דברו דבר ולא יקום

בס"ד


דַּבְּרוּ דָבָר וְלֹא יָקוּם...


'הָרִאשֹׁנוֹת הִנֵּה בָאוּ, וַחֲדָשׁוֹת אֲנִי מַגִּיד, בְּטֶרֶם תִּצְמַחְנָה אַשְׁמִיעַ אֶתְכֶם...'

 

לתועלת וזיכוי הרבים מצרפים אנו את דברי החיזוק הבאים, המראים נכוחה כיצד מאורעות ימינו ותקופתינו נרמזו באר היטב בדברי הנבואות הק'. הדברים נתחדשו ע"י כמה ת"ח וצורפו למסר 'מסע הצלב האחרון'  בהמלצתו של בנימין.

חז"ל אומרים במס' מגילה [דף יד.] כי הנבואות שנחקקו בספרי הקודש הן הנבואות שהוצרכו לדורות, דהיינו רק אותן נבואות שיש להם משמעות נצחית לדורות-עולם. נתבונן בנבואה האלוקית שבספר ישעיהו ונראה את משמעותה המפליא לזמננו זה. 'דִּרְשׁוּ מֵעַל סֵפֶר ה' וּקְרָאוּ, אַחַת מֵהֵנָּה לֹא נֶעְדָּרָה'. וכך אומר הנביא  (ישעיהו פרק ז'):

וַיְהִי בִּימֵי אָחָז בֶּן יוֹתָם בֶּן עֻזִּיָּהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה, עָלָה רְצִין מֶלֶךְ אֲרָם וּפֶקַח בֶּן רְמַלְיָהוּ מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל יְרוּשָׁלִַם לַמִּלְחָמָה עָלֶיהָ, וְלֹא יָכֹל לְהִלָּחֵם עָלֶיהָ (כל אחד מהם לבדו לא יכול היה לכבוש אותה): וַיֻּגַּד לְבֵית דָּוִד (המלך אחז, מזרע מלכות בית דוד), לֵאמֹר נָחָה אֲרָם עַל אֶפְרָיִם (מחנה צבא ארם התאחד עם מחנה מלכות ישראל - 'אפרים'), וַיָּנַע לְבָבוֹ וּלְבַב עַמּוֹ כְּנוֹעַ עֲצֵי יַעַר מִפְּנֵי רוּחַ: (כי לא ראה שום סיכוי להנצל מול אלו).

וַיֹּאמֶר ה' אֶל יְשַׁעְיָהוּ צֵא נָא לִקְרַאת אָחָז, אַתָּה וּשְׁאָר יָשׁוּב בְּנֶךָ... וְאָמַרְתָּ אֵלָיו, הִשָּׁמֵר וְהַשְׁקֵט אַל תִּירָא, וּלְבָבְךָ אַל יֵרַךְ, מִשְּׁנֵי זַנְבוֹת הָאוּדִים הָעֲשֵׁנִים הָאֵלֶּה, בָּחֳרִי אַף רְצִין וַאֲרָם וּבֶן רְמַלְיָהוּ:  יַעַן כִּי יָעַץ עָלֶיךָ אֲרָם רָעָה אֶפְרַיִם וּבֶן רְמַלְיָהוּ לֵאמֹר: נַעֲלֶה בִיהוּדָה וּנְקִיצֶנָּה וְנַבְקִעֶנָּה אֵלֵינוּ וְנַמְלִיךְ מֶלֶךְ בְּתוֹכָהּ אֵת בֶּן טָבְאַל: כֹּה אָמַר אֲד' ה', לֹא תָקוּם וְלֹא תִהְיֶה: כִּי רֹאשׁ אֲרָם דַּמֶּשֶׂק, וְרֹאשׁ דַּמֶּשֶׂק רְצִין, וּבְעוֹד שִׁשִּׁים וְחָמֵשׁ שָׁנָה - יֵחַת אֶפְרַיִם מֵעָם: וְרֹאשׁ אֶפְרַיִם שֹׁמְרוֹן, וְרֹאשׁ שֹׁמְרוֹן בֶּן רְמַלְיָהוּ. אִם לֹא תַאֲמִינוּ - כִּי לֹא תֵאָמֵנוּ:

