Daniel - Messages from heaven | דניאל - מסרים מעולם האמת

זה התקשור השני שלי, והתקשור הראשון עם דניאל.
דניאל שוחרר מבית החולים לאחר שאושפז בו קרוב לחודש והועבר
להוסטל בירושלים.

רציתי בתיקשור זה לבדוק מספר דברים:

2. האם התרופות שהוא מקבל מתאימות לו (הוא קיבל הרבה תרופות).

3. תיכננתי לקחת אותו לעוד פסיכיאטר, אחד המומחים הגדולים בארץ,
על מנת שיאבחן אותו, ולוודא האם הטיפול התרופתי שהוא מקבל -
מתאים לו. רציתי לשאול את דניאל מה דעתו.

נכחו בתיקשור: דניאל, מספר אוטיסטים, המתקשר, המארח, אני
ואשתי. התיקשור היה מאוד איטי ונמשך כשעתיים, לא תמיד היה קשר
בין המשפטים, דניאל קפץ מנושא לנושא.

דניאל:
כן, כן אני יודע כמה שאתה שבור, אני מאוד מצטער. אתה יודע שאני
מצטער.

דניאל: כן מתאים, אין בדיוק מקום מתאים לי, אבל שם אני צריך להיות.

דניאל: כל טיפול זה רק כדי שבני אדם יוכלו לחיות איתי. לא לשחק בלי
רופא. אם לא (אני מניח שהתכוון לומר שאם לא יקבל תרופות),
אני לא אוכל להיות בשום מקום, רק בכלוב.

דניאל: אני לא רוצה לתקשר, אני לא רוצה לגלות את הרגישות שלי, את
המחשבות שלי עד הסוף.

(במהלך השנים אמרו חלק מהרופאים שהבעיה של דניאל החלה בהריון,

דניאל: אולי, אבל יש לי דבר אחר אבא שאני רוצה לעשות,
       יש לי מסר לתת לעם ישראל.
       זה חשוב לי, אני יודע על הספר של בן (בנימין) גולדין, אני רוצה
         שהוא יתן לי לכתוב את המבוא. אני. אני. אני.

אבא: דניאל, אתה לא יכול לכתוב מבוא לספר של מישהוא אחר, צריך
לקבל את הסכמתו.

דניאל: אני יודע שבן לא יתנגד. אני רוצה שזה יהיה כתוב עם השם שלי
ברור, לא עכשו, אני מאמין שיגיד כן, פעם הבאה אני יבוא לכתוב.

כאשר דניאל יצא מבית חולים קיבל טיפול של 4 תרופות שונות, 7 כדורים
ביום, הוא ניראה לי חלש כזה וביקשתי מהאחראי שיתן לו פחות כדור
אחד של תרופה מסויימת שנראה לי שמחלישה אותו, ולאחר ויכוח ארוך,
<אמרתי לו: בוא ננסה כמה ימים, אם לא ישפר את המצב -
נחזור למינון המקורי> האחראי הסכים. ודניאל לא ידע מכך).

דניאל:
צריך יותר כדור אחד בשביל זה (בשביל התיקשור הבא), כי הגוף
יפריע לי, אני לא רוצה שהגוף יפריע לי לכתוב.

אבא: שאלתי אותו לגבי פיתוח תוכנה מסויים שאני עסוק בו בשנים
האחרונות, ואני מתלבט האם להמשיך בו או לא, פרוייקט מאוד
מעניין, אך ספק אם אוכל להגיע בו להשגים כלשהם).

דניאל: איך שלא יהיה זה הכל שטויות - כי עוד מעט הזמן ניגמר -
אין לך עוד 20 שנה לשחק עם זה. אולי אין חצי שנה גם.

(בשלב זה הייתה הפסקה קלה, דניאל קם ובמקומו התיישב שמואל,
אוטיסט אחר שהיה במהלך התיקשור. שאלתי אותו מה דעתו לגבי
הפיתוח, השאלה הקודמת ששאלתי את דניאל)

שמואל:
כמו שהבן שלך (דניאל) אומר, אני לא יודע אם תספיקו לפני שהעולם
ישתנה. כדאי לגרוף כל דבר רוחני שאפשר.

אני עוד רוצה להגיד מה שיש לו (לדניאל) להגיד - יעשה תיקון גדול
בשבילו, וגם יכוון (אולי אמר מילה אחרת) את עם ישראל.

וזה דבר כל כך חשוב, אבל לא להצטער על דניאל, כי הוא עושה תיקון
גדול וחשוב, הוא צדיק שלא נתן ליהודים אחרים, למד, היה צדיק בכל
דבר, אבל חוץ מהתלמידים שלו, לא הרגיש את העם.

עכשו יש לו תיקון לעזור לכל העם, ואם הוא יכתוב מבוא, שזה הדבר
הראשון בספר, זה יעזור לזעזע את עם ישראל ואולי יעשו תשובה.

שמואל:
הוא בחור ממש צדיק, לא סתם, ודניאל אומר שהוא צדיק יותר ממנו,
כי הוא נורמלי. אדם לא נורמלי לא יכול לעשות עבירות, אדם נורמלי
שהוא צדיק (לא עושה עברות)

זה גדול פי כמה וכמה ואני מברך אותו שיזכה לקבל משיח צדקנו, שהוא
עומד על הרגליים שלו והולך לפגוש אותו.

(מסר לאישה, איני זוכר אם מסר זה בא לאחר ששאלתי, או מיוזמתו
של שמואל) - היא צריכה לדעת שלטובתו - הוא לא יכול להישאר
בבית - ואין מה להרגיש רע, זה חייב ככה להיות, היא אוהבת אותו,
היא אמא טובה לכל הילדים שלה ודניאל לא יכול לחיות בתוך המשפחה.

דניאל בתיקון לא קל, אבל זה שהוא עם משפחה אוהבת, אוהבים אותו,
ושומרים שמטפלים בו טוב, זה מספיק.

הוא לא צריך אתכם כדי לגמור את התיקון שלו. הפוך - זה מפריע לו
בבית.

אני מברך אותכם בפרנסה בריאות ורפואה שלמה.

<חזרה לדף ראשי>