פרק 68  דרשת חיזוק - עצרת שק ואפר בכותל המערבי
עשרה בטבת תשס"ח
ר' שמואלי אלדד.

ברשות מורי ורבותי וברשות כל קהל הקדוש ששומע אותנו: הפסוק אומר אז נדברו יראי ה' איש אל רעהו ויקשב ה' וישמע.
והנה אנחנו כאן היום ליד שריד בית מקדשנו ברחבת הכותל המערבי במקום קדוש בזמן חשוב ביותר בתענית של עשרה בטבת עם הכנעה של הגוף ועם לב נשבר אחרי תפילה וסליחות ותשובה, נגיד כמה מילים מתוך מטרה שנזכה ביחד להתחזק ולחזק את הקשר בינינו לבין בוראינו לעשות חשבון נפש ובדק בית בעצמנו כדי שנזכה להיטיב דרכינו ומעשינו.

הרמב"ם כתב שיש ימים שכל ישראל מתענים בהם מפני הצרות שאירעו בהם כדי לעורר הלבבות ולפתוח דרכי תשובה ויהיה זה זכרון למעשינו הרעים ומעשה אבותינו שהיו כמעשינו עתה, עד שגרם להם ולנו אותן הצרות, ובזכרון דברים אלו נשוב להיטיב שנאמר והתוודו את עוונם ואת עוון אבותם.

אז ברוך ה' עשינו וידוי וחרטה על מעשינו הרעים ואנו מקבלים עתה יחד מצוות עשה של התשובה, כמו שנאמר ושבת עד ה' אלקיך ושמעת בקולו. ונדבר בעזרת ה' על כמה נקודות שה' יתברך ישים בפינו כדי שיתחזקו הלבבות שלנו והרצונות הקדושים שלנו לבקש את ה', כמו שאנו אומרים במזמור "ידיד נפש" -
ירוץ עבדך כמו איל
ישתחווה אל מול הדרך,
יערב לו ידידותיך מנופת צוף וכל טעם.

א. ההכנה לנסיון האחרון
כתוב בספרים הקדושים שאדם טורח לפעמים שנה ושנתיים ואפילו עשר ועשרים שנה כדי להכין עצמו לעמוד בנסיון שיבוא אחר כך, ויש ואדם טורח לפעמים גם 40 ו-50 שנה לחזק עצמו בתורה ובמצוות באמונה וביראת שמים כדי שיוכל לעמוד בניסיון האמיתי של החיים שלו שיבוא אחרי 50 שנה וכל החיים שלו היו רק הכנה לנסיון שיבוא אחרי כך וכך שנים.

ב. לכל יחיד ויחיד יש את הנסיונות הפרטיים שלו
אנחנו בעצמנו כל אחד ואחד בעצמו,
הן אלה ששומעים אותנו כרגע,
הן אלה שיודעים את מה שנאמר עכשיו.
והן אלה שלא יודעים את שנאמר עכשיו,
כולנו צריכים לדעת שכל מה שעשינו עד עתה, עד ימים אלו יהיו בגדר הכנה לקראת הימים העתידים לבוא עלינו בקרוב.
יש אחד ששומר מצוות עשר, עשרים ושלושים שנה,
יש מי שחזר בתשובה רק בשנה או בשנתיים האחרונות.
ויש כאלה שזכו ונולדו בבית שומרי תורה ומצוות.
בכל אופן לכולנו מכנה משותף אחד -
כולנו עומדים עתה בפני הנסיון האחרון.


ג. הנאמן לה' יזכה בע"ה לקבל פני משיח
אמת הדבר, שלא קל ליהודי המאמין להיות נאמן לאלוקיו בעת הזאת.
מוקפים אנחנו בנסיונות ובקשיים מלפנים ומאחור, מבית ומחוץ, בגשמיות וברוחניות.
יתרה מזאת אנחנו לא יודעים איזה נסיונות ה' יתברך עוד עתיד לנסות אותנו. אי אפשר לדעת במה ה' יתברך עוד רוצה לנסות אותנו לפני ביאת משיח כמו שהפסוק אומר -
"ואנחנו לא נדע מה נעבוד את ה' אלקינו עד בואנו שמה".

כל מה שאנחנו צריכים זה ממש - "בתחנונים ידבר רש"
להתחנן לה',
לשוב בתשובה שלמה בהכנעה
ולבקש שנזכה לעמוד בנסיונות שבורא עולם מנסה אותנו
לבחון אותנו אם אנחנו נאמנים לו בעת הזאת
כדי שנהיה ראויים לקבל פני משיח
שנזכה לנשק לו את היד שהרי עוד מעט יבוא משיח בעז"ה.


ד. הסוף, הסיום של כל דבר הוא הקובע
רבי אהרון ראטה בעל השומר אמונים הקדוש מביא בספרו יסוד חשוב מאוד לגבינו: הגמרא בברכות אומרת שהכל הולך אחר החיתום, כלומר החותמת בסוף של כל דבר הוא הקובע.
למשל בברכה,
אדם בירך וטעה בברכה כגון - שבירך בורא פרי הגפן
וצריך היה לברך שהכל נהיה בדברו,
אז ההלכה אומרת שאם תוך כדי דיבור תיקן את הטעות,
אז הסיום, החותמת של הברכה,
אם היא נכונה היא מתקנת את הטעות של ההתחלה.

והוא הדין גם לגבי עם ישראל,
ידוע שכאשר נברא העולם, אזי נברא האדם הראשון אחרון בששת ימי בראשית כי אחרון אחרון חביב, כי הוא העיקרי, הוא החשוב,
וכן פשיטא שבענין תכלית בבריאה -
הרי שעם ישראל הוא תכלית הבריאה
כמו שהפסוק אומר -
"אם לא בריתי יומם ולילה חוקות שמים וארץ לא שמתי",
ה' ברא את העולם בשביל מה ?
בשביל עם ישראל שיקיימו את התורה ויחיו על פיה.


ה. המעלה והזכות הגדולה של הדור האחרון
אומנם כמו שעם ישראל זה התכלית של הבריאה
הרי שבכל דבר יש את התכלית שבתכלית
ומה אם כן הוא העיקר בעם ישראל שהם כאמור תכלית בבריאה?

אומר על כך השומר אמונים ע"פ היסוד הזה,
שהדור האחרון הוא העיקר של עם ישראל.
הדור האחרון שעתיד לסיים את תיקון העולם ולהביא לביאת משיח -
הוא תכלית הבריאה.

ומיד מקשה קושיה חזקה, איך אפשר לומר על דור ירוד שכזה ששקוע כ"כ בגשמיות בתאוות, ועם כל כך הרבה יצר הרע
שהוא העיקר שבכל הדורות והחשוב שבהם,
שהרי עינינו רואות כל כך הרבה קלקולים שלא היו מעולם בדור הזה? (ונזכור שהשומר אמונים היה חי לפני 50 שנה ואמר כך על דורו ואילו מאז ועד ימינו אלה התקיים בנו הפסוק "ותרד פלאים" שירדנו עד הדיוטא התחתונה ממש רח"ל).

