יותר טוב מגן עדן !

יותר טוב מגן עדן !

בס"ד, תקשור עם דניאל, ירושלים, י"ט שבט תשע"ה

אבא, העולם נהיה יותר ויותר משוגע, מטורף [יונה א': 'כִּי הַיָּם הוֹלֵךְ וְסֹעֵר עֲלֵיהֶם...'], אני לא יודע, אין לי מספיק מילים מתאימות כדי לתאר את הבלאגן שיש בעולם. [ירמיהו ד'] אנחנו רואים בכל מקום את הרישעות יוצאת החוצה, מתגלית, יוצאת בכמויות אדירות [מזמור י"ד: 'הַכֹּל סָר יַחְדָּו נֶאֱלָחוּ...', חלק צז. 'היוקר יעוות'], וכבר אי אפשר להאמין כמעט לאף-אחד [ירמיהו ט']. משקרים לנו מכל הכיוונים. אין לי מילים לתאר את זה. לא חלמתי, אפילו שידעתי שאנחנו לפני הגאולה-השלימה, אבל לא הבנתי שזה יכול להיות כל-כך מבלבל, כל כך רע, שאנשים יכולים לשקר, לעשות הצגות ולהביא את העולם לקריסה כלכלית, שיכולים להיכנס לחשבונות שלנו בבנק ופשוט להוציא מה שרוצים [תרגום ר"פ נח: 'וּמַלְיָא אַרְעָא חֲטוֹפִין']. מי היה מאמין שתנועות הניאו-נאצים (הנאצים החדשים) עולות כיום שוב בארצות כמו: גרמניה, אמריקה, אנגליה, צרפת, אוסטרליה, וכו', וגורמים לאנטישמיות מעל ומעבר יחד עם המוסלמים. ['בִּפְרוֹחַ רְשָׁעִים...', עי' פרקי דר' אליעזר פרק י"ט]. מי יכל להאמין שתהיה קבוצה שעורפת ראשים כמו קצבים, ומשתמשים בדמיון שלהם בשביל לגרום למוות בצורה כל-כך קשה כמו שעשו עם הטייס הירדני - שרפו אותו חי בתוך כלוב. כבר שכחנו שכך היו הקתולים רוצחים יהודים שלא מוכנים להתנצר ['כִּי אָכַל אֶת יַעֲקֹב', פסחים פז:: 'גזירות אכזריות אדום', ע"ש]. מי היה מאמין שבימינו נעשים כאלה מקרי רצח אכזריים, ובלי בושה - הרוצחים מצלמים ומפרסמים את זה בכל העולם.

אבא, עם-ישראל רואה את זה, ולא רק עם-ישראל, כל העולם רואה את זה, אבל רוב העולם ישֵן ולא רוצה לדעת. יש כמה שמבינים מה שהולך, ומה הן התוכניות של הרשעים [מזמור ק"מ: 'מַאֲוַיֵי רָשָׁע', ע"ש], ואיך שהם כבר השתלטו על רוב העולם, אבל לא רוצים לדעת. אני לא דואג לגויים, שהם הרוב העצום בעולם, הרשעים שביניהם יֵעלמו, אני רק דואג לעם-ישראל. ועם-ישראל, לרוב, ישֵנים, אבא, ישֵנים שינה עמוקה - וקשה להם להתעורר ['כִּי נָסַךְ עֲלֵיכֶם ה' רוּחַ תַּרְדֵּמָה, וַיְעַצֵּם אֶת עֵינֵיכֶם...']. מה אפשר לעשות, אבא, מה אפשר לעשות?... כואב לי הלב.

אתה יודע, אבא, לפני מלחמת-העולם-השניה, התאספו רבנים להחליט מה לעשות. המצב כל-כך קשה, הנאצים הולכים לכבוש את העולם, ח"ו, ומה אנחנו עושים?! הם רוצים להרוג את היהודים! אז מה עושים?...

