אני רוצה לדבר על הבית היהודי. זה נושא שדברנו עליו, אך לא כל כך הרבה, לא מספיק עמוק [ר' מאמר 'הם ימותו רק מהפחד', ועוד].

בתקופה שלנו, התקופה שלפני סוף הגלות הארוכה והמרה הזו, צריכים להבין שהבית היהודי – זה הכח שה' נתן לנו לשרוד. הבית היהודי צריך להיות כמו בית-מקדש קטן עם קדושה ['מַה טֹּבוּ אֹהָלֶיךָ יַעֲקֹב, מִשְׁכְּנֹתֶיךָ יִשְׂרָאֵל...']. יש את הבעל והאשה. הבעל צריך להיות קשור 100% לקב"ה, וגם האשה צריכה להיות 100% קשורה לקב"ה, ואם שניהם קשורים לקב"ה אז הם יכולים להיות באמת קשורים אחד לשני, וזה עושה את הנישואין שלמים. וזה כפי שכתוב שהנישואין הם שלשה שותפים: האשה, הבעל והקב"ה [נדה ל"א.: 'שלשה שותפין באדם...'] אם הבעל עם הקב"ה, האשה עם הקב"ה, ואז אם שניהם עם הקב"ה – זה עושה את המעגל שלם.

 הקב"ה נותן לזוג ילדים, והוא אומר להם "קדושים תהיו". והמצוה הראשונה של התורה היא "פרו ורבו". ואם אנחנו קדושים ומביאים את הילדים בקדושה, אז הסיכויים שלנו לגדל אותם לתורה מצוות ומעשים-טובים כמו שה' רוצה הם הרבה יותר גדולים. וכשאנחנו מגדלים את הילדים בבית של טהרה, של קדושה – הם לומדים את זה, הם סופגים את זה, ואז יש לנו סיכויים שבעזרת-השם הם יהיו כל חייהם עבדי ה' ועובדי ה', והם ימשיכו את השרשרת של הדורות הבאים.

ילקוט שמעוני רות, אות תר"ו:  'יִתֵּן ה' אֶת הָאִשָּׁה הַבָּאָה אֶל בֵּיתֶךָ כְּרָחֵל וּכְלֵאָה...'. א"ר אַחָא כָּל הַנּוֹשֵׂא אִשָּׁה כְּשֵׁירָה כְּאִילוּ קִיֵּים אֶת כָּל הַתּוֹרָה מֵרֹאשׁ וְעַד סוֹף, וְעָלָיו הוּא אוֹמֵר 'אֶשְׁתְּךָ כְּגֶפֶן פּוֹרִיָּה'. לְפִיכָךְ נִכְתְּבָה 'אֵשֶׁת חַיִל' מֵאָלֶ"ף וְעַד תָּי"ו.  וְאֵין הַדּוֹרוֹת נִגְאָלִים אֶלָּא בִּשְׂכַר נָשִׁים צִדְקָנִיוֹת שֶׁיֵשׁ בַּדּוֹר, שֶׁנֶּאֱמַר: 'זָכַר חַסְדּוֹ וֶאֱמוּנָתוֹ לְבֵית יִשְׂרָאֵל', 'לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל' לֹא נֶאֱמַר, אֶלָּא 'לְבֵית יִשְׂרָאֵל'.

'בְּיַרְכְּתֵי בֵיתֶךָ', תרגום זוה"ק נשא דף קכה:

'וְעַל כָּךְ צְרִיכָה אִשָּׁה לְהִתְכַּסּוֹת בְּזָוִיּוֹת בֵּיתָהּ. וְאִם עוֹשָׂה כָּךְ, מַה כָּתוּב (מזמור קכ"ח) 'בָּנֶיךָ כִּשְׁתִלֵי זֵיתִים'. מַהוּ זֶה 'כִּשְׁתִלֵי זֵיתִים'? מַה זַּיִת זֶה בֵּין בַּסְּתָו בֵּין בַּקַּיִץ לֹא אוֹבְדִים עָלָיו, וְתָמִיד נִמְצֵאת בּוֹ חֲשִׁיבוּת יְתֵרָה עַל שְׁאָר הָאִילָנוֹת - כָּךְ בָּנֶיהָ יַעֲלוּ בַחֲשִׁיבוּת עַל שְׁאָר בְּנֵי הָעוֹלָם. וְלֹא עוֹד, אֶלָּא שֶׁבַּעְלָהּ מִתְבָּרֵךְ בַּכֹּל: בַּבְּרָכוֹת שֶׁלְּמַעְלָה, בַּבְּרָכוֹת שֶׁלְּמַטָּה, בְּעֹשֶׁר, בְּבָנִים וּבִבְנֵי בָנִים. וְזֶהוּ שֶׁכָּתוּב 'הִנֵּה כִּי כֵן יְבֹרַךְ גָּבֶר יְרֵא ה''. וְכָתוּב: 'יְבָרֶכְךְ ה' מִצִּיּוֹן וּרְאֵה בְּטוּב יְרוּשָׁלָם כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ, וּרְאֵה בָנִים לְבָנֶיךְ שָׁלוֹם עַל יִשְׂרָאֵל'.

