הוא האחרון

הוא האחרון

תיקשור עם אהרל'ה ובנימין, ירושלים, ט"ז ניסן, חול המועד פסח תשע"ה


אהרל'ה:

אני רוצה רק לומר כמה מילים, מילים ספורות, כי ה'כוכב' של הלילה הזה – זה בן (בנימין גולדן)... ואני רק רוצה לומר שממש אנחנו מגיעים לסוף, ואנחנו מרגישים את זה מאד חזק, ומי שלא מרגיש את זה – יש לי שאלה גדולה אם הוא חי או לא... כי זה כל כך ברור, וכל כך מפחיד, וכל כך הולך במהירות-הבזק – שאין מה לומר, זה פשוט ברור לכולם.

ולא רק זה, זה הולך לפי הנבואות במדויק, בלי לדמיין, זה ממש כל השמות המוכרות לנו בנבואות, השמות של כל הארצות וכל הכוחות שפועלים, ממש מדויק [ר' ילקוט שמעוני, הובא להלן]. אז אם כן ה' מביא לנו דברים מדוייקים. אמנם יש שלא רוצים להאמין, והם מבלבלים את המח, אבל כל בן אדם עם קצת ידע וקצת רצון לדעת את האמת, לראות את האמת, רואה את זה. מי שרוצה לראות ברור וחד – יכול, כמו מה שמויש'לה אמר שהרבה יהודים יראו את אליהו-הנביא בפסח, ואני חושב שהוא דיבר על היום האחרון של פסח, אבל אפילו אם דיברו על הלילה של פסח (ליל הסדר), זה לא אומר שצריכים לראות עם העינים. צריכים לחוש את הנוכחות, ואם חשים את הנוכחות – זוהי רְאִיָה. ואנשים שלא מרגישים חזק דרך החושים, דרך הנשמה, את הנוכחות של הקב"ה, שהוא שלח את אליהו הנביא, אז אני מרחם עליהם.

וכל יהודי ששומע את התיאור של קבלת עול מלכות שמים בהר-סיני – מתרגש מאד, כי למעשה כל נשמה יהודית היתה שמה ['וְאֵת אֲשֶׁר אֵינֶנּוּ פֹּה עִמָּנוּ הַיּוֹם...']. וזה לא שצריך לדמיין משהו מחדש, הנשמה היתה וראתה, והיא הרגישה ואמרה 'נעשה ונשמע'. לא צריך להיות דמיון מפותח, רק זיכרון. צריכים לזכור מה שראינו פעם, צריכים לא לשכוח ['פֶּן תִּשְׁכַּח אֶת הַדְּבָרִים אֲשֶׁר רָאוּ עֵינֶיךָ, וּפֶן יָסוּרוּ מִלְּבָבְךָ כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ...', דברים ד'], צריכים להוריד את הגשמיות כדי שלא נתבלבל.

אנחנו רואים כל מיני דברים, אצל החרדים זה חתונות מפוארות או לא-כל-כך מפוארות, רואים כל מיני אירועים, אפילו הולכים בפסח לכל מיני סרטים כביכול 'כשרים לפסח'... וזה מבלבל את הזיכרון שלנו ['זִכְרוּ...', סוף מלאכי, ע"ש]. ואז כאשר אנחנו לא זוכרים שהיינו בהר-סיני – אז איך אפשר לראות במרכאות כפולות את אליהו הנביא?... איך אפשר לראות אותו כשאנו קמים ופותחים את הדלת, מקבלים את פניו – איך נוכל להרגיש את הנוכחות שלו כשהראש שלנו עוד בתוך הסרט 'עמי ותמי' וכל השטויות של החילונים, של הגוים, לבושים כאילו ב'חרדיות'?!... זה מבלבל את כל הזיכרון שלנו, את כל הרגש של הנשמה שלנו, וזה משאיר אותנו כמו גוים ['גִּיל כָּעַמִּים...', הושע ט' א']. וכל החלק של הנשמה, הרך, והגמיש, והחם, והקרוב לה' – נהיה כמו אבן [סוכה נב.], כי שוכחים ממנו, ולא מפתחים ושומרים על כל היופי ועל כל הקשר הרוחני עם האמת ['כִּי אִם עֲוֹנֹתֵיכֶם הָיוּ מַבְדִּלִים...'].

אז עמ"י, העם האהוב ביותר של הקב"ה, תעזרו לקב"ה להחזיר אתכם בתשובה, להחזיר אתכם לאמת. תעזבו את כל הטיפשות. זה רק עושה אותנו קשים כמו אבן, ולא רכים, לא מקבלים כמו לב יהודי אמיתי, כמו נשמה אמיתית, יהודית. תחזרו, תחזרו עכשיו, אחר כך יהיה מאד קשה.

וכשבאמת נראה את אליהו הנביא אפילו עם העינים שלנו – נדע שאנחנו כבר בגאולה השלימה.

