תיקשור 14, ירושלים, יום ראשון   א' בתמוז התשס"ז  17/6/2007
פרק זה ניכתב ביום רביעי לאחר 3 ימים.
(לפני הגהה)

היום דניאל משתחרר מהבית חולים.  נסענו לתל השומר, הלב בוכה
לראות אותו עם מבט חצי כבוי, תגובות איטיות, כואב כמו מהאשפוז הקודם. אי אפשר להתרגל לזה, אבל באיזה מקום צריכים להמשיך.
צריך קצת "אומץ" להיכנס לתוך המחלקה הסגורה לראות את כל ה"חברה" המאושפזים שם. אני לא מאשים את האישה שהעדיפה לחכות בחוץ. אחרי פגישה עם הרופא וקבלת הנחיות טיפול ותרופות, נכנסנו לאוטו ונסענו לירושלים.

החברה כולם כבר היו שם, בנימין, שמואל, ישראל, בעל הבית והמתקשר.
ערכתי את השולחן עם כמה כיבודים ושתיה שהבאנו, הפעלתי את 2 מכשירי ההקלטה.
בדרך כלל לפני כל תיקשור אני יושב יומיים-שלשה להכין ולסדר את השאלות, אך בתקופה האחרונה כשדניאל מאושפז בבית החולים, איך אומרים "הראש שלי לא היה במקום". כמו כן על פי בקשתו של דניאל להכין את הספר, הקדשתי הרבה זמן לספר; כך שלצערי לא הכנתי את רשימת השאלות שהגיעו לאתר פרט לכמה שאלות שזכרתי. אני מקוה להשלים פעם הבאה. (אני מבקש סליחה מהשואלים).
 
בדרך כלל אני מתחיל את התיקשור עם בנימין שהוא המבוגר בחבורה.
כאן זה מתחיל:

אבא:   האם דניאל הוא גילגול של דניאל הנביא?

בנימין: מאוד מתאים נכון, מתאים למצב הזה, אסור לי להגיד, אבל מתאים מאוד.
אבא:   אם זה לא, אתה יכול לענות שזה לא?

בנימין: אם זה לא "חלק" (ברור), יכולתי להגיד, אבל אז היית יודע את התשובה.

אבא:   כלומר אתה לא יכול להגיד לי גילגול של מי הוא (דניאל)?

בנימין: אסור.

אבא:   הבנתי מתוך התקשור האחרון שמלחמת לבנון השניה פרצה על מנת למנוע את מצעד התועבה בזמנו בירושלים, (האם זה נכון?)

בנימין: לא רק, אבל מצעד התועבה זה סמל, סמל של כל הדגנרציה של העולם הזה, כל הטומאה שנכנסה לכל מקום בעולם.
והחוצפה האחרונה, זה לקחת את הטינופת ולעשות מזה מצעד של טינופת בקודש הקודשים, זה החוצפה הגדולה ביותר שהיתה אי פעם.

אבא:  בנימין, אמרת "לא רק", כלומר מה היו עוד הסיבות למלחמת לבנון השניה חוץ ממצעד התועבה?

בנימין: שוב, זה לא רק המצעד שגרם למלחמה, זה כל העברות שלנו, של היהודים בעיקר, המצעד הוא הסמל של העבירות שלנו.

(אמרתי לבנימין ששמעתי שלא כל העולם החרדי מצטרף להפגנה נגד מצעד התועבה בגלל שלא כולם מכירים את זה, ולמה לקחת אנשים תמימים לראות את כל התועבה הזו)
בנימין: נכון, יש אברכים תמימים שלא נתקלו בזה מעולם, אבל הרבה כן נתקלו בזה והרבה נתקלו בזה בישיבות. בנוסף לזה לא צריך לדעת בדיוק מה זה, לא חייבים לדעת כל הפרטי פרטים בשביל זה (להפגין נגד המצעד).  ואם לא יודעים... איך לא יודעים שקיים כזה דבר, כל דבר בפרטי פרטים כתוב בגמרא.

(הבנתי שהבד"צ של העדה החרדית בירושלים, אירגן ביום ראשון כנס חיזוק ענקי בירושלים עם 70,000 משתתפים נגד המצעד.
בכנס קראו תהילים, תקעו בשופרות ורבנים נשאו דרשות להתחזקות בתשובה וצניעות).

(התייחסתי למסר הקשה האחרון שבנימין העביר, הייתי לי הבנה שזה קשור ישירות לקראת מצעד התועבה מחר (יום חמישי), כלומר לא עלינו דבר קשה שימנע את המצעד).

בנימין: לי לא נראה (שיש קשר בין האסון למניעת המצעד) אבל ה' כל יכול, אם הוא יחליט לעצור את זה, הוא יעצור, אבל אני חושש שכמו לפני שנה - שאם כן - זה יהיה עם טרגדיה גדולה לא עלינו.