ובפרק ח' פסוק ו' ממשיך הנביא: 'יַעַן כִּי מָאַס הָעָם הַזֶּה (היינו הרשעים שבעם, כמו שבנא וקבוצתו) אֵת מֵי הַשִּׁלֹחַ הַהֹלְכִים לְאַט, (כלומר את ממשלת מלכות בית דוד ההולכת בדרכי התורה, בצניעות ויושר) וּמְשׂוֹשׂ אֶת רְצִין וּבֶן רְמַלְיָהוּ... על כך אומר הנביא: 'עֻצוּ עֵצָה וְתֻפָר, דַּבְּרוּ דָבָר וְלֹא יָקוּם, כִּי עִמָּנוּ קֵ'ל...', צוֹר תְּעוּדָה, חֲתוֹם תּוֹרָה בְּלִמֻּדָי: וְחִכִּיתִי לה' הַמַּסְתִּיר פָּנָיו מִבֵּית יַעֲקֹב, וְקִוֵּיתִי לוֹ:

 

נבאר ראשית את המעשה המסופר כאן כפשוטו, ונראה כי 'מה שהיה הוא שיהיה', איך הדברים חוזרים על עצמם בימינו אלה, אמנם עם כסות אחרת, אך אותם המאבקים בדיוק.

הנבואה מספרת לנו על תקופת מלכות אחז בן יותם מלך יהודה. בתקופת מלכותו היו שתי ממלכות שאיימו על קיום מלכות יהודה, א. ממלכת ארם, ב. ממלכת ישראל, שהיא מלכות עשרת-השבטים, המתנגדת לממלכת יהודה – מלכות בית דוד. מלכות זאת נוסדה ע"י ירבעם בן נבט, גדול מחטיאי הרבים, שפעל בכל כוחו להרחיק את העם מתורת ה' האמיתית, והטעה אותם אחרי הבעלים ועגלי הזהב. לאחר מכן ממלכה זו שקעה ברדיפה אחר תענוגות וגשמיות עד אשר התנוונה לגמרי ושקעה מבחינה רוחנית [כמובא בגמ' שבת דף קמז: ודף סב: ע"פ עמוס פרק ו'].

כמלך-ישראל באותם ימים כיהן פֶּקַח בן רְמַלְיָהוּ, ואילו בראש ממלכת ארם המלכות החזקה והעצומה מלך רצין מלך ארם.

פקח בן רמליהו כרת ברית עם רצין מלך ארם, בכדי לפעול במטרה משותפת להרוס את מלכות יהודה, ההמשך של מלכות בית דוד.

והנה כאן הנביא מספר שפקח יחד עם רצין החליטו לפעול בתכנית זו, כלשונם: 'נַעֲלֶה בִיהוּדָה וּנְקִיצֶנָּה וְנַבְקִעֶנָּה אֵלֵינוּ'. כלומר שיעדם הוא להרוס ולהביא את קץ ממלכת יהודה, על ידי הבקעתה והכנעתה, וחפצם להציב בה שליט מטעמם שיתאים לרוחם ולתוכניותיהם אשר הוא ינהל אותה כתכניתם. המיועד לתפקיד זה כונה בשם 'בֶּן טָבְאַל'. מיהו אותו בן-טבאל? שם זה לא מוכר לנו ממקום אחר. רש"י על הפסוק מגלה לנו שהמילה 'טָבְאַל' בחילוף אותיות אלב"ם הינו רמל"א. א"כ 'בן-טבאל', הוא בן-רַמְלָא, דהיינו פקח-בן-רמליהו! אם כן מדוע באמת לא נזכר כאן שמו הידוע 'בן רמליהו'? יש כאן רמז שהדבר נעשה בהסתר ובהעלמה, כלומר שהמנהיגים החליטו בעצת-סתר שבן-רמליהו מלך ישראל הוא שישלוט גם על מלכות יהודה, אבל למעשה מי שתשלוט היא ממלכת ארם! המאבק כאן הוא מאבק רוחני בעיקרו. שניהם, ארם ואפרים, רוצים לכלות את ממלכת בית דוד ולמחוק את צורתה היהודית.