 היום לצערי הרב, אמנם החרדים עוסקים בתורה, מתחתנים ומביאים ילדים לעולם, אבל הרבה מהם שוכחים מהטהרה, ואפילו אם בכל אופן הולכים לפי הדינים, לפעמים בלב - זה לא כ"כ שלם. גם הקשר עם הקב"ה לא תמיד שלם כמו שצריך, ואז כבר יש קֶצר, קצר שמשפיע על כל הדורות הבאים. ואז כאשר נולדים הילדים, וילד שנולד, גם אם ההורים הלכו לפי הדינים, אבל אם בראש שלהם היו שטויות, בלב שלהם היתה משיכה לכיוונים לא-טובים - אז הילד יוצא עם פגם רוחני. ואמנם כשאותו ילד גדל, הוא לא בדיוק כמו שהקב"ה רוצה [רש"י תולדות כ"ה כ"ז]. ואפילו אם הוא עושה בר-מצווה כמו שצריך, ולומד כמו שצריך, אבל יש לו בראש פלאפון, מכוניות, צעצועים, ואולי אפילו דברים יותר גרועים. וכל אלה מורידים ממנו את הדבקות בקדושה, בתורה, מורידים ממנו את הטהרה, ואז הוא עם פגם רוחני שגדל יחד איתו [נדרים דף כ', עי' שע"ת לר"י שער ב' י"ט 'נפש הבהמה'].

אבל, כמו כל יהודי-אמיתי הוא יכול להגיע לרגע מסוים ובו הוא תופס שמשהו לא בסדר, והוא מסוגל לחזור בתשובה ולתקן את הפגם הזה. ואם הוא לא מתקן, הוא מעביר את זה לדור הבא, והדור הבא יוצר דור עוד יותר מקולקל, אפילו שלבושים כמו יהודים. אמנם הגברים לבושים יותר כמו יהודים חרדים עם זקָנים, אך יש הרבה שהם כבר בלי זקנים, כי רוצים להראות יותר יפים. יש כאלה הלובשים מעילים קצרים, ויש כאלה הלובשים מעילים ארוכים, וישנם כאלה המשתדלים להתלבש כמו פעם עם בגדים ארוכים ורחבים. גם גבר צריך בגד רחב, גם גבר צריך צניעות [שו"ע או"ח סי' ב']. ויש בחורים ואברכים שהולכים עם מכנסים כ"כ צרים שלא יודעים איך הם יושבים בכלל...

בכל אופן הגברים נראים יותר כמו יהודים, אך הנשים לעומת זאת – הן כבר נראות אחרת. הן נראות הרבה פעמים ממש כמו נשים לא-נשואות, הפאות ממש שׂיער, ולא סתם שיער, שיער חלומי, שיער של שחקנית-קולנוע, שיער של בובה, ולא של אשה צנועה, חרדית שרוצה אך ורק לגדל את הילדים שלה לתורה, מצוות ומעשים-טובים [קד"ד גליון 48].

את הבנות שולחים לבית יעקב, כאשר ברוב המקרים בתי-יעקב הם נגד צניעות אמיתית ובעד לשלב אותם בשוק העבדים. הן מגיעות לגיל 18, חייבות להמשיך מסלול, ללמוד מקצוע, כי היא צריכה לעבוד, כדי שהבחור שהיא תתחתן איתו יוכל לשבת ללמוד. והלימוד עולה הרבה כסף, לא פחות מאוניברסיטה!.. ומה היא לומדת? במקרה הטוב - זה ללמוד להיות גננת או מורה, ובמקרה הלא-כ"כ טוב יש כל-מיני מקצועות שצריכים לזה מחשבים וציוד שלא כ"כ מתאים לאשה יהודיה אמיתית.