אספו את כל הרבנים הכי-חשובים כדי לחשוב מה לעשות. האחד אמר להגיד תהילים כל יום, אחד אמר להגיד וידוי כל יום, כל אחד אמר משהו. האחרון שדיבר היה הרב של פונוביז' זצ"ל. הוא אמר כך: "יש בית שנשרף, הלהבות עולות עד לשמים, אנשים רצים ורצים, ונודע להם שיענקל'ה עוד בפנים, ישן. יענקל'ה ישן - והוא יכול למות, אבל אי-אפשר להיכנס לבית כי האש חזקה מאד, וצריכים להעיר את יענקל'ה. אז אחד אומר: 'בוא נגיד תהילים', אחד אומר 'נבקש מה' להציל אותו'. אבל הוא ישן! לא צריכים לעשות את כל הדברים האלה. צריכים לצעוק: 'יענקל'ה תתעורר! תתעורר, יענקל'ה! תתעורר! תצא החוצה, יענקל'ה!' ['מַה לְּךָ נִרְדָּם?... קוּם קְרָא אֶל אֱלֹקֶיךָ!...']  זה זמן של לפני מלחמה. אנחנו בסכנה. זה לא מספיק להגיד תהילים. צריכים להעיר את כולם. הם ישנים! איך אפשר להציל אותם? צריך לצעוק לשמים! לבכות! לצעוק ולעשות תשובה! זה הדבר היחיד שיכול להציל אותנו!".

אבל זה לא היה, לא התאספו. כל אחד התפלל בלב וביקש, אבל לא התאספו ביחד לעשות תשובה, לבכות, לעשות תפילת יום-כיפור קטן. לא!  [ישעיהו מ"ב: 'וַתְּלַהֲטֵהוּ מִסָּבִיב וְלֹא יָדָע, וַתִּבְעַר בּוֹ וְלֹא יָשִׂים עַל לֵב...']  טוב, זה הכל מן השמים.

'נשארה רק דרך אחת להצלתינו! שלום בינינו ובין אבינו שבשמים...'

רבי אלחנן וסרמן זצ"ל בספרו  'עקבתא דמשיחא'

 

מתוך הספר "שבחו של אהרן", תולדות רבי אהרן ראטה זצוק"ל בעל השומר אמונים וטהרת הקודש, פרק י"ז: - "שנת ת"ש, לך כנוס את כל היהודים".

רבנו הקדוש אמר תמיד לתלמידיו, וכן כתב בכמה איגרות, כי ליבו מפחד מאד משנת ת"ש. ולכן רצה להקדים נסיעתו לארץ ישראל לפני כן. וכן היה כידוע מהגזירות הנוראות בשואה. ותמיד כָּמַהּ ליבו הטהור לאסוף עַם רב וגדול מעם-ישראל הקדוש, ולזעוק, ולצעוק לה' שיבטל הגזירה הנוראה. והלך לדבר עם כמה מגדולי-ישראל שהיו אז בחוץ-לארץ, והציע להם והסביר להם כי היות והגזרות מתחדשות מיום ליום ועַם הקודש נמצא בצער ובמצוקה גדולה, אז כדאי שיתאספו בכל עיר ועיר ויעשו עצרות רבתי-עם, ויזעקו זעקה גדולה ומרה בתפילות ובתחנונים שיקרע הקב"ה רוע גזר דיננו, ואין כחנו אלא בפה, ואולי יוכלו לבטל את הגזירות הנוראות. אך דעתם לא נחה מדברי רבנו הקדוש, ודחו את דבריו הק', ואמרו לו שלא צריך להכניס פחד ויראה בלבם של ישראל. [ר' חיי מוהר"ן אות רע"ז]  ורבנו הקדוש ראה שלא קבלו את דבריו, החליט לכל הפחות להציל את עצמו ובני ביתו ולעלות לארץ הקודש, ולחונן עפרה הקדוש בכל מיני מסירות-נפש (ואחר כך פרצה מלחמת העולם השניה כידוע).

ואנחנו שוב באותו מצב. פעם נוספת אנחנו באותו המצב. יענקל'ה ישן - והבית בוער, ואין מי שיצעק לשמים. ויענקל'ה - זה יעקב, עם ישראל. נכון שרק ה' יכול להציל את עם ישראל, אבל אנו חייבים לעשות את ההשתדלות שלנו, ולצעוק ליענקל'ה להתעורר. [רמב"ם הל' תשובה פ"ג: 'ונרדמים הקיצו מתרדמתכם...']

