פרק 82 - לזכרה של צדקת
תיקשור חלק א
עם בנימין ודניאל, חול המועד פסח, י"ז בניסן, תשס"ח 22/4/2008

(הערות שהוספתי מופיעות בסוגריים)

הקדמה
יום שני, חול המועד פסח, חשבנו ליסוע לירושלים לבקר את דניאל, אפילו בלי תיקשור.
בצהריים קבלתי טלפון מירושלים, אמרו לי שבתיה, ילדה חולת שיתוק מוחין נפטרה אתמול.
עכשיו היתה ההלוויה. מתוכנן מחר תיקשור לזכרה.
לא הכרתי אותה, ובעצם אף אחד כמעט לא הכיר את גדולתה.
כך זה בעולמם של האוטיסטים ופגועי המח. הם גדלים במעונות מיוחדים ומי שמכיר אותם הם המטפלים והמשפחות, ואם מגדלים אותם בבית אז אולי גם השכנים.
אני לא צריך להרחיב ואין מילים לתאר את החיים של משפחה אשר מגדלים אוטיסט או פגוע בבית, כמו במקרה של בתיה.
אז קבענו למחרת ביום שלישי ב 5 בירושלים בשכונת הר נוף.
יום שלישי, נסענו להוסטל, לדניאל, ולאחר איחור קטן הגענו למקום.
היו קרוב לעשרים איש, חלק מהם הכרתי, רבנים אשר עוסקים בקרוב לבבות.
האווירה היתה מיוחדת, מעין כזה שקט שאי אפשר לתאר אותו, התיישבנו והתקשור החל.

בנימין:
התאספנו פה בגלל בתיה אייזיקוביץ ע"ה , היא לא היתה רק ילדה חולת שתוק מוחין, היא היתה נשמה ענקית והגיע הזמן להסביר לכמה אנשים מי היא היתה באמת. אני לא אגיד איזה גלגול, לא אגיד כמה פעמים היא היתה בעולם הזה, רק אגיד - נשמה ענקית שנשלחה בשנים לפני המשיח כדי להחזיר יהודים בתשובה.
כדי להביא לעולם הזה קצת יותר בהירות, מה זה אמת באמת.
בעולם שלנו שכל כך מבולבל, שכל כך מלא צעצועים מיותרים, שבשביל הצעצועים האלה אנשים נורמלים מוכנים להקריב את העולם הזה ואת העולם הבא שלהם. מוכנים לשקר ולהרוג ולעבור עברות קשות ביותר, אפילו נגד המשפחות שלהם כדי להמשיך לשחק את המשחקים הדמיוניים של העולם המודרני, ולצערנו הרב, לא מעט מהאנשים האלה נחשבים לחרדים.
ובתיה הגיע לפה והשם שלה מאד משמעותי. היא הגיע לפה קצת לכוון כמה שאפשר את היהודים לדרך ה' באמת.
בשנים האחרונות, בתיה לא כתבה הרבה בגלל סיבות שונות, אבל, בשנים הראשונות שהיא כתבה - הדברים חזקים ביותר. ופה אני רוצה לבקש לאסוף את כל מה שהיא כתבה ואם נספיק לאסוף את זה ולהעלות את זה לאתר דני 18 ולהוציא חוברת, כי בתיה היתה בין החזקות ביותר שלנו, של הפגועי מח שנשלחו לעזור לעם ישראל.
וכתוב שצדיק עוזב מקום גם הזכויות של המקום יורדות והסכנות יכולות לגרום להרס באותו מקום.
(רש"י, פרשת ויצא - שיציאת צדיק מן העיר עושה רושם. כשהצדיק בעיר הוא הודה, הוא זיווה, הוא הדרה. ביציאתו מן העיר פנה הודה, פנה זיווה, פנה הדרה).