והקב"ה שלח את ישעיהו הנביא (שהוא עצמו גם כן היה מזרע שושלת-בית-דוד, כי אמוץ אבי ישעיהו ואמציה מלך יהודה אחים היו [מגילה י:]) להודיע לאחז שמלכי ישראל וארם, לא יצליחו לכבוש את יהודה וכי כל מזימותיהם תעלינה בתוהו. ואף שכידוע מלכות אחז לא היתה מן המעולות שבתקופות מלכי יהודה, ולימוד התורה לצעירים היה במצב גרוע ביותר כמסופר בחז"ל, אך עם כל זאת מאחר שמטרת הרשעים היתה להשמיד את ממלכת אחז בכדי לעקור את תורת ה' ואת מלכות בית דוד – עמדה לו זכות אבותיו להושיעו בדבר ה', וכפי שגם נאמר בסיפור ההצלה מסנחריב מלך אשור: 'וְגַנּוֹתִי אֶל הָעִיר הַזֹּאת לְהוֹשִׁיעָהּ לְמַעֲנִי וּלְמַעַן דָּוִד עַבְדִּי'.

ובאשר לפחד הגדול של בית דוד, כאמור: 'וַיָּנַע לְבָבוֹ וּלְבַב עַמּוֹ כְּנוֹעַ עֲצֵי יַעַר מִפְּנֵי רוּחַ', על כך הקב"ה ציוה את ישעיהו הנביא לומר לאחז: 'הִשָּׁמֵר וְהַשְׁקֵט אַל תִּירָא, וּלְבָבְךָ אַל יֵרַךְ, מִשְּׁנֵי זַנְבוֹת הָאוּדִים הָעֲשֵׁנִים הָאֵלֶּה'. אין לך לפחד כלל. בטח בה' ללא כל מורא. והוא בעצמו יְכַלֶּה אותם ואת מלכותם כמו בעשן.

ואכן לא חלף זמן רב וסנחריב מלך אשור עלה לארץ ישראל ובדרכו הרס את ממלכת ארם, דמשק, וכן את מלכות אפרים בשומרון, והגלה את עשרת השבטים ובכך בא הקץ עליהם עצמם.

 

לכשנתבונן נראה כי יש כאן דמיון מפליא באופנים רבים בין המסופר והמתואר פה בנבואה זו ובין מה שקורה כאן בימינו אלה.

'מלכות ישראל' החטאה דאז (המכונה 'מלכות אפרים' על שם המייסד והמקים של המלכות הזו הלא הוא ירבעם בן נבט, אשר משבט אפרים) מיוצגת כיום בשלטון החילוני הזומם להרוס את האידישקייט, לעקור את כל הצביון-היהודי של מורשת עם-ישראל ולהשוותו לגויים, [יחזקאל כ': 'נִהְיֶה כַגּוֹיִם כְּמִשְׁפְחוֹת הָאֲרָצוֹת', ע"ש]. ולעומתה - מלכות יהודה מיוצגת בימינו על ידי ציבור יראי ה' הנאמנים לקב"ה ולתורתו, שומרי התורה והמצוות, הממשיכים את המסורת הנאמנה של ברית ה' ותורתו לדורות-עולם.

והנה כיום 'מלכות ישראל' החטאה, אנשי-לצון המושלים בירושלים [ישעיה פרק כ"ח, ע"ש], כרתה ברית עם 'רצין מלך ארם', המסמלת את כוחות הרשע, בעלי השלטון בעולם, שמתכננים להפוך את ארץ-ישראל למשהו אירופאי, הלניסטי, גויי לחלוטין עם מעט סממנים יהודים כביכול.

הביקור המלכותי של האפיפיור במדינ"י וקבלת הפנים הלבבית שערכו לכבודו, יחד עם ההליך המכוער והנבזי של מסירת קבר דוד המלך שבהר-ציון לשימושה של הכנסיה-הקתולית לפולחן שיקוץ משומם, לניאוץ ותועבה - מסמלת היטב את תמונת המצב הזאת. כי זה מראה בבירור כי השלטון (אשר מכונה, ברצינות או בלעג, - 'ציוני' ע"ש היותו מסמל כביכול את 'גאולת ציון' בארץ ישראל) מאס ב'מלכות בית דוד', כלומר בהגדרתו של עם ישראל כהמשך של עם ה' האלוקי אשר צועד לאור תורת משה ונביאי האמת, (כי דוד המלך הוא ששמו נזכר בספר התנ"ך במירב הפעמים יותר מכל נביא וצדיק אחר).  השלטון בחר להגדיר את עם-ישראל כגוי גמור כמו כל גויי הארצות, וכפי שהרשעים שאפו לכך מאז ומתמיד, מאז היווסדה, להפריד את עם ה' מאביו שבשמים, כדברי המדרש: 'נזדווג לפטרונם'.