אנחנו שמענו מכל מה שכולם כותבים על המצב שלנו, המצב הקשה - באמת קשה, ואנחנו צריכים לדעת את זה, כי רק כשאנחנו נרגיש באיזה מצב קשה אנחנו – אז אולי אנחנו נתעורר ונצעק לשמים, ונבין מה העיקר ומה הטפל. שהעיקר - זה קדושה, והטפל - זה חתונות גדולות ויקרות ומלאות פריצות. [מאמרו של מוישל'ה: 'כדאי שתהיו רציניים'] אנחנו צריכים לדעת באיזה מצב קטסטרופלי אנחנו נמצאים בכדי לדעת שאנחנו צריכים לצעוק לשמים. אבל עכשיו, אני חושב שכל אחד כבר יכול לדעת. ואם הבן-אדם לא רוצה לדעת - אז אפשר לקרוא עוד פעם את התקשורים שלנו. אפשר להתקשר למספר (המוקד הטלפוני) שם אפשר לשמוע את כל התיקשורים שלנו, להסתכל בנבואות שכמעט כולם כבר התקיימו ורק הסוף עוד לא התקיים, וזה יהיה עוד מעט, בעזרת ה'.

אני רק רוצה להגיד לכם איך להציל את עצמכם.

דבר ראשון, שאמרנו אותו הרבה פעמים – ה' לא ישאיר אף נשמה יהודית אמיתית. כל נשמה שעמדה בהר סיני – תינצל [ישעיהו כ"ז: 'וְאַתֶּם תְּלֻקְּטוּ לְאַחַד אֶחָד בְּנֵי יִשְׂרָאֵל...'], ולא משנה כמה רחוקה היא. הנשמה הזו יקרה ביותר לקב"ה, וה' לא יעזוב אותה בשום-פנים-ואופן. אבל מי שרחוק ולא רוצה לדעת, לא רוצה לקשור קשר עם הקב"ה, אבל הנשמה שלו היא נשמה של יהודי-אמיתי, ה' יציל אותו, ה' ימשוך אותו בכוח, הוא ירביץ לו, הוא יעלה אותו, הוא יוריד אותו [עמוס ט': 'וַהֲנִעוֹתִי אֶת בֵּית יִשְׂרָאֵל כַּאֲשֶׁר יִנּוֹעַ בַּכְּבָרָה... וְלֹא יִפּוֹל צְרוֹר אָרֶץ...'], הוא יעלה אותו שוב, עד שיקבל ויבין שה' הוא הכל-יכול, עד שיקשור את הקשר החשוב הזה עם הקב"ה, עד שהוא יאמין שה' יצר את הכל, גם את אותו יהודי וגם את הנשמה שלו, עד שהוא ירגיש את הנשמה שלו, עד שהנשמה הזו תתגעגע לקשר עם הבסיס שלו – הקב"ה [מזמור ס"ג: 'דָּבְקָה נַפְשִׁי אַחֲרֶיךָ...']. ואז כל יהודי אמיתי יִנָצֵל.

יש ערב רב, ובכל יהודי יש קצת ערב רב, כי הערב-רב התערב בכל עם ישראל. הערב רב לא עמדו מתחת להר סיני. כאשר הקב"ה הרים את הר-סיני מעל עם ישראל - הערב רב עמדו בצד ולא נכנסו מתחת להר סיני ואמרו "נעשה ונשמע" [זוה"ק נשא דף קכ"ה]. הם אף פעם לא היו חלק מעם-ישראל ממש. אמנם הם התמזגו לתוך העם ונהיו 'חֵלֶק', אבל רק באופן שטחי. לפי הדין הם יהודים, אבל הם - לא. הם ערב-רב בכל זאת. והערב רב הזה, שרוב מהותו היא של ערב רב – יֵעָלֵם. ואמרנו את זה הרבה פעמים. שיהיה ברור. הם יֵעלמו יחד עם כל הרשעים. [יחזקאל כ': 'כַּאֲשֶׁר נִשְׁפַּטְתִּי אֶת אֲבוֹתֵיכֶם בְּמִדְבַּר אֶרֶץ מִצְרָיִם... וְהַעֲבַרְתִּי אֶתְכֶם תַּחַת הַשָּׁבֶט, וְהֵבֵאתִי אֶתְכֶם בְּמָסֹרֶת הַבְּרִית: וּבָרוֹתִי מִכֶּם הַמֹּרְדִים וְהַפּוֹשְׁעִים בִּי...', אבן שלמה להגר"א פרק י"א, ס' הקדו"ש ש"ו מפ"ה. ור' ספר מעוז הדת לר' יהושע העליר זצ"ל סו"פ ט']. בשלב מסויים זה יֵראה לנו כאילו שהרשעים מנצחים, אבל ה' יהפוך את הכל, משיח יגיע, הכל יתהפך, ונראה את הגאולה השלמה [ר' אגרת הנחמה לרבינו מימון, בפי' עה"פ 'בַּבֹּקֶר יָצִיץ וְחָלָף'].