ומתרץ תרוץ נפלא, וכך אומר -
שדווקא משום כך שהדור הזה ירוד כל כך ומקולקל כל כך
עד שאין הפה יכול לדבר ולתאר את שפל המדרגה של הדור הזה הנוכחי. דווקא בגלל שירדנו ל-50 שערי טומאה,
כדברי אור החיים הקדוש בפרשת שמות (פרק ג' פסוק ח') -
והחושך מכסה כל פינה ועושי הרשעה פורחים כמו עשב ויציצו כל פועלי אוון,
ומתקיים בנו איש הישר בעיניו יעשה,
דווקא משום כך, בשביל אותם המעטים שיהיו נאמנים לבורא עולם בדור האחרון,
אזי כל הדור היה כדאי וכל הבריאה היתה כדאית ובשביל מי ?

בשביל הדור האחרון שבעם ישראל,
בשביל הדור האחרון של עם ישראל
וליתר דיוק בשביל אותם המעטים שכן יהיו נאמנים לבורא העולם בדור האחרון הרי שכל הבריאה היתה כדאית.
ואם כן איזה זכות וגם חובה יש ליראי ה' בימים אלה ממש
וחשיבותם בשמים גדולה לאין ערך ותכלית אשריהם ואשרי חלקם.


ו. אוי לה מאותה בושה

החפץ חיים, למשל, אומר למה נחרב בית המקדש השני?
בגלל שנאת חינם!
אז פשיטא לפני שמתחילים לדבר
מי שיש בו עדיין איזה שנאת חינם, איזה מן יצר הרע של שטות,
שהוא לא אוהב את הבנים של הקדוש ברוך הוא,
אז הוא מעכב ביאת משיח.
הוא צריך לדעת את האמת, אם יש בו שנאת חינם עדיין,
זה לא משנה מה, אם הוא שונא את הפלג הזה, או את הזה, או את האדם הזה או השני, אז הוא מעכב ביאת משיח.
ואדם צריך לדאוג שמצידו לא יהיה עיכוב ביאת משיח.
שלא נבוש ולא ניכלם שיבוא משיח,
יגיד לנו: אתה עיכבת אותי, רציתי לבוא מזמן ואתה עיכבת אותי.
אוי לה מאותה בושה, אוי לה מאותה כלימה.

ז.  צריך להשתדל
אז אנו ממש צריכים לדעת שכמו שהרב אמר מקודם (בדרשה הקודמת) יש מדרגה מעל מדרגה
ויש תשובה על תשובה,
אנחנו עכשיו באמת בכמות קשה לנו להיות בעלי מדרגות כמו דורות קודמים, מי יכול להגיד על עצמו שהוא בעל מדרגה,
בקושי אנחנו גומרים ללמוד מסכת אחת, כבר שוכחים את ההתחלה.
מתחילים מסכת שניה אין לנו כח ומח לחזור על הראשונה ושוכחים
וכל כך אנחנו חסרי שלמות,
קשה היום לשמור את עצמנו בכל מיני ענינים,
הן "בסור מרע ועשה טוב", באמת, מבחינה כמותית,
אוי לנו מאותה בושה אוי לנו מאותה כלימה.
כמה כבר תורה אנחנו יודעים,
כמה כבר מעשים טובים יש לנו,
באמת חייבים לעשות תשובה על זה,
אבל מה נדרש מאיתנו יותר מאשר הכמות? - איכות.

וזה בכוחנו וזה ביכולתנו, שהמעשים שאנחנו כן עושים,
שיהיו לשם שמים, בלתי לה' לבדו.
זה נדרש מאיתנו, זה בכוחנו, זה ביכולתנו.
וכל יהודי חייב וצריך להשתדל "לטהר לִבנו לעבדך באמת",
שהלב שלו יהיה באמת נקי לה' באמת,
הוא צריך לעשות חשבון נפש על זה.
אי אפשר עכשיו שזה יהיה "כמצות אנשים מלומדה",
כלומר, אי אפשר לעשות עתה בימים אלו מצוות עשה של התשובה
"כמצות אנשים מלומדה" -
חטאתי, עויתי, פשעתי, והוא אומר כסוס שוטף במלחמה.

צריך באמת שנתפוס לנו איזה פינה, איזה מקום, וזמן, לנתק ת'פלאפונים, להתנתק מכל העולם הזה, מכל היצר הרע, מכל הגשמיות,
ונתחיל לעשות בדק-בית, כמו שלוקחים פינצטה ומוציאים כל מיני דברים לא טובים, ככה עם פינצטה נבדוק מה שבכוחנו מה שביכולתנו, נשרש מעלינו את כל הרע, כל המעשים הלא טובים.

ח.  אור השכינה
רבי חיים ויטאל בשערי קדושה אומר שה' יתברך רוצה להשפיע עלינו שפע קדושה וטהרה, רוצה להאיר בנשמותינו.
אתם ידועים שכשאדם מת מוות קליני,
מה מספרים אותם שמתו מוות קליני?
שראו כזה אור, כזה ישות אוהבת שהקרינה עליהם כזאת אהבה, עד כדי כך שהם אמרו שהם לא רוצים לחזור חזרה לחיים כאן,
מרוב שהנועם שהיה להם בקרבת הישות האוהבת הזאת.
מה זה האור הזה שהם ראו?
זה שמשה רבנו ביקש מה':
"הראיני נא את כבודך",
מה אמר לו ה' יתברך? - "כי לא יראני האדם וחי".

אי אפשר שאדם יראה אותי כשהוא חי,
ומתי האדם כן רואה את האור של השכינה? - אחרי פטירתו.
ואיזה נועם זה, איזה ישות אוהבת, איזו אהבה.

רבי שמעון בר יוחאי אמר:
אם היו יודעים בני האדם את האהבה שבורא עולם אוהב אותם,
את עם ישראל, הם היו רודפים אחרי ה' יתברך,
אז למה אנחנו לא מרגישים את האהבה של ה' יתברך כאן עכשיו?
כמו שתאר רבי שמעון ?
הסיבה, התשובה היא - העוונות מפרידים.


ט.  נועם ה'
אם יהודי יעשה תשובה על עוונותיו, שהרי כל עוון סותם צינור שפע שבורא עולם רוצה להאיר בנשמה שלנו.
יהודי יעשה תשובה על עוד עוון, אולי יהיה לו קצת ביזיון, יבקש מהשכן שלו מחילה, יבקש מאשתו, אין דבר, עוד פעם יבקש מזה מחילה,
ומה' יתברך, וישרש ויעקור את כל הרע שבו,
ובכך הוא מטהר, ומזכך את כל צינורות השפע, את כל צינורות הקדושה שבורא עולם רוצה להשפיע לנו כדי להאיר לנו, הוא ינקה את הכל,

ואז פתאום הוא יתחיל להרגיש את האהבה שה' יתברך אוהב אותנו,
לא רק אחרי פטירתו, הוא ירגיש את זה כאן.
לא צריך למות בשביל להרגיש את הנועם של ה',

"לחזות בנועם ה' ולבקר בהיכלו" - דוד המלך לימד אותנו שאדם יכול לחזות ולהרגיש את הנועם של ה' פה בחיי חיותו.

