פרק 76 - עוד 2000 שקים
תיקשור עם דניאל, ליפי ומנחם, יום ראשון ב אדר ב' תשס"ח   9/3/2008

בדרך לירושלים לקחתי כמה חברה טרמפ, לחטוף עוד מצוה, אתם יודעים. בדרך אחד אמר - האור החיים הקדוש שואל מה יותר חזק -
האש או המים ?
וענה - אם הם נוגעים אחד בשני, המים יותר חזקים ומכבים את האש, אם יש מרחק ביניהם, האש יותר חזקה ומאדה את המים.
והנמשל - אם הנשמה שהיא האש השואפת לקדושה, מתחברת עם הגשמיות של העולם הזה שהם המים, אזי הגשמיות מקררת את הנשמה, מורידה אותה למטה, ומרחיקה את האדם מהקב"ה, אם האדם שומר על מרחק בינו לבין הגשמיות והצעצועים (עגל הזהב) של העולם הזה, אזי האדם עולה בקדושה ומתקרב לקב"ה.

הגענו לירושלים, נכנסתי להוסטל, מקום גדול, הרבה תמונות על הקירות.
זה אחד המקומות שבהם הזמן עומד מלכת.  אף אחד לא ממהר לאף מקום.  כל אחד שקוע במחשבותיו.
לא צריך לעשות כלום.  אין טלפונים, אין דיבורים, כל אחד במקום אחר, הכל רגוע.
אבל המחשבות רצות אצלי בראש, אין זמן, צריך לקחת את דניאל לתיקשור, לעשות את התיקשור, להחזיר את דניאל להוסטל, לחזור למשרד, לתמלל את התקשור, להעביר לקלדנית, לעשות הגהה ותיקונים על החומר, לעדכן את האתר, לגמור את הספר "דניאל2", וכו' וכו' ....
לקחתי את דניאל ונסענו לבית הישן ההוא בירושלים.

התחלנו בתיקשור.

דניאל: אני רוצה לומר שהטרגדיה שהיתה בשבוע שעבר זה רק ההתחלה של הזמנים הקשים, ושוב לומר - מי שרוצה לשרוד חייב לחזור בתשובה, וזה אומר לבדוק את עצמו מבפנים ומבחוץ ולראות איפה עברנו על רצונו של הקב"ה, להצטער כל כך על זה עד שנבכה ונבכה ונבכה, אגמים של דמעות, ונחליט לחזור לרצון ה', ונזרוק את "עגל הזהב" וניקח אבן ונעשה מהעגל אבקה.
לא במקרה נבחרה ישיבה זו, לא במקרה, ולא במקרה כל הפיגועים, וכל הדברים (שקורים היום הם) מביאים אותנו למחשבה עמוקה.

לכל הטרגדיות - יש מקור (סיבה מובנת) לענין, ויש גם סיבה (נסתרת) שלא מובנת.  לכן, אנחנו בכל זאת, צריכים לחפש את הסיבה המובנת.

אבא: למה נבחרה הישיבה הזו?
דניאל: התנועה הדת"ל (דתית לאומית) משתדלת מאוד להיות "האליטה" של הציונים, מרגיש את עצמו, שיש לו גם העולם הזה וגם העולם הבא.
אבל אין כזה דבר - גם העולם הזה וגם העולם הבא.

יש (לאדם את שני העולמות, כאשר) מדובר על אדם רוחני באמת, שלא מרגיש שהכח בידו, אלא רק (בידי) הקב"ה, מדובר על אדם שהעולם הזה אצלו נקרא מצוות, תורה וכו' רצון ה' מהבוקר עד הלילה, מהלילה עד הבוקר.
(כאן) לא מדובר באדם שכל חייו זה לעבוד את ה', מדובר באדם שחושב (שהוא) יכול להתמודד גם בעולם החילוני וגם להאמין ולהיות דתי ולהאמין פחות או יותר בה'.
(ולכן) אדם שהולך להתחנך בעולם החילוני ההלניסטי, חייב לחזור לאידישקייט שלא עקום (מעוות) ולהיות ממש עובד ה'.
ולכן, בתנועה הדתית לאומית יש חולשות גדולות ביותר באידישקייט.