ואז היא יוצאת לעבודה, ועם התעודה ביד היא יכולה לעבוד בבנק או במשרד, בכל מיני מקומות, גם עם גברים וגם עם נשים, לפעמים במקומות של רק נשים, במיוחד לחרדיות, ואז זה טוב, אבל מפסידים משהו, הילדים, בסופו של דבר, נהפכים לילדים שבאים הביתה עם המפתח בכיס ופותחים לבית ריק, כי האמא בעבודה, והאבא בלימוד, בהרבה מקרים, האשה יוצאת לעבודה, והיא נפגשת עם כל מיני אנשים, והיא כבר לא אשת-בית, היא כבר לא אחת שכל הזמן עם הילדים, ואין לה זמן ועצבים שכל אמא-יהודית צריכה בשביל לגדל ילדים כמו שצריך.

עצוב לי לומר שהרבה מאד מהדור הצעיר שכחו בכלל מה זה ה'אידישע-מאמע'. והבעל יושב ללמוד, ולא תמיד הראש שלו בלימוד, והדור מההתחלה נולד עם פגם רוחני. אבל אפשר לעשות תשובה, אפשר לעצור את זה ולהפוך את זה לדבר חשוב, לדבר שקרוב לקב"ה, למה שהוא רוצה מאתנו, אבל זה כבר עבודה קשה ביותר.

היו דורות שחיו באמת לפי התורה, אפילו מלפני לא זמן רב כל כך. זה לא היה בכל מקום בעולם, אבל תמיד היה מקום בעולם בגלות שלנו ששמר כמו שצריך. הדור הזה - הוא שונה. הדור הזה כמעט והלך לאיבוד לגמרי, אבל ה' ריחם עלינו ונשאר חוט אחד שקשר אותנו לקב"ה כְעָם ['וְהַסְּנֶה אֵינֶנּוּ אֻכָּל'], ואת החוט הזה החלו לתפוס נשמות יהודיות פה ושם, יותר ויותר. ולכן יש היום משפחות בודדות של יהודים שמשתדלים לחיות כמו פעם, לחיות חיי אמת, לחיות את היהדות האמיתית, וזה מעט אנשים שמנסים באמת לבדוק את עצמם מי הם, מה הם, ומה הקשר שלהם עם הקב"ה. והם משתדלים לחזור ליהדות האמיתית ['מוֹרָשָׁה קְהִלַּת יַעֲקֹב', ר' הגאולה2, פרק 11].

 והם באים מכל מיני קהילות: אשכנזים וספרדים, חסידים וליטאים, משתדלים לחפש את המסורת של הסבים והסבתות שהחזיקו את היהודים דורי-דורות, אך יש בעיה אחת – כי כמעט הכל נשכח ['עתידה תורה שתשתכח מישראל...', גליון 80, ע' סוף הק' הרמב"ם לסדר טהרות].

אחרי מלחמת העולם השנייה נוצרו קהילות ענקיות חזקות עם חסידים, ליטאים, ישיבות וכו' וכו'. תסתכלו היום מסביב על כל הישיבות - מה נשאר מכל הפאר של היהדות שלנו? הרוב זה רק חיצוני. כשאנחנו רואים את המחלוקות שיש בישיבות – זה לשבת ולבכות, זה לפַחֵד, זה לרעוד מפחד. איך אפשר? יהודים מזלזלים בתורה! כששמענו עכשיו כי בשמחת-תורה יהודים רקדו בצורה איומה ופוגעת (עם גווילי ספר-תורה), אמרנו לעצמנו: 'למה'? אני אגיד לכם למה: כי אנחנו פוגעים בתורה! פוגעים בטהרה! אנחנו כְעָם, לא כולם, מזלזלים בדברים הכי-חשובים של היהדות! מילא חילונים עושים את זה, אבל אנחנו חרדים! ואנחנו עושים את זה בלי בעיות!