ואני רוצה לומר לכם עכשיו שיהיה ברור, שזה שבתיה הסתלקה (נפטרה) עכשיו מהעולם הזה, זה לא במקרה ודאי, אבל הסיבה והיא ידעה שלפני משיח, לפני הסוף - היא לא תיהיה פה. היא ידעה את זה מראש וזה עוד סימן שהסוף קרוב ביותר וכל אלה שיושבים פה מחכים יום יום ממש לסוף.
קמים כל יום ושואלים, נו , מה חדש , מה קורה, מתפללים מבקשים שיגמר כבר, שהשקר יגמר כבר, אבל זה נסחב עוד.
בדיוק חושבים - סוף סוף, אולי האמריקאים יתקיפו, אולי הערבים יתקיפו, משהוא שיהיה, שיהיה משהוא, שנדע שזה הסוף שמשיח כבר בא, לא משנה לנו, נסבול, אבל הסבל הזה של העולם של עכשיו (כיום) אין סבל יותר גדול.
בגלל זה כל אלה שיושבים פה, גם נבחרים, כי רק אדם שמרגיש ככה, מסוגל לקבל משיח.
רק אדם שנמאס לו מהשקר, שכבר לא יודע איך אפשר להמשיך עוד יום בלי משיח, בלי האמת. רק אדם כזה יכול לקבל משיח. ולכן בתיה הסתלקה מהעולם, לא לבד, כמה באותו זמן - צדיקים, ילדים קטנים, צדיקים גדולים, נשים גדולות צדקניות באותם ימים גם הסתלקו מהעולם הזה.
וזה רק מראה לנו שהסוף מאד קרוב, אבל שזה בתיה הלכה (נפטרה) תתחילו להתכונן באמת, אבל לא רק להתכונן ולקנות מים וכל מיני מוצרים, להתכונן נפשית ורוחנית לקבל משיח. המבחנים יהיו בעיקר בביטחון, בארץ ישראל הניסיון הגדול ביותר יהיה פחד עצום.
בחו"ל - סכנות ממשיות קשות ואכזריות ביותר.
פה בארץ, כל אחד יעמוד לפני המצב שיהיה רק על הקב"ה להישען, שום כיוון, שום דבר אחר לא יציל אותנו.
והפחד יהיה עצום ומי שלא עבר את זה לא יבין איזה פחד זה יהיה.
אני לא יכול לתאר את הפחד - כל כך קשה זה יהיה.
בחו"ל - יהיה יותר גרוע, לא רק פחד - אלא אירועים קשים ביותר.

אתם אומרים: "טוב, אם זה רק פחד- נעבור את זה".
אבל זה יהיה לא כל כך פשוט, הפחד הזה יהיה דבר שמעטים יוכלו לעבור את זה ולהשאר מאוזנים ומוכנים למשיח.

הקב"ה עכשיו שלח הרבה מאד צרות לאנשים מכל מיני כיוונים, כדי לעשות להם אימונים, איך לסמוך אך ורק על הקב"ה. אנחנו צריכים לא לשים לב בכלל לקשיים של היום יום, לא למחלות ח"ו שלא נדע, לא לבעיות כספיות, לא בשום בעיה, פשוט כאילו לא קורה כלום. לתת לקב"ה לסדר את העניינים, כי גם ככה הוא מסדר את זה. אפשר לעשות איזה השתדלות לפרנסה וכו' אבל לא עם כל הלב, לעשות השתדלות כי חייבים לעשות משהו, אבל לא יותר מזה.
בגלל זה כדי להתחזק באמונה בקב"ה באים עלינו כל הנסיונות וכל הצרות שיש לנו עכשיו. ומי שאין לו צרות או נסיונות, אני מאד דואג לו. מאד דואג לו, כי אדם כזה פשוט לא רואה את הנסיונות שלו, לא מבין שיש לו נסיונות ולכן הוא לא יוכל לקבל משיח אף פעם ח"ו.

יש כל מיני יהודים בעולם הזה, כל מיני סוגים של יהודים. היחידים שהולכים בדרך האמת, הם אלה שרוצים עם כל מהותם, עם כל ליבם, עם כל ראשם להיות עבדי ה'. לעשות רצון ה' בלבד. חיים רק בשביל זה והיהודים האלה, הם יכולים להיות בטוחים שיקבלו משיח. אפילו שפה ושם נופלים - זה לא העניין, העניין שקמים וממשיכים בכח וברצון עז להתגבר על היצר הרע ולהמשיך.

אדם חייב להיות חזק באמונה בביטחון שלו, כדי לעשות את זה. זה זמן של הקרבה, זה זמן שאדם חייב לשים מחיצות בינו לבין העולם הזה המיותר. שאני מדבר על ''העולם הזה'', אני רק רוצה שיהיה ברור, כל אדם צריך לאכול ולישון, להתלבש, טוב מאד שיש לו חליפה לשבת וליום חול, ואוכל וכו', זה העולם הזה שמטרתו לעשות למצוות.

(סוף חלק א')

דניאל
בנימין
לוח אותיות התקשור
דניאל


E-Mail | דואר אלקטרוני



הישארו מעודכנים תמיד מה חדש באתר.
Stay tuned always what is new.

שם | name

דוא"ל | Email


לאתר זה נכנסו 7830664 פעמים
היום - 29/03/24