ההבדל בין החולשה שתפסה את החרדים בזמן האחרון והחולשה של הדת"ל, זה - החולשה של הדת"ל זה חלק של האידיאל שלהם.
החולשה של החרדים כביכול, זו פשוט חולשה אישית של כל אחד ואחד שנמשך לעולם הזה.
אבל האידישקייט של הקיצוניים - זה האידישקייט (האמיתי, אשר יכול להחזיר לעם ישראל את תפארתו).

(הערת הבהרה מאחד החברים: אי אפשר לחיות חיים של תורה ומצוות עם תרבות של גויים).

אבא: כל ה-8 היו צדיקים גמורים, לא?
דניאל: כל הבחורים שנהרגו היו צדיקים, וודאי. הם פשוט הקורבנות של הדור, כמו שבשואה גם הצדיקים הלכו, הקורבן חייב להיות שלם, והם היו שלמים.

אבא: אתה רוצה להוסיף?
רק רוצה לומר שבעתיד הקרוב מאוד יהיו התפתחויות מדהימות, מפחידות, וזמן חשוב מאוד לעשות התבוננות פנימית עמוקה (חשבון נפש) מה אנחנו עושים נגד רצון ה'.

אבא: מה דעתך על השק ואפר?
דניאל: אני כל כך מתרגש מזה, אמנם זה לא בדיוק כמו שצריך, ולא בדיוק בגודל שצריך, אבל זה הגרעין וזה יגדל ב"ה ויציל הרבה יהודים.
יהיו זמנים כ"כ קשים (עד ש) לבן אדם לא יהיה לאן לפנות, רק לקב"ה, הוא יצטרך דרך לעשות את זה, כי הרבה שכחו איך להגיע בכלל, אז לכן הם יצטרכו לחפש דרך, ופה יהיה משהו מוכן ב"ה.

אבא: מתי נערוך את העצרת הבאה של שק ואפר ?
דניאל: אם לא תהיה  טרגדיה לפני זה, ערב ראש חודש ניסן.
אם תהיה טרגדיה לפני זה, נדבר עוד.

אבא: חבר שאל מה הסיכוי של "אחישנה"? (שהגאולה תבוא מוקדם ברחמים)
דניאל: תלוי בו ובכולם.

אבא: איך היו  התפילות ברחובות (העיר) עם 50 ילדים?
דניאל: מאוד מרשים, מאוד מרשים. עוד לא הגיע לשיא, אבל ב"ה יגיע.

אבא: באופקים היו יותר מ-100 איש, רב העיר נתן דרשה ואמרו לי שהיתה שם תפילה חזקה מאוד.
דניאל: מאוד חשוב, באופקים נפלו קסמים, אז הם יודעים יותר להתפלל.
שיש פחד, וזה מה שיהיה פחד גדול, אולי זה יקרב אותנו יותר לקב"ה. ולא רק בנתיבות ולא רק בשדרות ולא רק באשקלון ובאופקים, ולא רק בדרום ובצפון.

אבא:   אתה יודע דניאל, נגמרו לי כבר 1000 שקים כמה להזמין עוד?
דניאל: אלפיים.
אבא:   עוד   א ל פ י י ם   שקים?
דניאל: כן.

(בנושא הספר דניאל 2)
אבא:   האם אפשר לפרסם את הספר "דניאל 2" בעיתונות החילונית?
דניאל: אפשר אבל לא פרסומים גדולים.
אבא:   מה דעתך על הכתוב בכריכה האחורית, התוכן מאוד קשה.
דניאל: מצוין, (גם) המציאות קשה לא רק התוכן, אתה רואה כמה שזה קשה.