אבל אנחנו, עם ישראל, כדי להגיע לזה – אנחנו חייבים לצעוק לשמים, להתבודד עם ה'. אנחנו לא יכולים להילחם נגד הרשעים האלה פנים-אל-פנים, אנחנו חלשים מדי, אין לנו את הכח הזה. הם מאד חזקים, אך לא מבחינה רוחנית. בזה אנחנו החזקים יותר ['הָבָה לָּנוּ עֶזְרָת מִצָּר, וְשָׁוְא תְּשׁוּעַת אָדָם: בֵּאלֹקִים נַעֲשֶׂה חָיִל, וְהוּא יָבוּס צָרֵינוּ', תהלים סו"ס ס']. אבל מבחינה כוחנית, כח גופני, כח של כל מיני נשק, פצצות וכו' – אין לנו. אנחנו רק קבוצה קטנה 'פיצית' (קטנטונת), של יהודים אמיתיים בעולם-הזה. אבל אנחנו עַם ה', ואם אנחנו עִם ה' - אז הם לא יכולים להפיל אותנו. לא יכולים. [מזמור ל"ז כ"ד]

לכן, כדי להינצל מכל הסבל הזה, אנחנו חייבים לצעוק לקדוש ברוך הוא, ולבקש עם כל המהות שלנו שה' יסלח לנו, ולהגיד וידוי [ויקרא כ"ו, תהלים ק"ו]. אנו צריכים לבקש מהקב"ה לעזור לנו לקשור איתו קשר חזק, שה' לא יאשים אותנו ולא יעניש אותנו על כל העבירות שלנו ['כִּי אַתָּה ד' טוֹב וְסַלָּח...'], שה' יעזור לנו לעשות תשובה ולהיות קדושים, שוב, בלי כתם על הנשמה. אנחנו צריכים לבכות ולבקש – גם סליחה וגם קירבה [ישעיהו כ"א: 'אִם תִּבְעָיוּן בְּעָיוּ - שֻׁבוּ אֵתָיוּ...', ירמיהו ל"א ח': 'בִּבְכִי יָבוֹאוּ...', ר' שע"ת ש"א העיקר הט"ו], וברגע שנתחיל להוריד את כל הקליפות שנדבקו בנו ונשבור את המחיצה המפרידה בינינו לקב"ה – אז נוכל שוב להתחבר למקור שלנו [ר' שפת אמת, ניצבים תר"ן, ד"ה בפרשת התשובה]. וזה יהיה יותר טוב מגן עדן! [אבות ד' י"ז: 'יפה שעה אחת בתשובה ומע"ט...']