כמו כן, אנו רואים כי המילים 'רְצִין מֶלֶךְ אֲרָם' בחילוף סדר האותיות יוצר את המילים: 'נצרי מלך רמא', דהיינו שלטונם של הנוצרים המולכים ממקום מושבם ברומא, איטליה על כל תרבות העולם המערבי (עי' רש"י תולדות כ"ז ל"ט). יש לציין שבספה"ק היה מקובל ושכיח לתת את הכינוי 'ארם' למלכות אדום (מחמת הצנזורה), בגלל הדמיון של האותיות. ר' לדוגמא דברי המהרש"א בסנהדרין פרק חלק דף צח. ד"ה 'עד שתכלה'. סיבה נוספת לכינוי הזה היא תכונתו הבסיסית של עשיו: הגאוה, הבוז והזלזול, המאפיינים את שלטונו. 'ארם' – מלשון: אני-רם' [ר' עובדיה א' ד', ישעיה י"ד י"ג, ועי' ב"ב עח: עה"פ 'ונירם'].

והרי רואים אנו כי זאת בדיוק היא השיטה והתכנית של סידרת הפעולות שכנגד היהדות הנאמנה לה' שכיום מתבצעת על ידי השולטים כאן: 'ונבקיענה אלינו', הכל נובע מתוך מגמה ברורה: להבקיע אותה ברוח פרצים, ולבקוע פרצות רחבות בחומת ההבדלה שביניהם לבין תרבות החיים הזולים והמופקרים שמסביב, ובעיקר לחולל מהפכה בנושא סדרי החינוך ואורח-החיים של הבנים והבנות. גם שמו של 'פֶּקַח' מבטא זאת היטב. הרשעים זוממים בחלקלקות פיהם לפקוח את 'חשכת עיניהם' הנבערת של היהודים החרדים ולאלף אותם מ'תרבותם הנאורה' בכדי לחשוף אותם לכל מדוי העולם המתירני של כל עמי-תבל הקלוקלים, שיסכנו את יהדותם, ויהפכו אותה ל'יהדות סרק' ללא פירות, ללא עתיד, וללא המשכיות, חלילה וחס.

ובאמת מובא בחז"ל שזו בדיוק היתה ההצלה והישועה באותם ימים. כי חזקיהו המלך בנו של אחז הרחיב וחיזק מאד את לימוד התורה הק' לכל חלקי העם בשקידה רבה שהיתה רפויה עד עתה (כמו שמסופר בסנהדרין צ"ד: וזאת בהדרכת ישעיהו הנביא כמבואר שם בפסוקים 'צוֹר תְּעוּדָה חֲתוֹם תּוֹרָה בְּלִמֻּדָי', ע"ש), והתמסר להנחלתה בטהרה לדורות הבאים, וביחוד לצעירי הצאן, וכפי שאומרים חז"ל שכל ילדי ארץ-ישראל היו בקיאים היטב בכל דיני הטהרה, וזו הזכות היא שעמדה להם להשבית אויב ומתנקם, כי זו המלחמה, ועל כך בדיוק נטוש המאבק, מה יהיה אופיו של דור העתיד.

אנו יכולים כמו כן לשמוע את מובן המילה 'וְנַבְקִיעֶנָּה' שבאה במשמעות בקיעים ופיצולים [ר' עמוס ו' י"א], כי שיטות פעולתם הן להביא את ציבור היראים למצבים של מחלוקות ופילוגים וזאת על ידי החדרת סוכנים הפועלים מטעמם, (בדיוק כמו שבנא וסיעתו דאז), שהם הורסים את השלום ומפוררים את האחדות שבין הקבוצות השונות בכדי להחליש את כח עמידתם לנוכח הפרצות הקשות.

המילה 'האודים' כאן היא גם מזכירה לנו את 'האדומים, ממלכת אדום', שהיא כיום רוצה לעלות על 'בית דוד', דהיינו מקום מנוחתו וציונו הקדוש של דוד מלכנו, ומשם לשלוט בארץ ישראל ולמחוק את יהדותה.

 

נָחָה אֲרָם עַל אֶפְרָיִם...