אבא: בתיקשורים האחרונים חיים ובנימין אמרו שאנחנו נסתכל לצד אחד ונפחד ממנו ובסוף הדבר המכריע יגיע מצד אחר.
אתה יכול להוסיף ?
דניאל: לא, ככה זה צריך להיות.

אבא:  קבלנו לאתר מייל נחמד, מה דעתך ?
"אני מקוה כי לאחר כל הקש שאתם מאכילים אותנו משך חודשים, לפחות תינתן לנו התראת אמת כמה ימים מראש... תשאל את דניאל אם אמנם יוכל לתת התראה זמן קצר לפני תחילת המאורעות..."
דניאל: אדם שמוכן, הוא לא צריך התראה.

(בנושא הסרט "שק ואפר" שמשהוא הכין, עדיין לא ראיתי אותו).
אבא: איך הסרט שעשו על השק ואפר.
דניאל: כן, אבל צריך להוסיף לו פס-קול בעברית ובאנגלית. להסביר, לא רק להראות. להסביר מה רוצים מהם, כי הם צריכים להבין מה שרוצים מהם.
אף אחד לא מבין (מהסרט) שצריכים לעשות תשובה.
(אנחנו) רוצים תשובה, זה הכל בשביל לעשות תשובה, זה לא לבכות כמו ילד שיש לו פצע. זה להצטער על העבירות ולתקן, ולדעת שזה הכל בא על (בגלל) כל העבירות שלנו מכל הגילגולים.

אבא:   אתה ובנימין מתואמים בראש עם כל החברה כל רגע, דניאל?
דניאל: כן.
אורח:  גם עם גליה?
דניאל: כולם, גליה פשוט מראה את הדברים מזוית אחרת.
אבא:   המסר החדש כל כך עדין, מלא אהבה.
דניאל: לכן צריך גם אותה וגם אותנו, אבל (בגלל ש)המציאות קשה, מכניסים את גליה להרגיע חלק מהאנשים קצת, כי נכנסים לפאניקה שלא יודעים לאיזה כיוון ללכת קודם.
יש גם יהודים שאפילו לא יודעים שיש גאולה, שצריכה להיות גאולה, וזה קצת מסדר אותם.
אבא:   אני חשבתי שהמסרים של גליה מיועדים יותר לנשים, לא?
דניאל: לא (רק) לנשים, הגברים נכנסים לפאניקה יותר מהר.
(צחקנו).

התקשר היהודי שעזר לערוך את המצעד לכותל.
שאלה: מה דעתך דניאל על המצעד (של עשרות אנשים משכונת הבוכרים עד הכנס בכותל ?
דניאל: מה שעשיתם (זה) מצוין, אמנם היו מעט אנשים (כ-30 איש) אבל זה יגדל עוד, זה יגדל עוד מאוד עד שיתחילו ליפול פה כמה טילים חס ושלום או טרגדיות אחרות ל"ע, אז יתחילו לרוץ.

שאלה: משהו הציע שנלך ברחובה של עיר, לא רק בירושלים. כל יום במקום אחר, עם רמקולים עם שקים וטליתות, לעורר אנשים שיעשו תשובה.
דניאל: עוד לא, עוד לא (הגיע) הזמן. זה רעיון מצוין אבל עוד לא (הגיע) הזמן.

אבא: דניאל, אנחנו צריכים לשבת על הרצפה בעצרות שק ואפר?
דניאל: זה חלק של הענין, אדם מושפל יושב, הוא באבל על מה שאבדנו בגלל העבירות שלנו.