ולכן, אני מבקש מכם, למה לסבול?!... עכשיו, עכשיו! תשתדלו, תעשו, תעזבו את הגשמיות, תעזבו את זה, עוד מעט לא יהיה כסף! נצטרך שיהיה לנו בטחון רק בה' - ולא בשום דבר אחר. אנחנו כבר יודעים שכל העניין של הרופאים, בתי-החולים, הביטוח-הלאומי, הפוליטיקה וראשי-המדינות – הכל שקר, שקר, שקר... [סוף מזמור ק"ח]. רק על הקב"ה אפשר לסמוך, ואנחנו צריכים, חייבים להגיע למצב הזה, לבטוח רק בקב"ה - ולא במשהו אחר [תהלים ק"מ ח']. אנחנו בוטחים רק בקב"ה, ריבונו של העולם, ואין לנו שום כוח בלי זה. אנחנו עם קטן, 'פיצי', כמו שאמרתי - אין לנו את הכוח, אבל אם אנחנו עִם הקב"ה – אין דבר בעולם שיכול להפיל אותנו, לא בעולם הזה ולא בשום עולם [מזמור צ': 'וּמֵעוֹלָם עַד עוֹלָם אַתָּה קֵ'ל']. אבל אנחנו צריכים לרצות, לרצות לעזוב את עגל-הזהב, לרצות לעלות רוחנית ולעזוב את הגשמיות, להתבודד מעולם השקר הסובב אותנו ['לְבָדָד יִשְׁכּוֹן', רע"מ פר' נשא, שימ"ש כלל ח'], לסגור את עצמינו בתוך הבתים, בתי-הכנסת, ובתי-המדרש שלנו, ולא לתת לרשעים למשוך אותנו לשקר שלהם. ואם נעשה את זה - אז יהיה לנו נצח. נצח - שבכל יום, בכל רגע, תהיה לנו הנאה ושמחה אמיתית יותר גדולה מהרגע הקודם [מזמור ס"ח: 'וְצַדִּיקִים יִשְׂמְחוּ יַעַלְצוּ... וְיָשִׂישׂוּ בְשִׂמְחָֽה...'], כי אנחנו נתקרב יותר ויותר לקב"ה עד שנהיה אחד איתו ["קוב"ה אורייתא וישראל חד הוא"]

אני לא יכול להסביר בדיוק מה יהיה בעולם הבא ['עַיִן לֹא רָאָתָה...'], רק את הקצת הזה אני יכול להגיד. מה שאני כן יכול להגיד שזה צריך להיות משהו 'מעל ומעבר', משהו שעכשיו אין לנו את הכלים והיכולת הרוחנית להבין את זה, אבל כשנגיע לזה, נהיה בריאים ושלמים בגוף ובנשמה, נהיה כל כך נקיים מכל הלכלוך והקליפות שנדבקו בנו מהחטא-הראשון ועד היום הגדול והנורא [עי' שבת קנג.], ורק ההרגשה הטהורה הזו תהיה כמו גן-עדן! [וע' הרואה נז: 'ג' מעין עוה"ב'] ועוד מחכה לנו הרבה יותר מזה בעולם בלי יצר הרע. ['וְאֶת רוּחַ הַטֻּמְאָה אַעֲבִיר מִן הָאָרֶץ...', זכריה י"ג]

 

לשון הרמב"ם הלכות תשובה, סוף פרק ח':

הַטּוֹבָה הַגְּדוֹלָה שֶׁתִּהְיֶה בָּהּ הַנֶּפֶשׁ בָּעוֹלָם הַבָּא - אֵין שׁוּם דֶּרֶךְ בָּעוֹלָם הַזֶּה לְהַשִּׂיגָהּ וְלֵידַע אוֹתָהּ. שֶׁאֵין אָנוּ יוֹדְעִים בָּעוֹלָם הַזֶּה אֶלָּא טוֹבַת הַגּוּף, וְלָהּ אָנוּ מִתְאַוִּין. אֲבָל אוֹתָהּ הַטּוֹבָה גְּדוֹלָה עַד מְאֹד, וְאֵין לָהּ עֵרֶךְ בְּטוֹבוֹת הָעוֹלָם הַזֶּה אֶלָּא דֶּרֶךְ מָשָׁל. אֲבָל בְּדֶרֶךְ הָאֱמֶת שֶׁנַּעֲרֹךְ טוֹבַת הַנֶּפֶשׁ בָּעוֹלָם הַבָּא בְּטוֹבוֹת הַגּוּף בָּעוֹלָם הַזֶּה בְּמַאֲכָל וּבְמִשְׁתֶּה אֵינוֹ כֵן. אֶלָּא אוֹתָהּ הַטּוֹבָה גְּדוֹלָה עַד אֵין חֵקֶר, וְאֵין לָהּ עֵרֶךְ וְדִמְיוֹן. הוּא שֶׁאָמַר דָּוִד (תהלים ל"א): 'מָה רַב טוּבְךָ אֲשֶׁר צָפַנְתָּ לִּירֵאֶיךָ' וְגוֹ':