 אבל יהיו לנו בעיות קשות מזה. ה' מזהיר אותנו, כמו שאלה שרקדו עם התורה בצורה מגעילה עם התורה – זו אזהרה בשבילנו. לא מזמן בשמחת-תורה בארצות-הברית, התקפל שולחן וחמישה ספרי תורה נפלו על הרצפה! ובמקרה נוסף, יהודי חשוב רקד עם ספר-תורה והוא נפל עם התורה. הוא הציל את התורה בכך שסובב את גופו ושבר את הכתף כדי לא לתת לתורה ליפול על הרצפה. הדברים האלה – הם הכל אזהרה עבורנו. ואנחנו מזלזלים באזהרות. [קד"ד גליון 39: 'למה נשרפו ספרי התורה?', וגליון 63].

 אנחנו בטוחים שאנחנו הצדיקים הכי טובים – לומדים שמירת הלשון, אומרים המון תהילים, מתפללים שלש פעמים ביום... אבל זה לא מספיק, כל זה לא שווה אם אנחנו מזלזלים בקדושה ובטהרה, מזלזלים בקשר האמיתי עם הקב"ה [ויקרא כ' כ"ו]. ואנחנו עוד רוכבים על הגב של עגל-הזהב הזה, וזה מה שהכי חשוב לנו. הלוואי וברגע זה, היה כל עם-ישראל פותח באמת את העיניים שלו, ומבין באמת מה קורה, וכמה רחוק הגענו, עד כמה שאנחנו מושפעים מהחילונים, מהערב-רב ומהגוים [תהלים ק"ו: 'וַיִּלְמְדוּ מַעֲשֵׂיהֶם... וַיִּהְיוּ לָהֶם לְמוֹקֵשׁ...', רש"י שיה"ש א' עה"פ 'בני אמי נחרו בי']. אבל אנחנו לא רוצים לראות [ישעיה מ"ד, י"ח].

 יצר הרע נכנס כמעט לכל קהילה, ואי אפשר להילחם נגדו פנים אל פנים. לכן כל יהודי ויהודיה יכול רק לשבת ולחפש בפנים את החולשות הרוחניות, ולהשתדל להתגבר עליהם, להשתדל לחזור לתורה ולמצוות האמיתיות, לקשר האמיתי עם הקב"ה. לא לגדל את הילדים ברחוב, שלא יסתובבו ויראו את כל המראות הקשים של הפריצות ברחוב, ואפילו ברחוב החרדי. אלא יותר פנימי, יותר בבית, יותר לראות הורים קדושים, אבא שלומד, מתפלל, וגם מלמד את הילדים שלו מה זה הקשר עם הקב"ה. הוא יכול גם לעבוד ['אִישׁ לַאֲשֶׁר בְּאָהֳלוֹ תִּקָּחוּ']. אבא ואמא שמכניסים את הקב"ה לתוך הבית, שהילדים יכירו את האבא האמיתי שלהם, האבא הכל יכול. שהם יגדלו להיות יהודים-אמיתיים לא פחות מאמא ואבא [תהלים ע"ח: 'אֲשֶׁר צִוָּה אֶת אֲבוֹתֵינוּ לְהוֹדִיעָם לִבְנֵיהֶם... לְמַעַן יֵדְעוּ דּוֹר אַחֲרוֹן, בָּנִים יִוָּלֵדוּ... יָקֻמוּ וִיסַפְּרוּ לִבְנֵיהֶם: וְיָשִׂימוּ בֵאלֹקִים כִּסְלָם...'].

 אנחנו מוכרחים, כל היהודים-האמיתיים, בין אם אנחנו יהודים חרדים, או חרדים כביכול, או רפורמים ח"ו, או מזרחיסטים ח"ו, או אם אנחנו חילונים ח"ו, אם יש לנו נשמה יהודית, אנו חייבים לחזור לאמת. ואנחנו נחזור, בין אם נרצה או לא, כי אם הנשמה עמדה בהר-סיני ואמרה 'נעשה ונשמע' – ה' יציל את כולם, אם רוצים או לא רוצים [נצבים ל': 'מִשָּׁם יְקַבֶּצְךָ... וּמִשָּׁם יִקָּחֶךָ...']. הוא כביכול 'יתפוס אותנו באוזן' ויכריח אותנו לחזור לאמת, שנתקרב יותר לגאולה-השלמה, כי הוא אבא טוב ומרחם [עקב ח' ה': 'כִּי כַּאֲשֶׁר יְיַסֵּר אִישׁ אֶת בְּנוֹ...', משלי ג' י"ב]. הוא יתן לנו פאצ' (מכה) כדי להעיר אותנו, להראות לנו את הכיוון הנכון. ואם נרד מהדרך שהוא מוביל אותנו - אז הוא יתן לנו עוד פאצ', עד שנגיע לאמת, ועד שנבין סוף-סוף מה ה' רוצה מאתנו. ואז נרגיש רגועים, ושמחים, ושלמים, ואז ניכנס לעולם-הבא של משיח זוהרים ומוכנים להקריב קרבנות. [מזמור נ"א: 'לֵב טָהוֹר בְּרָא לִי אֱלֹקִים... אָז תַּחְפֹּץ זִבְחֵי צֶדֶק עוֹלָה וְכָלִיל...'].