אבא: בקשו תרומה מישיבה מסויימת, האם להגיד להם שאנו מבקשים שיעשו עצרת של שק ואפר ?
דניאל: כן בהחלט. אם יגידו שלא רוצים לבטל לימודים, להגיד שזה שעת חרום.
אבא, מי שרוצה את התרומה צריך לעשות תשובה. אתה לא אוהב מתאבדים, רק מי שרוצה לחיות, מי שרוצה לחיות - חייב לעשות תשובה.
אתה משקיע למען משהוא שיש לו עתיד.
אני רוצה להסביר, כשאדם הולך למות, טובע במים, כשהוא טובע, הוא מבקש ממך גלידה, ואתה אומר השתגעת, קח גלידה, אבל גם גלגל הצלה.
צריכים לעשות תשובה, להביא תשובה למודעות של אברכים. חלק רציני הם בכלל לא בכיוון והם בסכנה גדולה, ואם אנחנו רוצים להציל אותם צריכים עצרת תשובה.
שראש הכולל יארגן את התפילה בצעקות ובכיות, יקבלו עול מלכות שמים, וגם ידבר (דרשת חיזוק).  ואם לא אז לא.

אם יקרה בעתיד הקרוב משהוא קשה ביותר, וצריך להיות משהוא כזה בעתיד הקרוב, אתה תיתקשר (תעשה תיקשור) וחייבים מסר על זה.

(סוף חלק א)

(חלק ב)

אבא: חבר אחד שאל האם קיום התשובה מותנה בשק ואפר ?
        (כלומר האם אי אפשר לעשות תשובה ללא שק ואפר) ?
דניאל:
שק ואפר זה רק סמלים, אבל מאחר והדור כל כך רחוק ולא יודע להתפלל (ואיך) ולחזור בתשובה, לא יודעים בדיוק מה לעשות.

אפשר (הם) חושבים - כל יום שעה אחת שומרים על הלשון,
או אומרים יותר פרקי תהילים,
או עושים פעולה אחת של קדושה,
אבל לא מבינים את העומק של התשובה - שהקב"ה דורש מהם.

אני אמרתי בכמה מקומות - יהודי חייב לעשות בדק בית, הוא חייב להיכנס פנימה לתוך עצמו, ולעבור על כל עבירה ועבירה, גם אלה שמאד ברורות, אבל גם (על) אלה שלא כל כך ברורות לו, גם עברות ברצון או באי רצון (בשוגג), לעשות ולקבל מצוות מסויימות,
צריך לחפש עם פינצטה ולהוציא אחת אחת ולהסתכל באור מלא על כל עבירה ועבירה, והיהודי צריך להרגיש שבור ועצוב ושהדמעות ירדו לו מהעיניים בשפע, ושהלב יכאב לו, שהוא מבין פתאום - כמה שהוא התרחק מהקב"ה, כמה הוא הלך נגד רצון ה'.

והכאב הזה, והדמעות האלה, זה לא סוף התהליך, זה מביא את האדם להחלטות, לקבלות לשנות את החיים שלו ולהיות ממש עבד ה', לקבל על עצמו לתקן את כל הדברים שהוא יכול.

למה שק ואפר ?
זה לא רק שק ואפר, גם מה שאתם עושים זה עוד לא בדיוק מה שצריך לעשות,
אבל זה מתקדם מאד מהפעם הראשונה.
צריך לשבת על הריצפה, להשפיל את עצמנו,
צריך לבכות ולהצטער,
צריכים שיהיה ממש אגמים של דמעות מסביב למתפללים.
צריך לצעוק לשמיים צעקה גדולה.

ולמה צריך לעשות את כל זה עם שק ואפר ועם כולם ?
כי זה מעורר את האדם לתשובה.
היום בישיבות וכוללים, רוב הבחורים והאברכים, מגידי השיעור וכו' - איבדו את הרגש,
הם יודעים המון, אבל קשר ריגשי עם הלימוד ועם הקב"ה - אין.

ולכן אתם, עם הרגשות שלכם, עם אהבת ה' שלכם, עם הרצון הגדול להביא משיח ולהציל את עם ישראל, אתם לוקחים שק ואפר, קופצים לתוך עם ישראל וצועקים, תעשו ככה, תחזירו את הרגש, כי בלי הרגש, לא יעזור כל הלימוד,
בלי אהבת ישראל אמיתית - לא יעזור כל הלימוד בגמרא.  לא יעזור.
והמטרה שלנו להביא אותם לקב"ה זו עבודת קודש שאין כדוגמתה ...