ב "עלינו לשבח" כתוב - "מתקן עולם במלכות שדי" - מה פירוש?
הכוונה היא שהאדם יהיה לו די במלכותו ית',
לא רוצה שום דבר,
תן לו לשבת עם ה' יתברך ליד הכותל עם ספר תורה להתפלל לה',
לא רוצה שום דבר,
מה צריך מכונית, גשמיות, טלפונים, פלאפונים, אני די לי עם ה' יתברך.

זה עולם מתוקן,
ומה ההיפך?
שהאדם צריך במבה, ביסלי ופלאפון ורדיו וטייפ ו... כל מיני דברים,
הוא ריק, אין לו, הוא צריך השלמות.
עולם מתוקן, אדם מתוקן זה שהוא לא צריך שום דבר, רק את ה' יתברך. כמה שאנחנו יותר תלויים בעולם החיצוני, זה מעיד שאנחנו חסרים.


י.  כל פעם להתחיל מחדש
מה שאנחנו אומרים זה לא בשביל להחליש דעתנו,
צריכים לדעת שיש לנו עדיין שיעורי בית לעשות, בעזרת ה' ממש.
יהודי צריך להתחנן לה' יתברך, ה' יתברך אוהב אותנו, הוא רוצה להיטיב. בשביל מה הוא ברא את העולם?
"בשביל להיטיב עם ברואיו", בשביל להיטיב איתנו, הוא רוצה אותנו.

הוא מחכה, כל מעשה העבודה שלנו הוא רק להכין כלי,
להכין את הכלי שהאור של ה' יתברך יאיר בנו, שיהיה לנו רצון טוב, שנשתדל להיטיב מעשינו, לקדש את העיניים שלנו.
אי אפשר היום, קשה להיות יהודי כשר בלי שמירת עיניים.
צריך מסירות נפש, ממש, לשמור את העיניים, ממש לשמור את הפה, מסירות נפש, ואם נכשלים לקום מחדש.
וכלל ויסוד בעבודת ה', תדעו לכם, אי אפשר בלעדי זה,
צריך כל פעם להתחיל מחדש,
האור החיים הקדוש כמו שאמרנו מקודם, אומר שלפני ביאת משיח עם ישראל ירדו ל50 שערי טומאה. יש צורך גבוה שנברר בירורים שנעבוד את ה' יתברך במדרגות הכי נמוכות, במקומות הכי נמוכים מתוך הנסיונות הכי קשים והקשיים הכי גדולים שרק יכולים להיות, אבל לדעת, זה לא המקום שלנו, אנחנו פה בעל כורחנו.

ה' יתברך שלח אותנו פה למטה, כדי שנעשה את עבודת ה',
וכל ירידה היא מן השמים, ואם יש לנו איזה נפילה ממדרגה
צריך לדעת שה' יתברך מכוון משמים שתהא לנו ירידה ונפילה,
כדי שנתאמץ לעבוד את ה' מתוך ירידה, ודוחק ויגיעה
ונקום ונתחיל מחדש.

אי אפשר היום להיות יהודי כשר בלי שכל פעם נתחיל מחדש,
כי החיים רצופים כשלונות.
אדם רוצה לקום בבוקר מוקדם, להספיק קריאת שמע של שחרית,
הוא מספיק יום יומיים שלושה ביום הרביעי הוא מפסיד,
אז מה הוא יעשה?
יקום, יתחיל מחדש,
אדם רוצה להתחיל תפילת שמונה עשרה סוף סוף כמו שצריך
בלי מחשבות זרות,
אז הוא מגיע ל "ברוך אתה ה' בונה ירושלים",
פתאום הראש שלו נמצא בבני ברק,
מה הוא יעשה ?
יתחיל מיד מחדש!
אדם רוצה שלא לכעוס אז הוא יום יומיים שלושה הוא לא כועס,
ביום הרביעי פתאום הוא כן כועס,
מה הוא יעשה?
יתחיל מחדש,
כל החיים זה הניסיון שלנו.
זה נקרא העמידה בניסיון, שיהודי קם ומתחיל מחדש.

יא.  להתקבל לצבא המלך
קראתי בספר שיחות התחזקות של הרב צבי מאיר זילברברג שליט"א (ספר נפלא ומאד מומלץ) משל נפלא מאוד -
היה פעם איזה מלך אחד, המלך הזה רצה שתיהיה לו איזה יחידה של צבא, עשרה אנשים שומרי ראש, חברה הכי טובים, הלוחמים הכי טובים שיש, הוא הכריז: אני עושה מבחן, מי שרוצה להיבחר להיות בן אלה שיהיו בצבא שלי, יבואו ביום כך וכך, אני עושה מבחן.
באו מאות. מי לא רוצה להיות שומר ראש של המלך.
אף אחד לא ידע מה יהיה הניסיון. זה חושב שהניסיון יהיה בריצה, זה בכח, וזה בחץ וקשת, כל אחד חושב הניסיון יהיה באיזה ענין.

הנה מגיעים לחצר הארמון, והמלך מראה לכולם איזה סוס פרא,
ואומר להם: אתם רואים את סוס פרא הזה? זה הניסיון!
טוב. אף אחד לא התכונן לכך.
בא הראשון, רוכב על הסוס ונופל. בא שני, שלישי ורביעי מהבוקר עד הערב באו מאות אנשים, אף אחד לא רכב על הסוס יותר מ-5 שניות. כולם היו בטוחים שנכשלו.
והנה, המלך מזמין אליו אל הארמון איזה עשרה מהם וקיבל אותם.
אבל הם לא מבינים איך התקבלו.
באים אל המלך, אומרים לו:
אדוני, איך קיבלת אותנו?
לא הצלחנו לרכב על הסוס יותר מ-5 שניות?
איך קיבלת אותנו, אולי זה טעות?
אומר להם המלך: תראו, אני, הבאתי לכם סוס שאני יודע שאי אפשר לרכב עליו, אי אפשר להחזיק עליו מעמד, ומי שנפל מהסוס זה לא נקרא כישלון, כי זה לא היה בכלל הניסיון.
אז כולם שואלים אותו, אם כן אז במה היה הניסיון? במה ניסית אותנו?
אמר להם המלך - זה שתיפלו מהסוס ידעתי, כי אי אפשר לרכב על הסוס יותר מ-5 שניות,
מה אם כן היה הניסיון?
האם תקומו, ותתחילו ותנסו מחדש לרכב על הסוס. ומי שניסה פעם אחת ופעמיים ונכשל והלך הביתה, אז הוא נכשל, לא קיבלתי אותו.
אבל מי שניסה שוב ושוב התקבל.
אני עשיתי רשימה. אתה ניסית 100 פעמים, ואתה 102, ואתה 96,
מי שניסה הכי הרבה אותו קיבלתי.