וְכַמָּה כָּמַהּ דָּוִד וְהִתְאַוָּה לְחַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא שֶׁנֶּאֱמַר: (תהילים כ"ז) 'לוּלֵא הֶאֱמַנְתִּי לִרְאוֹת בְּטוּב ה' בְּאֶרֶץ חַיִּים'. כְּבָר הוֹדִיעוּנוּ הַחֲכָמִים הָרִאשׁוֹנִים שֶׁטּוֹבַת הָעוֹלָם הַבָּא אֵין כֹּחַ בָּאָדָם לְהַשִּׂיגָהּ עַל בֻּרְיָהּ, וְאֵין יוֹדֵעַ גָּדְלָהּ וְיָפְיָהּ וְעַצְמָהּ אֶלָּא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְבַדּוֹ. וְשֶׁכָּל הַטּוֹבוֹת שֶׁמִּתְנַבְּאִים בָּהֶם הַנְּבִיאִים לְיִשְׂרָאֵל אֵינָן אֶלָּא לִדְבָרִים שֶׁבַּגּוּף שֶּׁנֶּהֱנִין בָּהֶן יִשְׂרָאֵל לִימוֹת הַמָּשִׁיחַ בִּזְמַן שֶׁתָּשׁוּב הַמֶּמְשָׁלָה לְיִשְׂרָאֵל. אֲבָל טוֹבַת חַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא אֵין לָהּ עֵרֶךְ וְדִמְיוֹן, וְלֹא דִּמּוּהָ הַנְּבִיאִים כְּדֵי שֶׁלֹּא יִפְחֲתוּ אוֹתָהּ בַּדִּמְיוֹן. הוּא שֶׁיְּשַׁעְיָהוּ אָמַר (ישעיה ס"ד) 'עַיִן לֹא רָאָתָה אֱלֹקִים זוּלָתְךָ יַעֲשֶׂה לִמְחַכֵּה לוֹ'. כְּלוֹמַר הַטּוֹבָה שֶׁלֹּא רָאֲתָה אוֹתָהּ עֵין נָבִיא וְלֹא רָאָה אוֹתָהּ אֶלָּא אֱלֹקִים, עָשָׂה אוֹתָהּ לָאָדָם שֶׁמְּחַכֶּה לוֹ...

לשון הרמב"ן בס' שער הגמול:

עכשיו ביארנו כונתנו בשכרי המצות וענשן, ונחזור בקצרה: כי שכר הנפשות וקיומם בעולם הנשמות נקרא לרבותינו זכרונם לברכה "גן עדן", ופעמים קורין אותו "עליה", ו"ישיבה של מעלה". ואחרי כן יבא המשיח, והוא מכלל חיי העולם הזה. ובסופה יהיה יום-הדין ותחיית-המתים, שהוא השכר הכולל הגוף והנפש, והוא העיקר הגדול שהוא תִּקְוַת כל מְקַוֶה להקדוש ברוך הוא, והוא העולם הבא, שבו ישוב הגוף כמו נפש, והנפש תדבק בדעת עליון כְּהִדָּבְקָהּ בגן עדן עולם הנשמות, ותתעלה בהשגה גדולה ממנה, ויהיה קיום הכל לעדי-עד ולנצח נצחים...

אבא, אני כל כך מתגעגע לראות את זה כבר, ואני יודע שגם כל יהודי אמיתי מתגעגע לזה ['יְדִיד נֶפֶשׁ'], ועכשיו, אבא, אנחנו צריכים להפריד את עצמנו מהגויים, מהגויוּת, מהפריצות ומכל הדברים השנואים על הקב"ה [וישלח ר"פ ל"ה: 'הָסִרוּ אֶת אֱלֹהֵי הַנֵּכָר אֲשֶׁר בְּתֹכְכֶם, וְהִטַּהֲרוּ, וְהַחֲלִיפוּ שִׂמְלֹתֵיכֶם...'], ולהשתדל לעשות רק את רצונו, גם אנחנו, גם בני-הזוג שלנו, גם האבות והאמהות שלנו, גם הילדים שלנו והנכדים שלנו והנינים שלנו. שוב: להיכנס לה'כאילו-גיטאות' שלנו, לשים מחיצה בינינו לבין העולם, ולחזור לתורת משה כמו שזה צריך להיות: בטהרה ובקדושה. [במדבר סו"פ ט"ו]

ש. מה הכוונה לצעוק אל ה'?