תיקשור עם ליפי
אני אגיד לכם שכל מה שקרה בישיבה הזאת זה היה מובן מאליו, שכזה דבר יקרה.
כוחי ועוצם ידי - זה הכי שנוא על הקב"ה.  יהודי עם גישה כזאת הוא אבוד.
גם החילונים וגם הדתיים.  אומנם הבחורים עצמם היו צדיקים גמורים, כמו שדני אמר שהקרבן חייב להיות שלם ואלו היו קרבנות שלמים. אבל (את) המסר חייבים להבין. הקב"ה רוצה להציל את עמו, אבל העם שלו עסוק בדברים אחרים, לא לרצון ה'.

אבא: מה דעתך על העצרות של שק ואפר שעשינו ?
ליפי:  אתם צדיקים, לא אכפת לכם (מה כולם אומרים?, מכל הבושות?), אתם מעטים מאוד, כמו המכבים, אבל תתגברו,  וכמו מרדכי הצדיק והילדים, אתם תחזירו את עם ישראל בתשובה, ואלה שלא אז לא.
(מסר להורים)
אמא, אני כל כך שמח להיות פה (בארץ ישראל) אני לא רוצה להיות במקום אחר כשתגיע הגאולה, רק פה.

תקשור עם מנחם
אני רוצה לומר שכדאי ללמוד מכל מה שקורה, לעזוב את השטויות של החיים, להגיע לקב"ה.  וזה (מסר ל) חרדים, הדתיים והחילונים, לעזוב את החומר ולחזור לקב"ה כמו שפעם.
עם ישראל, עם ישראל,  מה יהיה ?
מתי תתעוררו ?

שהדברים הקשים יהיו, הקשים ביותר, לא יהיה זמן, לא תוכלו לעשות תשובה.
תשובה זו עבודה קשה, לא יהיה לכם זמן.

אבא: מה דעתך על שק ואפר?
מנחם: השק ואפר זה יכול להציל כל יהודי, אם הוא שם את זה עם מחשבות נכונות, ובוכה וצועק שהצעקות יגיעו עד לשמים, עד לכסא הכבוד, בבכי ולהצטער להצטער להצטער על כל העבירות. על המחשבות והמעשים הלא טובים לפי התורה,
ולחזור לבית ה'
לחזור למקומו הטבעי.

(הראתי למנחם את הפירסומים שעשינו לעצרות שק ואפר)
אבא:   מה דעתך על הפירסומים ?
מנחם: מאד מרשים, עוד מעט תצטרך דף שלם רק למקומות.
אבא:   אז נפרסם ב 2 דפים.
מנחם: אני לא יודע אם יהיה זמן לפרסומות.

אבא:   אתה רוצה להוסיף משהו לגולשים ?
מנחם: להגיד להם למהר, אלה שרצו לבוא לארץ ישראל, שיקומו ויבואו, אין הרבה זמן.

אני רוצה להגיד לך שאדם שבטוח שמשיח בא, יש לו זכות גדולה.
אי אפשר לדעת אם יש חודש או חודשיים, גם אנחנו לא יודעים, רק יודעים שזה קרוב.

רק תחשוב לכמה מדינות יש פצצה אטומית,
אח"כ תחשוב, כמה מטורפים רוצים פצצה אטומית
אח"כ תחשוב, לחיצה אחת, אחד עף, מתפוצץ בארץ מסויימת,
מיד יבוא עוד 10, 20
כל אחד יתחיל לירות אחד על השני...
יש עוד עניין, אולי זה לא יהיה פצצה אטומית, פשוט ה' יוריד על ארצות כמו אדום כל מיני דברים שיהרסו אותם.

(סוף התיקשור)