אותו דבר היום.
אי אפשר היום להיות שמורים לגמרי מעבירות או מביטול מצוות עשה, חוץ מצדיקים, יחידי הדורות,
ככתוב: "אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא".

ורק המיוחדים שבדור זוכים לעבור איכשהו את החיים נקיים פחות או יותר. אבל רוב העולם קשה להם היום בדור הזה להיות נקיים.
אז כשאדם נכשל,
וכמובן שצריך להשתדל שלא ניכשל בשום דבר,
לא במחשבה, לא בדיבור, לא במעשה,
לא במצוות שבין אדם למקום, ולא במצוות שבין אדם לחברו, זה פשיטא,

אבל כשאדם נכשל,
אז ידע שהנסיון שלו האמיתי זה אם הוא יקום ויתחיל מחדש.
זה הניסיון שלנו.
ועכשיו באנו הנה בהכנעה בלי גאוה בלי בגדי משי,
תראו אותי אני לא חכם, אנחנו לא חכמים, אנחנו אנשים פשוטים,
כולנו,
כל מי שבא הנה, פשוט, באנו לשוב אל ה' יתברך
בהכנעה, בענוה בפשטות,
להתחיל מחדש.

יב.  עשרה בטבת  (הדרשה ניתנה ביום צום עשרה בטבת).
יש צד שיום עשרה בטבת יותר חמור משאר התעניות.
מדוע?
כל התעניות נקבעו על מאורע שהיה,
י"ז בתמוז, נשתברו הלוחות, וכן הלאה.
תשעה באב - נחרב בית הקדש הראשון והשני.
צום גדליה בן אחיקם, הרגו אותו וכן הלאה.
הצום היחידי שלא נקבע על דבר שהיה זה עשרה בטבת.
על מה הוא נקבע?
על אזהרה לגבי העתיד.
צום עשרה בטבת, התחיל המצור על ירושלים וזה היה אזהרה,
אזהרה לכל היושב בציון והנותר בירושלים.
היזהרו!  האויב בא, צריכים לעשות תשובה,
ולא בחיל ולא בכח ננצח אותו.


יג.  על מי נישען ?
אנחנו בדרך הטבע, איך אפשר לשרוד ולהחזיק מעמד ?
יש 250, 300 מליון ערבים, יש להם פצצות מכאן ועד הודעה חדשה,
הרשע הזה האיראני אומר: בדקה אחת הם יכולים לשלוח 11 אלף טילים.

פה השלטון של הערב-רב ועוד יש הרבה מה לומר עליו שעתידים ליפול בקרוב. כל כך משויצים שיש להם כח: "כחי ועוצם ידי",
הרי מפני רקטות פשוטות, אין להם כח להגן עלינו.
יושבי שדרות והסביבה חשופים ללא הגנה ואין לצבא פיתרון, קל וחומר שבדרך הטבע אי אפשר להתגונן מפני כל האוייבים יחד.

תדעו לכם, אני לא נביא, אבל אני אגיד לכם מעכשיו מה הולך להיות. רבותינו אומרים שלפני ביאת משיח יגיע מצב -
שאין לנו על מי להישען אלא על אבינו שבשמים.
מה פירוש?
שכל המשענות שדרך בני אדם להישען עליהם ולסמוך עליהם -
הכל יתמוטט, או יתפרק, יתרסק.
למשל הרבה נשענים על הצבא, בוטחים בו וסומכים עליו ולא ירחק היום שניווכח שאין בכוחו להגן עלינו ואי אפשר להשען עליו וכמו שאמרנו מקודם, תושבי שדרות יוכיחו שאי אפשר להם להשען על הצבא כיום.

רואים כבר היום - "אין לנו על מי להישען".
על משטרה ובתי המשפט, מה יש לומר ?
רוב הציבור בארץ איבד את האמון בהם.

על מי נסתמך?
על עורכי דינים? על רופאים? על רפואה?
בתי חולים היום גם כן, ה' ירחם!
אי אפשר לסמוך על רופאים היום,
על מי נסתמך? על פרוטקציות?

על אמריקה,
אמריקה בעצמה לא יכולה להגן על אזרחיה,
הם פוחדים בעצמם,
ואם כן איך אנחנו נישען עליהם?
אם כן על מי נשען?
על הבנקים?
יגיע מצב שכל המשענות שדרך בני אדם להישען עליהם -
הכל יתמוטט,
ואז יגיע מצב "אין לנו להישען אלא על אבינו שבשמים",

אז עכשיו, מי שכבר עכשיו מרגיל עצמו להישען רק על ה' יתברך
הוא עושה בחכמה, וכאשר המשענות האחרות יתמוטטו, אז הוא לא יפול.

למשל, אדם נשען על איזה סטנדר או על איזה שולחן אם הוא נשען קצת, ומוציאים את זה ממנו, הוא נשאר יציב, זה רק היה עבורו כלאחר יד, המשענת הזאת.
אבל אדם שסומך כל גופו ונפשו ומאודו על המכונית שלו ועל הבית ועל החברים ועל העבודה וכן הלאה - כאשר זה ישמט, מה יהיה?
כמה פעמים פתאום אין חשמל, כל מיני דברים נחוצים, ה' ירחם.
הרי אם תפרוץ מלחמה ח"ו יתכן בהחלט הפסקת חשמל, טלפון ועוד דברים נחוצים ואז...


יד. למה קשה להיות בשמחה
אז מה שאנחנו צריכים זה ליצור כזה קשר קרוב וידידותי עם ה' יתברך: "ידיד נפש אב הרחמן", צריכים ממש לטרוח ולהסיר את כל המחיצות שמפרידות בינינו לבין ה' יתברך,
ממש להסיר את כל הדברים הלא טובים, את כל הרצונות הלא טובים,
כל המעשים הלא טובים, להתוודות על זה.
רבי נחמן מברסלב אומר: למה האדם קשה לו להיות בשמחה?
כי יש לו עוונות.
העוונות מפרידים בינו ובין ה'.
אם הוא יתוודה ויעשה תשובה כמו שעכשיו אנו עושים תשובה,
אז הוא מסיר את כל ההפרדה בינו לבין ה',
אז אור ה' מאיר בו כמו שאמרנו מקודם,
אז הוא שמח, כל כך כמה הוא יהיה בשמחה, "זה נועם ה'".


טו.  מעלת המצווה במצוות
ונוסיף פרט חשוב במעלת השמחה.
יש מושג שנקרא חומר משמר.  למשל במאכל מסוים שרוצים שיחזיק זמן רב אז מוסיפים לו חומר משמר וכל זה בדברים גשמיים, וכן צריכים לדעת שהוא הדין ברוחניות, אם רוצים שמירה רוחנית לאורך ימים, כלומר רוצים שהשלום בית יחזיק מעמד, שכל המשפחה וכן הילדים שלנו שיהיו שמורים בקדושה שלא ירדו ח"ו מהדרך, וכן אם רוצים לחזור בתשובה ולהחזיק מעמד בתשובה,
הדרך לכן היא לקיים את המצוות בשמחה, גם מצוות עשה של התשובה - וכן בכל ענין - כוחה של השמחה לשמור כל ענין רוחני,

ומניין לנו זאת ?
רבותינו אמרו שכל מצווה שאבותינו קיימו בשמחה כגון ברית מילה, אזי המצווה מתקיימת בימינו, ונלמד מכאן שהשמחה בקיום המצווה מסייעת ושומרת על המצווה, וכן אנחנו נתחזק בקיום המצוות בשמחה בעז"ה.