ת. דבר ראשון, כל יהודי חייב לעשות דין-וחשבון עם עצמו, להיזכר בכל העבירות שלו, גם אלה שעשה בלי כוונה, וגם, ה' ישמור, להיזכר בעבירות שעשה בכוונה. והוא צריך לעבור על כל עבירה, ולעשות תשובה בלב שבור והרבה דמעות [יואל ב': 'שֻׁבוּ עָדַי בְּכָל לְבַבְכֶם, וּבְצוֹם וּבְבְכִי וּבְמִסְפֵּד...', ר' ספר חרדים פרק ע'], עם רצון עצום לעשות תשובה, עם כאב בלב על הצער שהוא גרם לקב"ה בגלל העבירות שלו [ישעיהו ס"ג: 'וְהֵמָּה מָרוּ וְעִצְּבוּ אֶת רוּחַ קָדְשׁוֹ...', נפה"ח ב' י"ב]. ואז הוא צריך לבקש מהקב"ה לסלוח לכל יהודי, זכר ונקבה, מבוגרים וילדים. לכל עם-ישראל. לבקש מהקב"ה לסלוח, ולהגיד כמה שעם-ישראל משתדל להיות טוב, לומר לקב"ה כמה קשה להיות יהודי עכשיו, אחרי כמעט אלפיים שנות גלות - עם-ישראל עדיין מניח תפילין, שומר שבת, שומר כשרות, מתפלל, חוגג את החגים, הרבה מדברים אידיש כדי להבדיל בינינו לבין הגוים [ירמיה ל"א: 'הַצִּיבִי לָךְ צִיֻּנִים... שִׁתִי לִבֵּךְ לַמְסִלָּה...', ועי' סה"מ לרמב"ם ל"ת ל', וסמ"ג לאוין נ'], הישיבות מלאות בחורים שלומדים וכו', ואפילו שזה קשה מאד - הזוגות הצעירים מוכנים להוליד ילד-אחרי-ילד כמה שזה קשה כספית, לגדל אותם, ולחתן אותם. ;מגדלים אותם בדרך התורה - ומוכנים לגדל כמה שיותר ילדים, ויש משפחות שיש להם אפילו עשרים ילדים! ['וַיָּשֶׂם כַּצֹּאן מִשְׁפָּחוֹת...']


צריכים לדבר ולהגיד
(לקב"ה) את הדברים הטובים שיש בעם-ישראל [תנדב"א רבה פרק י"ט]. אנחנו יודעים שאנחנו הדור הכי-נמוך ['עקבתא דמשיחא'], ועם כל זה אנחנו רוצים להיות טובים, רוצים לעשות את רצון ה', אבל העולם מבלבל אותנו ומוריד אותנו [ברכות יז. תפילת רבי אלכסנדרי, ועי' ביהגר"א למאמר 'האי גלא']. אנחנו צועקים לשמים שה' יציל אותנו, שלא ישכח אותנו. אחרי כל השנים בגלות – לא שכחנו את הקב"ה ['כָּל זֹאת בָּאַתְנוּ וְלֹא שְׁכַחֲנוּךָ...'], אנחנו חלשים - ורק אתה ה' יכול להציל אותנו. לבקש מהקב"ה שכל עם-ישראל יזכה לקבל משיח צדקינו, ושנזכה לעולם הבא של משיח. בשנה הבאה בבית המקדש!

מספרי המוקדים הטלפוניים לשמיעת המסרים: 05832-87700   039-77-00-77

 

 

 

דניאל
בנימין
לוח אותיות התקשור
דניאל


E-Mail | דואר אלקטרוני



הישארו מעודכנים תמיד מה חדש באתר.
Stay tuned always what is new.

שם | name

דוא"ל | Email


לאתר זה נכנסו 5182727 פעמים
היום - 21/10/17