יש לראות גם כן במילים 'בן-רמלא' את הצירוף: 'בן לארם', כלומר שהשלטון בארץ - 'אפרים', לא נועד אלא להיות זרוע מבצעת של שלטון 'ארם', עמי ארצות העולם. כפי שנאמר: 'נחה ארם על אפרים', ארם היא מעל אפרים, היא מנחה אותה והיא מפעילה אותה והיא גם פועלת מתוכה, בהתאם לצרכיה והאינטרסים שלה. 'אפרים' איננה אלא 'פי-ארם'. העם אמנם אינו יודע זאת, כי זה בסתר ובהערמה: 'נמליך מלך בתוכה' מלשון 'תוך ומרמה'. אבל זה הכל כסות עינים בלבד! 'ממלכת-ישראל' המתנכרת לתורה, מלכות זאת בעצם איננה קיימת כבר בכלל! זה הפך להיות פשוט חלק מ'ממלכת ארם' הגויית! מלכות שלטון אומות העולם! ולכן המדיניות היא לכרסם את הדת והיהדות, ולהרוס את החינוך של דור-העתיד. [וכפי שנאמר בזוה"ק פרשת נשא דף קכו. על אלה אשר יהיו השולטים בתקופתנו, לפני הגאולה השלמה: 'דְּעֵרֶב רַב, אִינּוּן עַמֵּי הָאָרֶץ, אִינּוּן חֲשׁוּכִין. וְלָא אִתְקְרִיאוּ יִשְׂרָאֵל']

המילים 'עוּצוּ עֵצָה' ביחס לתקופתינו מרמזות לנו על הברית שנכרתה בין השולטים באה"ק שהם הע"ר (דמסיטרא דעה"ד), יחד עם הגויים עובדי פסילי עץ ואבן, 'האומרים לעץ יבש אבי אתה', החפצים להשתלט על כל ארץ הקודש [מזמור פ"ג]. והפסוק מכריז ואומר שזה לא יצלח בידם: 'עוצו עצה ותופר'. עצות-הרשע אשר סוכמו ביניהם לא יהיה להם שום קיום.

 

'דַּבְּרוּ דָבָר וְלֹא יָקוּם...'

והנה כאן אנו רואים דבר פלא, שראשי התיבות של ארבעת המילים האלו: 'דברו דבר ולא יקום' הם 'דויד'. ואילו סופי התיבות יוצרים את המילה 'רומא'! כלומר שאדום, רומא, הם 'מדברים דבר', הם רוצים לקחת את התורה, דבר ה' האֶחָד ביד משה ונביאי האמת, ולהפוך את זה ולהשליט על זה 'דבר אַחֵר', והם לא יצליחו! לא יצליחו להשתלט על דויד המלך ומורשתו, לא יצליחו לכלות את שומרי-התורה הנאמנים לדבר ה' שהולכים בדרך התוה"ק. 'כִּי עִמָּנוּ קֵ'ל'. כי ה' אתנו, ורק עִמָּנוּ, המאמינים בו, בק'ל האחד היחיד והמיוחד, ולא חלילה עם דוברי הכזב מסלפי התורה והנבואות אשר כופרים באחדותו ית' ומהפכים ומסרסים דברי א' חיים.

כמו כן המילים 'דַּבְּרוּ דָבָר וְלֹא יָקוּם' יש בהם רמז גם על הר-ציון, שהרי המילה 'דָבָר' (206) זה בגי' הר (עה"כ), ואילו המילה 'יָקוּם' (156) זה בגי' ציון! וזה אומר שהדבר שהם זוממים להפוך את הר-ציון להר-עשיו, לא יקום ולא יהיה. 'וְהָיוּ לִמְשִׁיסָה שוֹסָיִךְ, וְרָחֲקוּ כָּל מְבַלְּעָיִךְ'. ויתקיים בה במהרה בציון-בית-חיינו נחמת הנביא ישעיהו, אבי הנחמות [ברכות נ"ז:]: 'הִתְנַעֲרִי מֵעָפָר קוּמִי שְּׁבִי יְרוּשָׁלִָם, הִתְפַּתְּחִי מוֹסְרֵי צַוָּארֵךְ שְׁבִיָּה בַּת צִיּוֹן'. ושם נאמר: 'עוּרִי עוּרִי לִבְשִׁי עֻזֵּךְ צִיּוֹן, לִבְשִׁי בִּגְדֵי תִפְאַרְתֵּךְ יְרוּשָׁלִַם עִיר הַקֹּדֶשׁ, כִּי לֹא יוֹסִיף יָבֹא בָךְ עוֹד עָרֵל וְטָמֵא'. [פרק נ"ב]