טז.  וזוכה בשכר כנגד כולם
ועכשיו תדעו לכם עוד דבר, אתם יודעים, בדרך משל, יש כל מיני הגרלות, יש פיס, יש טוטו, לוטו, יש הגרלה שבפרס הגדול יש זוכה אחד ויש הגרלה שבפרס הגדול מתחלקים עשרה, 20, או 100 זוכים, אז כמובן שכמה שמתחלקים פחות אנשים אז הפרס יותר גדול, אם הפרס הגדול 100 מליון, ורק שניים זכו אז כל אחד מקבל 50, אם 100 זוכים, כל אחד מקבל מליון, וכן הלאה.

היום ה' יתברך רוצה להשפיע לנו כזה שפע, אבל אין הרבה שרוצים את השפע הזה, כל כך הרבה השפעות טובות, אז מי שכן רוצה, הוא יכול לזכות בשכר כנגד כולם, ודוקא היום מתוך הקושי מתוך הדוחק, מי שכן מתחנן ומבקש, ומשתדל ורוצה תשובה אמיתית, הוא זוכה להתקרב לה' יתברך ולמדרגות שאי אפשר לנו לתאר, זה לא מה שנראה לנו.
כיום יש הסתר פנים ומהשמים מסתירים מאיתנו את המעלה של הנאמנים לה' בעת הזאת.


יז.  יותר גבוהה ממדרגת המלאכים
רבי חיים ויטאל שמע מרבנו האר"י שמדרגתו היא כמו מדרגת רבי עקיבא וחבריו.
אמר רבי חיים ויטאל: אני מכיר בעצמי איפה אני ואיפה ר' עקיבא, אני כל כך רחוק ממדרגתו,
אז אמר לו רבנו האר"י - המדרגות הרוחניות זה לא כמו שאתה חושב ולא לפי מה שאתה רואה, אתה ורבי עקיבא, למה?
תביא בחשבון את קושי הדור, כיון שהדור קשה והיצר הרע גובר, אז אתה לפי המלחמה שלך כנגד היצר הרע, אז אתה במדרגתך כמו רבי עקיבא וחבריו.
ואני אוכיח לכם בעזרת ה' שמדרגתנו יותר גבוהה ממדרגת המלאכים. מנין?
מי שבאמת רוצה לעשות רצון ה' בדור הזה, מדרגתו יותר ממלאכי השרת. לא לעתיד לבוא, אלא כבר עכשיו.
ונגיד ענין זה כדי לשמח אותנו לחזק לעודד שיהיה לנו יותר כח.
מנין?
כידוע, במכת בכורות, מלאכי השרת באו ואמרו לה' יתברך, תן לנו רשות ואנחנו נלך ונכה את המצרים,
אמר להם ה' יתברך: אני ולא מלאך אני ולא שרף. אני בכבודי.
למה ה' יתברך אמר, שהוא יכה את הבכורות ?
לפי הפשט הוא אמר להם: מה יותר מכובד?
שמי יוציא את עם ישראל ממצרים, אני או השליח? הרי יותר מכובד שאני בעצמי, אני בכבודי, אני אכה את המצרים בכבודי ובעצמי, יותר מכובד מאשר שליח, שיהיה חשוב ככל שיהיה.

למשל, איזה רב גדול רוצה להזמין מישהו, אם הוא בא בעצמו ומזמין, את מי שהוא אוהב, זה הרבה יותר חשוב מאשר הוא שולח שליח ומזמין. פשיטא, אם ה' יתברך רצה להכות את המצרים במכת בכורות,
זה הרבה יותר חשוב מאשר הוא שולח את מלאכי השרת שיכו את הבכורות וזאת כדי להראות חיבה ואהבה לעם ישראל וזהו פרוש אחד.

פירוש שני, עמוק יותר, לגבי מלאכי השרת, ה' יתברך ידע, שלגודל הטומאה הרבה והחזקה שהיתה במצרים, הם לא יוכלו לעשות שליחותם ב-49 שערי טומאה.
הגמרא אומרת יש מלאכים, כל כך ענקים, כנפיים, יש מלאך בגודל 100 ק"מ ויש מלאך שגודלו מסוף העולם ועד סופו.  יש מלאכים ענקיים.
אבל כמה שהם ענקיים, אם היו יורדים למצרים ל-49 שערי טומאה, מה היה קורה להם? היו נפגמים ונופלים ממדרגתם, לא היה להם כח לעמוד ב-49 שערי טומאה, לכן אמר להם ה' אתם תישארו בשמים,
"אני ולא מלאך", אני ארד להכות את הבכורות.

עכשיו נתבונן, ב-49 שערי טומאה, למלאכי השרת אין כח להחזיק מעמד.
ואילו לגבינו היום, כמה טומאה יש?
50 שערי טומאה.

ושיהיה ברור, ההבדל בין 49 ל-50 זה לא עוד 2%, זה שמים וארץ,
ולא קרב זה אל זה כל הלילה. זה אי אפשר לנו לשער ולתאר.
הרי אם מ-49 שערי טומאה בני ישראל יצאו משם, ומ-50 לא היו יוצאים, אם כן, ההבדל בין 49 ל-50 זה שמים וארץ.

יח.  העיקר זה הרצון
והיום, 50 שערי טומאה, יהודי שבא כאן לפני ה' יתברך ואומר בלב שלם: רבונו של עולם, רצוני לעשות רצונך, עלינו לדעת שחשיבותו בשמים היא לאין קץ ותכלית.  תדעו לכם, העיקר זה הרצון.
רבי נחמן מברסלב אומר: העיקר זה הרצון.

רבי צדוק הכהן אומר: אחרי 120 שנה, מדרגה של האדם בשמים היא לפי הרצונות. אין הכוונה שאדם יגיד: אני רוצה וישב בחיבוק ידיים, לא, הוא יעשה מה שבכוחו, אבל כמה הוא רצה את ה', את התורה והמצוות כמו שכתבו במצוותיו חפץ מאד - זה מה שקובע בשמים.
כתוב: "אחד הממעיט ואחד המרבה, ובלבד שיכוון ליבו לשמים".
תראו איזה חידוד, בעזרת ה'. הבנה קצת. יש אחד גמר מסכת אחת - אחד גמר את כל הש"ס. אז מה כתוב? אחד הממעיט ואחד המרבה, אם שניהם כוונו ליבם לשמים, אז הם אחד, אותה מדרגה, כי הם עשו אותו דבר.

