זצ"ל פרשת ניצבים, דברים ל' ג':

וְשָׁב וְקִבֶּצְךָ מִכָּל-הָעַמִּים אֲשֶׁר הֱפִיצְךָ ה' אֱלֹקֶיךָ שָׁמָּה.

זהו הענין (של) חבלו של משיח שיהיה סמוך לגאולה, עד שרבים מחכמי ישראל אמרו 'ייתי ולא אחמיניה'. והטעם, כי השכינה עמנו בגלות, אם על הבנים רוטשה לשומרנו, ולעת הגאולה לא ישוב השכינה אתנו בפעם אחת, רק השכינה ישוב מקדם לארץ ישראל, ואחר כך נשוב אנחנו לְשָם. כי צריך הרבה דברים קודם לקיבוץ גלויות, ואי אפשר אם לא השכינה במקומו. ואם כן כשאנו בגולה, וה' אין בקרבנו, יהיה עלינו צרות מצוקות, כי אין מגין, וזהו מאמר הקרא: 'ושב', כי מתחילה ישוב ה' לאר"י, ואחר כך 'וקבצך', ולא יהיה (זה) בפעם אחת.

 

וכל אלו שעוזבים עכשיו את אר"י – אז אם הם עושים את זה בגלל שהם מאמינים מאד-חזק שזה מה שהם צריכים לעשות – אז, בסדר, ה' יציל אותם [ור' 'משך חכמה' שם עה"פ 'ושב וקבצך']. אבל אלה שסתם הולכים בגלל שרוצים יותר פרנסה, או אני-לא-יודע-מה, אני רק לא מבין למה נוסעים לחו"ל... זה לא כ"כ 'מציאה גדולה' שם עכשיו... אבל בואו נגיד... - אז הם יסבלו 'לא סתם'. כי לעזוב את א"י בשביל גשמיות...?, ועוד גשמיות שאין בזה בסיס...?! נכון, באנגליה נותנים עדיין לאברכים כסף בשביל ללמוד וכו', אבל גם אנגליה במצב כלכלי קשה מאד-מאד. והצבא... בואו נדבר על הצבא. כל בחור-ישיבה צריך לחתום על איזשהו טופס שלמעשה זה מהצבא האמריקאי! רק שהם לא יודעים או לא רוצים לדעת שזה מהצבא. ולמה חייבים לחתום על הטופס הזה...? כי רוצים לעקוב אחריהם! ['כְּתוֹא מִכְמָר'] ברגע שרוצים לעצור אותם, או להביא אותם, או לקחת לצבא, שלא נדע מה זה להיות בצבא האמריקאי, או למחנות המוכנות שיש להם...

ש. ואיך זה מסתדר עם דברי הרבי מסאטמר זצ"ל?

ת. הצדיק הגדול - הסאטמר רבי זצ"ל - הוא ראה בתחילת המדינה כשהוא היה פה, שהסכנה היתה ענקית [רמב"ם דעות פ"ו]. כי היהודים-החרדים התבלבלו בין 'ציוניזם' ל'אידישקייט' ['חָזוֹן וְנִכְשָׁלוּ']. חשבו שאפשר לעשות גם-זה-וגם-זה ביחד. כמו קו-המחשבה של הדתיים-לאומיים. אבל זה בלתי-אפשרי! כי צד אחד זה נגד הקב"ה ממש, והצד האחד זה בעד הקב"ה והתורה הק'. ומשום כך רבי יואל'יש זצ"ל הבין שֶמִי שהוא חלש רוחנית - הוא חייב לעזוב את הארץ. כי בסופו-של-דבר הוא יפול. ולצערינו אכן אנחנו רואים ברור שהרבה יהודים נפלו. ואפילו שנקראים 'חרדים' - אבל הם עִם השפעה קשה ביותר מן התקופה ההיא. אבל ברגע שאין רבי כמו הרבי מסאטמר זצ"ל או רב כמו הרב קוטלר זצ"ל או רבי משה פיינשטיין זצ"ל או הליובאוויטשע'ר רבי זצ"ל או לא-משנה-מי מהגדולים שמארה"ב ובאירופה, ואין מישהו חזק להחזיק אותם - אז הם נופלים, ולא פחות מאשר פה. הם נופלים בצורה קשה ביותר! והיהודים באמריקה, באירופה, באנגליה, מבחינה כללית רוחנית - הם בודאי ובודאי לא במצב יותר טוב. בודאי ובודאי. ['עָשׂוּ לָהֶם עֵגֶל מַסֵּכָה'].