זכינו לראות את נפלאות תורתינו הקדושה, תורת-האמת מסיני, אשר קורא-הדורות מראש חקק בתוכה ורשם בביאור עלי-ספר את המתרחש עתה לנגד עינינו באחרית הימים. עלינו מוטל איפוא, להחזיק ולהתחזק בהדרכתו ועצתו של ישעיהו המאמץ את רוחנו ולִבֵּנוּ: 'השמר והשקט אל תירא'. נבטח בהשי"ת בכל לבבנו ונשאר דבוקים לה' ית' ולתורתו הק' נאמנה בכל לב ונפש, כמאמר הפסוק: 'ויבטחו בך יודעי שמך, כי לא עזבת דורשיך ה''. ונדע כי אכן קרובה ישועת ה' לבא וצדקתו להגלות. כי עין בעין יראו בשוב ה' ציון. ונגלה כבוד ה', וראו כל בשר יחדיו כי פי ה' דבר. בב"א.

 

בְּזָכְרֵנוּ אֶת צִיּוֹן...

פסוק נוסף יש לנו המראה לנו גם הוא את כל מה שקורה בהר-ציון במאבק האיום על קדושת 'קבר דוד המלך', ומביע ברמזים ברורים את המתרחש בתקופה זאת. דוד אומר בספר תהלים (מזמור קל"ז פסוק ז'): 'זְכֹר ה' לִבְנֵי אֱדוֹם אֵת יוֹם יְרוּשָׁלִָם, הָאֹמְרִים עָרוּ עָרוּ עַד הַיְסוֹד בָּהּ...'

'בְּנֵי אֱדוֹם', ממשיכיו של עשיו הרשע, זוממים את 'יוֹם יְרוּשָׁלַיִם', כלומר את יום נצחונם המוחלט והסופי על ירושלם עיר קדשנו, בכבוש אותה לצמיתות. הם חושבים שבדיוק כעת הגיע יום-הביצוע של תוכניתם עתיקת-היומין למחוק את עם ישראל ולטשטש סופית את קדושת העיר ציון. [ועי' בספה"ק 'סיפורי מעשיות' מעשה ז'].

המילים 'לִבְנֵי אֱדוֹם' מרמזות לנו על צירוף הלבן עם האדום. כידוע הצבע הלבן מסמל את החנופה, פשיטת הטלפים של החזיר מיער: 'טהור אני'. לעומת זאת צבעו האדום של עשיו [ריש פרשת תולדות] מסמל את הרציחה ושפיכות-הדמים שמלווה את מלכות-אדום וזרעו זה אלפי שנים. היהודים מכירים זאת היטב מימי תולדותיהם לאורך ההיסטוריה, הם טעמו את נחת זרועו של עשיו יותר מפעם אחת [תרגום לתהלים ע"ג י']. ועל שתי בחינות אלו  התפלל יעקב אבינו ע"ה: 'הצילני נא מיד אחי, מיד עשיו'.

סופי התיבות של המלים הראשונות בפסוק: 'זכור ה' לבני אדום' הן 'רְמִיָּה' ע"ש תפילתו של דוד המלך [תהלים מזמור ק"א]: 'לֹא יֵשֵׁב בְּקֶרֶב בֵּיתִי עֹשֵׂה רְמִיָּה, דֹּבֵר שְׁקָרִים לֹא יִכּוֹן לְנֶגֶד עֵינָי'. בקשתו של דהמע"ה שדת השקרים והרמיה לא תשלוט בביתו על ציונו הקדוש, חלילה וחס.

ראשי התיבות של מילים אלו הם 'זילא'. חז"ל אומרים במס' סנהדרין [דף צח.] שלפני ביאת המשיח תהיה שולטת 'מלכות הזלה' בישראל. ככל הנראה משמעות הדבר היא, מלכות של הפקרות, זלילה ונהנתנות, מלכות המזלזלת ובועטת בכל הקדוש והיקר לנו, מלכות החותרת ביד רשעים להרוס את היהדות ולרמוס ולדרוס ברגל גאוה כל זכר של קדושה מעם-ישראל [ר' דניאל ז' ז'].