פעם אחת בעל תשובה זקן סיים דף גמרא אחד וביקש לעשות סיום כמו סיום מסכת, והרב משה פינשטיין ז"ל השתתף בסיום הנ"ל ושיבח מאד את מי שסיים את הדף, ואותו אדם נפטר מיד אח"כ והרב זצ"ל אמר עליו, יש קונה עולמו בדף אחד.

אז תדעו לכם שבעזרת ה' אחד הממעיט ואחד המרבה, אחד גמר מסכת אחת, והשני את כל הש"ס, אם שניהם כוונו לשם שמים, הם אותה מדרגה,
אז מה נלמד מזה?
אם זה שגמר את כל הש"ס, ולא כוון ליבו לאביו שבשמים,
אז מי יותר גבוה? זה שלמד מעט.
ומתי המרבה הוא במדרגה של זה שלמד מעט ?
כשהוא כיוון גם כן ליבו לשמים.
אם המרבה לא כיוון לשמים, אז הוא אפילו לא מגיע למדרגה של זה שהמעיט.
כרגע, מה שנדרש מאיתנו זה שכל מעשינו יהיו לשם שמים - בתכלית, בלתי לה' לבדו ממש, לעבוד על זה שניזכה למעלה זו.
כתוב על ר' אליעזר בן יעקב: משנתו היתה קו ונקי.
אין לו הרבה דיבורים בש"ס, ומה שהוא אומר הלכה כמותו.

מה שאמרנו מקודם, קשה לנו, בכמות, להיות ממש למדנים עם ראש חריף ושכל זך הרעיון, קשה לנו. מה כן אנו יכולים ונדרש מאיתנו? "רחמנא לבא בעי",
ה' רוצה שתיתן לו את הלב, את הרצון.
איפה הרצון מונח. במקום שאדם חושב שם הוא נמצא,
והבעל-שם-טוב ושאר תלמידיו דברו על זה הרבה, איפה שאדם חושב, מה שהוא רוצה, שם הוא נמצא.
ה' יתברך רוצה שנחשוב עליו, נרצה אותו.
ותדעו לכם יש אנשים יורשים תרתי גהינום, ויש אנשים שיש להם 2 גן עדן. יש אנשים שיש להם 2 גהינום, מי שלא שומר תורה ומצוות יש להם גהינום גם פה מסכנים וגם בעולם הבא.
מי ששומר תורה ומצוות יכול לזכות לשני גן עדן - בעולם הזה ובעולם הבא.
רבי נחמן אומר שכשאדם יודע שכל מאורעותיו הם לטובה, זה מעין עולם הבא. זה גן עדן כבר פה בעולם הזה.
הוא איבד 100 שקל, כואב לו הבטן, עובר עליו ככה וככה.
כשהוא מאמין שכל מאורעותיו הם לטובה, זה מעין עולם הבא גם פה בעולם הזה, וזוכה אחרי זה גם בעולם הבא.


יט.  התחלה חדשה
אז מה נגיד ומה נאמר, ה' יעזור, אז בואו נשתדל בעזרת ה', שנרצה, נפתח פתח לה' יתברך כפתחו של מחט,
שהיום זה יהיה מבחינתנו יום של שינוי, יום של התחלה חדשה, יום של רצונות טובים, יום של תשובה.
ותדעו לכם שכאשר רבים עושים תשובה, אז זה אינו דומה למועטים העושים את המצוה לרבים,
אחד עושה תשובה - מצוין, נפלא מאוד,
אבל כשעושים הרבים, יש סיעתא דשמיא יותר,
אז בעזרת ה' בואו באמת נקבל על עצמנו ביחד מצוות ואהבת לרעך כמוך וכן מצות עשה של תשובה, אני אגיד ונקבל על עצמנו מצוות ואהבת לרעיך כמוך.

ואז נבקש מה' יתברך בפשטות עול מלכות שמים ומלכות בית דוד ובנין בית המקדש כי זה חשוב מאוד, ואח"כ מצות עשה של התשובה, כי כתוב על שלושה דברים שעם ישראל מאסו והיסוד והשורש של הכל -
מלכות שמים,
מלכות בית דוד
ובנין בית המקדש,
ולא יראו סימן ברכה, ויש אומרים סימן גאולה,
עד שיבקשו את שלושתם.
צריכים לבקש את שלושתם.

אז בעזרת ה' נגיד ביחד:
"לשם יחוד קודשא בריך הוא ושכינתא הרי אני מקבל על עצמי מצוות עשה מהתורה ואהבת לרעך כמוך והריני אוהב כל אחד מישראל חסידי, ליטאי, תימני, אשכנזי, כל עם ישראל אמן. קיבלנו? קיבלנו.

הרי אנחנו מקבלים על עצמנו מצוות עשה של התשובה
כמו שכתוב בתורה "ושבת עד ה' אלוקיך ושמעת בקולו",
הרי אנחנו מתחרטים על כל שעברנו על רצון ה',
במחשבה, דיבור ומעשה,
בין אדם למקום ובין אדם לחברו
והרי אנחנו מקבלים על עצמנו ללכת בדרך ה',
ומבקשים מה' יתברך -
"השיבנו ה' אליך ונשובה חדש ימינו כקדם".


והרי אנחנו מבקשים שתרחם על כל עם ישראל,
תפתח ליבם בתורה וביראת שמים טהורה
ותעשה איתנו ניסים ונפלאות ותחזיר את עם ישראל בתשובה בלי יסורים רק בניסים ונפלאות
והרי אנחנו מבקשים שלשה דברים שמאסנו, אנחנו ואבותינו.

הרי אנחנו מבקשים ממך ה' יתברך מלכות שמים,
שתמלוך עלינו אתה לבדך
הרי אנחנו מבקשים ממך ה' יתברך מלכות בית דוד
רוצים שדוד המלך מלך המשיח הוא ימלוך עלינו.
עוד אנחנו מבקשים שמאחורי הכותל המערבי הקדוש יבנה בית המקדש במהרה בימינו יבנה, יבנה, יבנה המקדש עיר ציון תמלא....

13 כגחלכגלךחכגךיגלך
12 גחגכדךלחיגכלךחגכד
11 דגשחידשגךחידכישד
10 גכחגכדךחיגדךחיגכדחי

בס"ד

דרשת חיזוק - עצרת שק ואפר בכותל, עשרה בטבת תשס"ח
ר' יעקב הדס

הרמב"ם בהלכות תעניות כותב כאחת מהמטרות של התענית שעל ידי זה מתעוררים לחזור בתשובה.
מהי התשובה?
כתוב ברמב"ם בהלכות תשובה וברבנו יונה בספר שערי תשובה, באריכות את עיקרי התשובה, אנחנו נגיד בנ' בקצרה כמה מהענינים של זה.