אבא: כלומר, אנחנו לא יודעים אם כן או לא עד יום חמישי?

בנימין: נכון.

אבא:  קראתי שהבד"ץ החרדי קילל את כל משתתפי המצעד כולל המשטרה, האם יש תוקף לקללה שלהם?

בנימין: מה זאת אומרת אם יש תוקף, אם צדיקים עושים קללה לשונאי ישראל, לשונאי ל"ע הקב"ה אז וודאי שיש לזה תוקף.

(בתיקשור נכחה קרובת משפחה של המארחים אשר דאגה

שלא יקבלו אותה לסמינר בשנה הבאה)
בנימין: את חוששת שלא יקבלו אותך לסמינר ?
אני אגיד לך סוד, אם לא יקבלו אותך, זה לא אומר כלום, זה לא אומר שהצדק בידיים שלהם של הסמינר, אבל מה שכן משנה שאת תעשי תשובה ממש. שאת מחליטה לחיות כמו יהודיה אמיתית ולא לפי הרחוב, לא לפי הרחוב שזה פרוץ ומלוכלך.

את נשמה מאד חשובה, מאד עדינה, מאד טובה. את צריכה עכשיו ללכת לכיוון הקב"ה, אם את נכנסת או לא (לסמינר) אל תצטערי, את צריכה אבל להצטער אם את לא הולכת בדרך ה'.


אבא:    מה קורה עם דניאל ?
בנימין : זה חלק של התיקון שלו, הוא צדיק גדול, אתם לא צריכים לרדת מתרופות עכשיו כי  זה חלק של התיקון, חייבים לעשות מה שלא מסכן את הסביבה.

אבא: הטיפול התרופתי שהוא קיבל עכשיו זה פי שתים ממה שקיבל פעם קודמת.

בנימין : ברור, כי הפעם אבדתם את האיזון וכשמאבדים את האיזון צריכים להתחיל גבוה,  לרדת למינון אפקטיבי אבל כמה שיותר נמוך, אבל חייב להיות אפקטיבי.  אתם צריכים להמשיך עם זה עכשיו ולאט לאט הם (הרופאים) יורידו את זה למה שיותר נורמלי, אבל צריכים לראות איך הגוף שלו מעכל את זה ואיפוא הקו שיותר בכיוון הנורמה.
אבא:    האם יש לך מסר למסור?

בנימין : יש את המסר של מוצ"ש (פרק 30), אין הרבה יותר מה להגיד עכשיו, רק לחכות, אבל כשמחכים, כדאי להתפלל לעשות תשובה להשתדל ללכת לכוון הקב"ה.

דניאל לא מרגיש טוב.

(התיקשור המשיך עם דניאל)

אבא: דניאל, בנימין אמר שאתה לא מרגיש כל כך טוב, מה אנחנו יכולים לעשות לעזור לך?

דניאל: אתם לא יכולים לעזור אני רוצה לענות על שאלות.
(איך אני יגיד לו שלא הכנתי לו שאלות ?)

אבא: התרופות עוזרות לך דניאל?

דניאל: אני לא יודע למה, אבל אני יודע שעם כל הסבל, אני חייב את התרופות, אני מפחד להיות בלי, כי אני לא רוצה לאבד שוב את השליטה וזה מפחיד אותי יותר. באמת.  לא להוריד עכשיו, כי אני מאד מפחד, מפחד, מפחד לא להוריד עכשיו בבקשה.

דניאל (בקול):אוי ואבוי אוי ואבוי שעם ישראל מתדרדר, אוי ואבוי.

אבא: דניאל מה דעתך על הספר?

דניאל: אני מאד מרוצה.

(דברנו על המשיח)

דניאל: אני לא יודע מתי, אבל זה קרוב זה בטוח ב"ה.

אבל באמת יש פחד (שיקרה משהוא) על החודש הזה. זה ראש חודש תמוז (התיקשור היה בא' בתמוז) ויש פחד גדול במיוחד בשלושת השבועות (מי"ז בתמוז עד ט' באב)  (3/7/2007 - 24/7/2007)

...אבל אני יודע מה העברות שלי ומה ה' רוצה ממני ואני יודע שאנחנו  בעולם הזה רק לעבוד, לא לעשות כיף גופני או חומרי, כן לעלות רוחנית.

אבא: איך אפשר לעלות רוחנית?

דניאל:  צריכים להבין שהחיים הם זמן קצר, אפילו 120 שנה עוברים כל כך מהר, אין זמן. והכל בשביל לתקן.

חייבים לתקן ואני יודע שאתם אוהבים אותי ואני שמח עם זה.