והנה המילים 'יוֹם יְרוּשָׁלַיִם' רומזים לנו גם את היום שבו מתחילה התכנית להתבצע, כ"ו אייר, בתאריך סמוך ונראה ליום שבו השלטון בחר לציין בו את כיבושה של ירושלים עלובת-הנפש, העיר שמאז כיבושה לא חדלו בה חילולי-השבת ומופעי עריה ותועבה וחינגאות שונות עתירי טינופת וחלאה הנערכות בחוצותיה, 'ויבלעוה לגיונות וַיִּרָשׁוּהָ עובדי זרים', 'באו פריצים ויחללוה'. וכל זאת במגמה למחוק כל זכר וסימן להיותה העיר הקדושה, עיר הנצח של עם-הקודש שעליה מתפללים זה אלפי שנים שלש פעמים מדי יום ביום: 'ותחזינה עינינו בשובך לציון ברחמים'.

'הָאוֹמְרִים עָרוּ עָרוּ עַד הַיְסוֹד בָּהּ'. מידת ה'יסוד' כידוע הוא בחינתו של יוסף הצדיק, המסמל את הקדושה והטהרה. יוסף בגי' ציון. חז"ל אומרים כל מה שאירע ליוסף אירע לציון. השלטונות זוממים לאבד כל זכר של קדושה מהציון הקדוש של דוד המלך בהר-ציון ברצותם להפוך אותו למקום תיירות, בילוי ופריצות, ולמרכז פולחני לעבודה זרה. שאיפתם ועצתם הרעה לקחת את הר ציון מקום קדשנו, ולרמוס אותה עד ליסודה ולהפוך את זה למשהו גויי לחלוטין, משהו כמו רומא או ניו-יורק.

ביקורו של האפיפיור מתרחש בדיוק בימי ספירת העומר, ביום המ"א למניין, שספירתו של יום זה הוא 'היסוד שביסוד'. המשמעות של המילים 'עַד הַיְסוֹד בָּהּ', בהקשר זה, ובדגש על המילה: בָּהּ אומר לנו שזה לא רק שהם רוצים להרוס את ציון ולעקור את קדושתו, אלא שאף חפצים הם שם ממש להתנחל, ושם לבנות את מרכזי שורשי טומאת הכפירה רח"ל. סופי התיבות: 'ערו עד היסוד' – הן: 'דוד'!, כי דוקא בציונו הק' ומקום מנוחתו רוצים הם לייסד את מרכז תיפלותם, היל"ת [ועי' בדברי רבינו האוה"ח הק' בפ' תולדות עה"פ 'ורב יעבוד צעיר']. וכמו כן המילה: 'עַד' מרמזת לנו על השנה הנוכחית - שנת תשע"ד לפרט קטן.

 

ואחר ראותינו את כל זאת, את המלחמה האדירה והנוראה שהכריזו צוררי ה' ואויביו על תורתו הקדושה ועל אמונת האמת, מלחמה שעליה הודיעונו מראש נביאי-האמת וחכמינו זכרונם לברכה שתהיה באחרית הימים לעת קץ, לא נותר לנו אלא להתנחם בדברי התנא רבי עקיבא כמסופר בסוף מס' מכות (דף כ"ד) שהתנאים בכו בראותם שועל יוצא מבית קדשי הקדשים, איך הושפל כבוד ה' ומקדשו 'עַל הַר צִיּוֹן שֶׁשָּׁמֵם, שׁוּעָלִים הִלְּכוּ בוֹ', בעוד שהגויים יושבים בשלוה ובשמחה, ואילו רבי עקיבא שמח וניחם את החכמים שאם התממשו הנבואות הקשות כמו 'צִיּוֹן שָׂדֶה תֵחָרֵשׁ, וִירוּשָׁלִַם... לְבָמוֹת יָעַר' ודומיהן, כך בודאי תתקיימנה כל הנבואות הטובות.

נזעק מעומק הלב לבורא עולם על גודל הניאוץ והחרפה שוברת-הלב, ונעלה לפניו שועתנו כי יחוס עלינו למען שמו הגדול המחולל ומנואץ בין העמים ובפרט בארץ הקודש, ובודאי יהפוך לנו ה' אֵבֶל לששון, ויחיש לנו במהרה את כל הישועות המיועדות עלינו ועל כל ישראל בביאת משיח בן דוד ברחמיו ובחסדיו המרובים, במהרה בימינו אמן.


דניאל
בנימין
לוח אותיות התקשור
דניאל


E-Mail | דואר אלקטרוני



הישארו מעודכנים תמיד מה חדש באתר.
Stay tuned always what is new.

שם | name

דוא"ל | Email


לאתר זה נכנסו 8052581 פעמים
היום - 21/11/24