הדבר הראשון
הדבר הראשון הוא הדבר החשוב מהכל זה עזיבת החטא. דהיינו שאדם צריך "לב יודע מרת נפשו", אני מכוון להוכיח את עצמי יותר מהאחרים. כל אדם יודע מה הדברים שבהם הוא צריך תיקון.
איזה דברים לא טובים שעד היום הוא היה רגיל לעשות.
איזה דברים כן טובים שצריך לעשות,
שהוא חיסר עד היום מלעשות אותם.
ולקבל על עצמו בלי נדר שמכאן והלאה - כמה שיותר לתקן את דרכו בזה.
כל מה שצריך  על פי תורה לעשות - לעשות.
כל מה שאסור על פי תורה לעשות - לא לעשות.
זה הדבר הראשון. זה נקרא עזיבת החטא.
זה עזיבת החטא עם הקבלה לעתיד זה הדבר הראשון.

הדבר השני
הדבר השני להתפלל לה' יתברך שיצליח אותו באמת לעזוב את החטא כי הניסיונות קשים.
המסילת ישרים בפרק ראשון קורא לעולם הזה עולם הניסיון. יש הרבה נסיונות, אז צריך הרבה סיעתא דשמיא שבאמת נצליח לשנות את דרכנו לטובה, אז להרבות על זה בתחנונים, כך אומרים גם רבנו יונה וגם הרמב"ם בהלכות תשובה, שהחוזר בתשובה צריך להרבות בתפילות לה' יתברך תמיד שיצליח אותו באמת להחזיק מעמד בתשובה שלו.
יש 2 דברים על העתיד -
   הקבלה לעתיד לשנות את הדרך
   והתחנונים לה' יתברך שיצליח אותנו באמת להיטיב את דרכנו.

ו-2 דברים ביחס על העבר -
   הדבר הראשון: להתחרט ולהצטער על כל הדברים שהוא נכשל,
   הדבר השני:      להתחנן לה' יתברך שיסלח לו על מה שנכשל.

אז ארבעה דברים. שניים לעתיד ושניים לעבר.

הראשון לעתיד לשנות את הדרך לטובה, לקיים את כל מה שהתורה
   דורשת ממנו לקיים,
והשני להתחנן לה' יתברך שנצליח באמת להיטיב את דרכנו.

ו-2 דברים על העבר:
הראשון -  הצער על מה שנכשלנו,
השני     -   התחנונים לה' יתברך שיסלח לנו.

מסביר רבנו יונה בשערי תשובה. כל ארבעת הדברים האלו יש בהם דרגות דרגות. יש הרבה עוצמות להם. כמה שהעוצמה של הארבעה דברים האלו יותר חזקה, אז ממילא גם (?) יותר חזק.
דהיינו הדבר הראשון שאמרנו - לקבל לעתיד, לשנות את דרכו, להיטיב את דרכו לטובה. יש קבלה ויש קבלה. יש אדם מקבל איזה קבלה חלשה, יש אדם שמקבל באמת מעומק הלב, מכל הנשמה, כמה שהקבלה לעתיד יותר חזקה, אז גם התשובה יותר מתקבלת. הנשמה יותר מזדככת, הנשמה נעשית יותר קרובה לה' יתברך.

השיא של הדרגה הגבוה של הקבלה לעתיד, אומר הרמב"ם זה: שיעיד עליו יודע תעלומות ה' יתברך שהוא לא ישוב ויכשל בחטא הזה שוב פעם.
זה אותו דבר בדבר השני בתחנונים לה' יתברך, להצליח להיטיב את דרכינו. יש בזה הרבה דרגות של תחנונים. כמה שאדם מתחנן על זה יותר בחוזקה יותר מעומק הלב, אז יותר יש סיעתא דשמיא, יותר התשובה מתקבלת.
וכן בדברים שעל העבר, יש צער ויש צער. אומר רבנו יונה יש אדם שהפסיד כמה שקלים, יש לו על זה צער, חבל הלך לו ה-10 או 5 שקל נאבד לו. אבל אם אדם, חס וחלילה, איבד את כל רכושו, רחמנא ליצלן, אז הצער אוכל אותו.

אומר רבנו יונה שהצער שהבן אדם צריך להצטער על שהוא נכשל בעבר על רצון ה' יתברך, זה פי כמה וכמה יותר גדול מהצער הזה שיש לאדם שאיבד את כל רכושו, כי זה (הפסד) לנשמה.
אין לנו מושג מה קורה לנשמה מעבירה. אין לנו מושג איזה פגם שנהיה בעולמות העליונים. ואותו דבר התחנונים לה' יתברך שיסלח. יש תחנונים ויש תחנונים, כמה שיותר מעומק הלב, אז התשובה יותר מתקבלת.

אז אנחנו צריכים היום, שזה יום של עשרה בטבת לראות איך באמת לעורר את עצמנו בארבעת הדברים האלו. כמה שיותר להיטיב את דרכינו, כמה שיותר להתחנן לה' שיצליח אותנו להיטיב את דרכנו. כמה שיותר להתחרט ולהצטער על מה שנכשלנו בעבר, כמה שיותר לבקש מה' שיסלח לנו על מה שעשינו בעבר.

והעיקר שהבן אדם יהיה עם החלטות מעשיות, כל אדם, כמו שאמרנו: "לב יודע מרת נפשו" - מה הדברים שהוא צריך לתקן, אז אי אפשר להגיד באופן כללי כי אז כל אחד זה אחרת, אבל מה שבאופן כללי אצל כל בן אדם יש תמיד מה להוסיף בזה. דבר ראשון זה בהתמדה בתורה.

כל אדם יעשה חשבון איך אני יכול ללמוד יותר תורה. איך אני יכול לנצל יותר את הזמן שלי לתורה. מי שתורתו אומנתו זכה לעלות למדרגה הכי גבוהה. איך לעשות שממש כל הזמן מנוצל לתורה. מי שנצרך לפרנסתו לעבוד, לראות איך לנצל את הזמן, לפני שהולך לעבודה, כשחוזר מהעבודה. כמה שיותר שיעורי תורה גם כשהוא לא בשיעור תורה, כמה שיותר ללמוד בבית, יש לו ספר ללמוד בו. תמיד להיות במחשבה הנתונה איך מנצלים עוד שניה ועוד דקה, עוד שעה ועוד יום עוד שבוע וכן הלאה בלימוד תורה. זה דבר ראשון.

דבר שני: איך לתקן את עצמנו בענין התפילה. שהתפילות יהיו יותר באיטיות, וגם להרגיל את עצמנו להתחנן לה' יתברך על ההצלחה בתורה.
זה 2 דברים באופן חיובי כמה שיותר לימוד תורה, וכמה שיותר לשפוך את הנפש לה' בתפילה ובפרט על הענינים של לימוד תורה ועבודת ה'.
ו-2 הדברים לשמור את עצמנו מהשלילה זה לשמור את העיניים מכל מה שצריך לשמור, קשה לדבר גם לא זכיתי אז אולי נזכה כולם לחזור בתשובה.
לשמור את עצמנו היטב, ולשמור את הפה שלנו מכל דיבורים שעל פי תורה אסור לדבר.

זה ארבעה דברים.
שניים לצד הטוב ושניים בזהירות מהרע.
השניים לטוב - התמדה בתורה, ושמירת הנפש בתפילה לה'.
השניים מזהירות מרע - שמירת העיניים ושמירת הדיבור.