אין לנו מנהיגים כמו פעם ['מִי יָקוּם לִי עִם מְרֵעִים'] שיש להם את הכח להגיד: לא! אסור! ולסלק מישהו שעושה מַשהו שלא צריך לעשות [משלי כ"ה ד'-ה', ע"ש]. אין לנו ['וְאֶפֶס עָצוּר'].

ש. אבל מי שישאר באמריקה בגלל שר' יואל זצ"ל אמר, הזכות הזו תעמוד לו להנצל...

ת. רק אם זה באמת. כאלה אנשים שבאמת מוכנים להקריב את עצמם לזה - אז זה דבר אחד. אבל אין הרבה אנשים שמקריבים. והם בודאי - הרוב הגדול שם, השיקול הוא כי זה נוח. אבל הם בטוחים שהם צדיקים, שעושים מה שר' יואל זצ"ל אמר...

 

ש. בהמשך למה שדובר במסר הקודם על חשיבות הזריזות, לעשות את כל המצוות בחיות ובשמחה... ידוע מרבי חיים ויטאל זצוק"ל תלמידו של רבינו האריז"ל שכתב על רבו שהוא זכה לכל מדרגותיו והשגותיו הנוראות בשל שמחתו העצומה עם כל מצוה ומצוה שזכה לקיים [לב דוד להרחיד"א פי"ד אות ג'. עי' חיי אדם כלל ס"ח י"ד, ועי' 'שערי קדושה' למהרח"ו ח"ב ש"ד]. השאלה היא איך אנחנו במצבנו, יהודים פשוטים, יכולים לזכות לזה לפי דרגתינו...

ת. כל יהודי יכול להגיע לזה. כי הוא בנוי ככה שהוא יכול להגיע לדרגה הזו [ישעיהו מ"ג: 'עַם זוּ יָצַרְתִּי לִי']. אבל האם הוא יגיע? זה קשה מאד בדור שלנו. וגם המציאות שלנו מאד-מאד קשה. אבל כל יהודי - זה בנוי בפנים בצורה שהוא יכול לעשות את זה. ואם יעשו את זה - זה יהיה הכי טוב. זה יביא את המשיח הכי מהר! כי הרי מה זו השמחה? זה אומר לקב"ה: הכל בסדר, מה שאתה עושה. הכל בסדר. מה שה' עושה - זה לטובתינו ['וּבְכָל מְאֹדֶךָ', סומ"ס ברכות. ליקו"מ סי' ד']. וגם הוא איננו סובל מכל הדברים כמו געגועים לבני אדם אחרים, כעס וכו'. ואין לו דאגות! [תהלים ע"ג: 'וַאֲנִי תָמִיד עִמָּךְ אָחַזְתָּ בְּיַד יְמִינִי...'] כי הדאגה היחידה שלו - זה להיות עובד ה', זה להיות עבד ה' ['וְיַחֵד לְבָבֵנוּ לְאַהֲבָה וּלְיִרְאָה אֶת שְׁמֶךָ', ברכת 'אהבת עולם'. תהלים ל"ט: 'לַעֲשׂוֹת רְצוֹנְךָ אֱלֹקַי חָפָצְתִּי', אוהחה"ק פ' אחרי מות י"ח ב', ליקוטי אמרים, איגרת י"א]. זוהי כל הדאגה שלו [חובות הלבבות: 'ודאגתי ממך הרחיק מנפשי הדאגות']. וכל דבר שהוא עושה שזה רצון ה' – הוא שמח מעל ומעבר ['יֶעֱרַב לוֹ יְדִידוֹתֶיךָ'. ע' רש"י תהלים ל"ז ג' עה"פ: 'והתענג על ה'"].


דניאל
בנימין
לוח אותיות התקשור
דניאל


E-Mail | דואר אלקטרוני



הישארו מעודכנים תמיד מה חדש באתר.
Stay tuned always what is new.

שם | name

דוא"ל | Email


לאתר זה נכנסו 5028299 פעמים
היום - 24/06/17