שאלות ותשובות

ש. לפי המסרים האחרונים אפשר היה להבין שהגאולה ממש בפתח, 'מוצאי שביעית...', ואילו כאן יש מסר שנראה שהתיקון שלו יארך כמה דורות, זה קצת מייאש...

ת. לא לשכוח שהגר"א אמר שהמלחמה האחרונה תארך מספר דקות, ולמעשה אנו רואים ברור שכל המצב מתקרב מהר יותר ויותר לכיוון הרס מוחלט של העולם-הזה. ולכן בקצב הזה זה ברור שבקלי-קלות הכל יכול להיגמר עד מוצאי-שביעית בע"ה.

ש. אם האשה לא תלך לעבוד – אז ממה יחיו?

ת. עכשיו אנחנו בעולם כל כך מוזר, שלפני שלש שנים לא היינו יכולים להאמין שיגיע לכזה מצב. ה' מביא אותנו למצב בו אנחנו חייבים לבטוח בקב"ה בהכל [ש' הבטחון בחוה"ל פ"ג, ועי' רש"י תהלים סו"פ נ"א]. כמו היהודים שיצאו ממצרים – הם קיבלו את הכל ישר מן השמים, מים, אוכל וכל דבר שהיו צריכים. וגם אנחנו נכנסים למצב כזה שנהיה תלויים לגמרי במה שה' נותן לנו ישר משמים [קד"ד גליון 72]. ורק מי שיוכל להבין את זה ולקבל את זה – יוכל לשרוד [רש"י חלק צח. ד"ה וחסו]. לכן אנחנו צריכים אמונה-שלמה ובטחון בה'. ואלו שאין להם את זה, אלו שעוד סומכים על לשכת העבודה, או על זה שחייבים תואר באיזה מקצוע כדי להרוויח וכו', הם יכולים למות רק מהפחד שלא יהיה להם פרנסה.

ש. איך אפשר להשפיע על האשה ללכת בצניעות ?

ת. ישנם שני מצבים: יש מצב בו האשה רוצה להשפיע על הבעל שיסכים לקבל את הצניעות שהיא רוצה – ואז בטח שהבעל צריך להסכים, וגם לעודד ולחזק את אשתו ולשמוח שיש לו צדיקה בבית אשר מביאה אותו לשלמות [ר' מקורות במסגרת לעיל]. ויש מצב שהבעל רוצה להשפיע על האשה שתלך בצניעות, וזה מצב מאד קשה. אין לי עצה מדויקת להתמודד עם זה. הוא צריך להשתדל בדרכי-נועם ובמילים יפות ['וְלַמּוֹכִיחִים יִנְעָם', עי' פי' הגר"א למשלי י' כ'] להסביר למה הצניעות שווה לחיים וגאולה-שלימה [פרשת ציצית, במדבר ט"ו. דברים ד' ד', ור' ספורנו שמות פי"ט עה"פ 'וְגוֹי קָדוֹשׁ'].

וכמובן להתפלל ולבקש מה', ולהרבות בחסד וזיכוי-הרבים כגון חלוקת עלוני-צניעות וכו', שזו מעלה גדולה מאד בשמים. בעולם הזה יהודי צריך מסירות-נפש כדי להגיע לשלמות.

ש. היהודי שרקד ונפל עם ספר-התורה, בכך שהוא סובב עצמו והציל את התורה – זה נראה אולי כסמל של העם-היהודי המקריב עצמו למען התורה ולא כאזהרה ?