מקובלנו מרבותינו מדורי דורות, שכל מי שמשתדל ומתאמץ להתחזק היטב בארבעת הדברים האלו שאמרנו, לא שיתכן - אלא מוכרח הדבר שיזכה להגיע למדרגות גבוהות מאוד בלימוד התורה ועבודת ה' יתברך. אז כל אחד יראה איך באמת מתמסרים כמה שיותר לדברים האלו.

ובאמת - כולם יכולים, כי באמת הנשמה שהקדוש ברוך הוא נתן לכל יהודי זו נשמה קדושה מאוד מאוד. שהנשמה הזו יכולה, יש לה עוצמות רוחניות חזקות מאוד.

היצר הרע ואפילו היצר הטוב זה לא חלק מהנשמה, רק מלווים, שמלווים את הנשמה, והמלווים האלו, הנשמה יותר חזקה מהם, בגלל שהיצר הרע מבלף את הנשמה כאילו הנשמה לא יכולה להתמודד נגדו, אבל הנשמה יכולה.
יש כח גדול לנשמה של כל יהודי ויהודי להתגבר ולהתקדם בעבודת ה' מדרגה אחרי מדרגה, למדרגות מאוד גבוהות, למעלות גבוהות מאוד. רק לא להתייאש ולא להתעצל. להתמסר בכל הכוחות, בכל הלב בכל הנפש.

תמיד לראות איך אני יכול יותר ויותר להתקרב לה' יתברך.
אדם קם בבוקר, לחשוב איך אני יכול היום הכי הרבה לעבוד את ה' יתברך.
אדם הולך לישון בלילה, לחשוב, האם היום הזה עבדתי את ה' יתברך הכי הרבה שיכולתי, אם כן - אז מה טוב, ואם לא - אז איך אני מתקן את זה למחרת.
כך יאמר יום יום לסדר את סדר החיים שלנו, להיות מחוברים לה' יתברך.
להבין, כמו שאומר המסילת ישרים בפרק א': שאדם צריך תמיד לשנן לעצמו שרק הדביקות בה', זהו הטוב. כל הענינים האחרים שיש בעולם הזה, הכל הבל ושוא מתעה (?).

ולכן אומר המסילת ישרים:
כל דבר שאדם יודע שמרחיק אותו מה' יתברך, חס וחלילה, אדם צריך לברוח ממנו כמו שבורחים מאש.
וכל דבר שאדם יודע שמקרב אותו לה' יתברך, אדם צריך לרוץ אחריו בכל כוחו.
כשאדם הולך בצורה כזו, אדם מוצא פתאום שערים פתוחים, אפשר להתקרב לה', אפשר להיות דבוק בתורה, אפשר להרבות בלימוד התורה, אפשר להגיע להשגות בתורה, למדרגות בתורה, אפשר להתרחק מהרע, כולנו יכולים.

רק הרצון החזק. ואפילו אם מי שעד היום, חס וחלילה, הלך בדרך לא טובה, תמיד אפשר להתהפך.

חכמנו ז"ל במדרש רבא בסוף פרשת תולדות, מספרים לנו סיפור, שהיה כאן במקום הזה, שמלמד אותנו עד כמה יכול כל אחד להתהפך.

מספרים חכמנו ז"ל כשהגויים כבשו את בית המקדש, עוד לפני שהם החריבו אותו הם רצו להשפיל את עם ישראל. הם רצו שהראשון שיכנס לגנוב בבית המקדש, יהיה יהודי. כמובן שהיה קשה למצוא יהודי שיסכים לעשות כזה דבר, בשעה כזו קשה לעם ישראל. רבים סבלו, רבים נהרגו. בשעה כזו להיכנס למקום הכי קדוש בעולם ולגנוב. הוא רואה עכשיו חברים שלו שוכבים הרוגים, פצועים מהמלחמה, והוא ילך יכנס לגנוב במקום הכי קדוש בעולם. אבל היה יהודי שהסכים לעשות את זה, קראו לו יוסף משיתא, הוא נכנס לבית המקדש, הוא גנב משם את המנורה. כשיצא אמרו לו הגויים, בו תיכנס פעם שניה, תגנוב עוד משהו. אמר להם, לא, מספיק שהכעסתי את ה' יתברך פעם אחת, להכעיס אותו פעם נוספת איני מסכים. הם התחילו לנסות לפצות אותו בהרבה כסף, בתפקיד בכיר, שום דבר לא עזר. הוא לא הסכים. התחילו לאיים עליו במוות, ביסורים קשים ומרים והוא לא מסכים. הסוף היה, אומרים חכמנו ז"ל שהם הרגו אותו במיתה קשה. הם ניסרו אותו במסור שמנסרים בו קרשים. וכשהיו מנסרים אותו היה צועק, אבל על מה הוא צעק? הוא לא צעק על הכאבים אלא הוא צעק אוי לי שהכעסתי את בוראי, או לי שהכעסתי את בוראי. נשאלת השאלה איך יכול אדם לשאת כזאת מהפיכה, וברגע. רגע קודם הוא היה בשיא הרשע, להיכנס למקום הכי קדוש בעולם ולגנוב, לעיני כולם, כשחברים שלו שוכבים פצועים והרוגים, רגע אחר כך פתאום להגיע למדרגה הכי גבוהה, להיהרג על קידוש ה' מתוך יסורים וביטול הפיתויים, ולא צעק על הכאבים, אלא רק על זה שהוא נכשל.

התשובה, צריך לדעת:
הנשמה של כל יהודי קדושה וטהורה מאוד מאוד, אפילו הרשע הכי גדול. רק היצר הרי לפעמים לוקח בשבי את הנשמה, אבל ברגע שאדם מבין שזה שבי, ואדם מנסה לברוח מזה, האדם יכול, רק צריך שאדם יבין שהיצר הרע זה לא החבר שלו וזה לא חלק ממנו, זה נפרד ממנו, וזה האויב שלו, שצריך להילחם בו בכל הכח.
הדברים האלו נוגעים לכולנו. אנחנו מרגישים
מצד אחד רוצים עוד להתקרב לה' יתברך,
מצד שני יש נסיונות, אנחנו צריכים לדעת יש כח לנשמה שלנו לנצח את הכל.

רק לדעת שהיצר הרע הוא האויב, ולא לוותר לו, להילחם בו בכל הכח, ואיך? בעיקר על ידי לימוד התורה ושמירת העיניים. כמה שיותר להתמיד בתורה, וכמה שיותר לשמור את העיניים. זה 2 תותחים חזקים שמרחיקים את הבן אדם מכל הרע שבעולם ומקרבים את האדם אל ה' יתברך ואל התורה הקדושה.

ה' יעזור שנזכה כולנו כמה שיותר להתקרב לה' יתברך, כמה שיותר לעשות רצון ה' יתברך, ושנזכה כולנו לבנין בית המקדש במהרה בימינו אמן. ולביאת משיח צדקנו במהרה בימינו אמן.