(אמנם לא הכנתי שאלות לתיקשור, אך זכרתי 2 שאלות)

אבא:   אורח אחד שאל האם התשובות מיועדות עבור השואל או כללי
          לכולם?

דניאל: כל תשובה זה כללית (לכולם) וגם ספציפי (לשואל).

אבא:  האם אדם שלא עשה תשובה שלמה יכול לעזור לזיכוי הרבים
         כגון חלקות דיסקים וכו'.
דניאל: ודאי יכול, למה לא, זה לא אומר שהוא יגיע לגן עדן אבל זה אולי ידחוף אותו לחזור בתשובה.

(שאלתי לגבי קרובי משפחה שעוברים הרבה בעיות פרנסה וחולי)
דניאל: הם צדיקים, למה אני צריך להגיד.
          זה דור של סבל. צריכים לסבול בלי לרדת רוחנית. ה' יעזור.

אבא: יש לך מה למסור לכל האורחים ששלחו לך ברכות וכל אלה
         שהתפללו בשבילך ?

דניאל: אני רוצה להודות לכל אלה שכתבו רפואה שלימה עבור דניאל.
          אני רוצה גם להגיד לכם שהסוף מאד קרוב וכל היהודים
          חייבים לעשות תשובה וגם הגויים.
          ואני מברך את כל אלה שברכו אותי שב"ה שתקבלו משיח
          צדקינו במהרה בימינו.

דניאל: כל מה שאני סובל זה תיקונים ועונשים והתרופות גם שייכות לזה.

דניאל בקול:  אני מאוד מצטער, עם ישראל מדרדר, כי היינו יכולים להיגאל מזמן ואיפה עם ישראל.

דניאל: להגיד ל... לא לפחד, לא לפחד,אני מתפלל עליו כל הזמן.

(שוב חזרנו לנושא מצעד התועבה)

אבא:  מצעד התועבה מתוכנן ליום ה' . גם אם היו באים אלפי חרדים

להפגנה נגד מצעד התועבה, יש שם אלפי שוטרים עם נשק, מרביצים באכזריות, אני לא חושב שזה בידינו העניין הזה.
אורח: רק ב-2 מדינות אושרו מצעדי תועבה בהולנד ובישראל.
כאשר היה כזה מצעד ברוסיה, השוטרים נתנו להם...מה זה מכות...
ובנוסף מערכת השלטון יחד איתם וכו'.
דניאל: כן, מה לעשות, ממש כל החברה שלנו נגועה בזה עד הסוף.

מה יעזור? אני לא יודע. אבל חייב יהודי למחות. מי שלא מוחה אוי לו.          

(חזרנו לנושא הגלגולים)
אבא:   דניאל, האם אתה גלגול של דניאל (הנביא)?

דניאל: כן, ניצוץ.

אבא:   ובנימין הוא ניצוץ של מי?

דניאל: אני לא יכול להגיד מי בנימין, הוא לא מרשה.
אבא:   אתה רוצה לשאול את אבא איזה שאלה?

דניאל: לא צריך כל הזמן לדבר, גם לפטפט זה לא טוב, אני גמרתי.

(דניאל קם, ונזכרתי שהוא אמר מספר פעמים שהוא מפחד, רציתי לשאול אותו ובנימין ענה).
אבא:   ממה דניאל מפחד ?
בנימין: הוא מפחד מלאבד את השיווי משקל, הוא מבין שאתה אוהב אותו כל כך, שאתה לא רוצה שהתרופות יעשו לו נזק. אבל הוא גם יודע שזה בסיעתא דשמיא יעשה לו איזה איזון, ולכן חייבים את זה.

אמנם לתרופות יש השפעה (תופעות לוואי) אבל לפעמים יש את הסיעתא דשמיא לצדיק שזה נכון (שזה עוזר). הוא מאד לא מאוזן וחייבים לאזן אותו.
עדיף יסורים כאלה מאשר (יסורים) אחרים.

אבא:   מה ההבדל בין ניצוץ לגלגול ?

בנימין: גילגול זה ממש (כל) הנשמה ממש  וניצוץ זה חלק.

 
(סוף תיקשור)

נ.ב.  בקרוב נקבל את הספר "דניאל" מבית הדפוס, מי שמעוניין
לעזור להפיץ את הספר בארץ או בעולם (תהיה גם מהדורה אנגלית)
מתבקש לשלוח לנו (ע"י "כתוב לנו" בכותרת).

...וכל מי שעוסקים בצרכי ציבור באמונה, הקב"ה ישלם שכרם, ויסיר מהם כל מחלה, וירפא לכל גופם, ויסלח לכל עוונם, וישלח ברכה והצלחה בכל מעשי ידיהם...  (מתוך תפילת שחרית בשבת).

שלכם,
אבא של דניאל.