מדרש ילקוט שמעוני, ישעיהו סימן ס'

א"ר יצחק שנה שמלך המשיח נגלה בו כל מלכי אומות-העולם מתגרים זה בזה, מלך פרס מתגרה במלך ערבי והולך מלך ערבי לארם ליטול עצה מהם, וחוזר מלך פרס ומחריב את כל העולם וכל אומות העולם מתרעשים ומתבהלים ונופלים על פניהם, ויאחוז אותם צירים כצירי יולדה, וישראל מתרעשים ומתבהלים, ואומרים 'להיכן נבוא ונלך, להיכן נבוא ונלך? אומר להם: "בני, אל תתייראו, כל מה שעשיתי לא עשיתי אלא בשבילכם. מפני מה אתם מתיראים? אל תיראו, הגיע זמן גאולתכם! ולא כגאולה ראשונה גאולה אחרונה, כי גאולה ראשונה היה לכם צער ושעבוד מלכויות אחריה, אבל גאולה אחרונה אין לכם צער ושעבוד מלכויות אחריה".

 

בנימין:

מה לומר, מה לומר, מה עוד יש להגיד. דבר אחד אני כן יכול להגיד לכם, שזה שהרב וואזנר זצ"ל בן ה-102 עזב את העולם שלנו, שה' קרא אותו בחזרה לעולם שכולו טוב – זהו הסימן שאנחנו בתחילת ההתדרדרות הגדולה ביותר לפני הגאוה"ש. וזה ילך מהר, זה ילך ממש מהר. הירידה – חדה, ובכל ירידה חדה יש מהירות גדולה. לכן אני מזהיר את כולם, מזהיר את כולם, לקחת נשימה ארוכה, ולקשור קשר חזק מאד עם הקב"ה, כי אם לא – הנפילה הזאת תפחיד ותשגע אתכם, ולא תוכלו אפילו לנשום, אפילו לחשוב איך להציל את עצמכם. מי שמתכונן עכשיו – לא יפחד, הם יֵדעו שהם כביכול בידים של הקב"ה ולא יהיה להם את הפחד של הירידה החדה הזאת.

אתם בודאי עברתם פה-ושם פיזית ירידות חדות. לא מדבר על בחינה רגשית, אני מדבר כמו על רכבת-שדים. זו הרגשה שעולים למעלה, וכשיורדים – הבטן עולה לגרון... וזה פחד נוראי, אפילו שאתם יודעים שזה רק 'כאילו'. אבל עכשיו זה לא 'כאילו', עכשיו זה באמת. כשמתחילים לרדת למטה, אז באמת זה מפחיד אם לא מוכנים. אבל אפשר לעצור את ההרגשה המאד-לא-טובה, אפשר לעצור את הסכנה, אם אנחנו מחזיקים בחבל הרוחני שקושר אותנו אל הקב"ה. כל זמן שאנחנו מחזיקים בחבל הזה – אי אפשר לרדת, ומהחבל הזה ה' ימשוך אותנו למעלה, למעלה, ולא נרד. אנחנו נחזיק את החבל, כולם יֵרדו – ואנחנו נעלה. רק להחזיק את החבל. אבל זה לא פשוט להחזיק את החבל הזה, צריכים להאמין, צריכים לרצות להיות עם הקב"ה, לא רק להציל את עצמינו אלא בראש ובראשונה להיות עם הקב"ה יותר מכל דבר בעולם, יותר מכל קשר בעולם הזה ['מִי לִי בַשָּׁמָיִם, וְעִמְּךָ לֹא חָפַצְתִּי בָאָרֶץ...'], רק את זה אנחנו רוצים, ואז הוא ימשוך אותנו למעלה עם החבל הזה.

הרב שמואל, הצדיק הגדול זצ"ל, הוא היה ממש יהודי 'מעל ומעבר', הוא לא נכנס לשום מחלוקת, הוא פסק במה שהוא היה בטוח שזה אמת ולא נכנס לשום ריב עם אף אחד. הוא נשאר בד' אמות של התורה ולא יצא ולא התערבב עם כל הפוליטיקאים בין החרדים. הוא לא לקח צד אחד נגד השני. הוא פשוט פסק. הוא פסק – וזהו. הוא פסק בלי השפעות של עסקנים. הוא פסק את האמת שהוא האמין בזה, מבוסס על הקירבה שלו להקב"ה ועל הידע העצום שלו בתורה והאהבה שלו לעם ישראל. ברגע שפסק גמר את העסק.

אבל הוא נשאר בסוף. הוא נשאר האחרון של הדור הזה והסתלק מן העולם. הוא נשאר האחרון שהוא למעשה היה האהוב של כולם, גם האשכנזים-הליטאים, גם החסידים, גם הספרדים. ואפילו החילוניים חילקו לו כבוד, למה? כי הוא לא ירד לרמה שלהם, הוא לא התעסק עם הפוליטיקה שלהם. הוא סגר את עצמו מאחרי ד' אמות של התורה ולא הוציא את עצמו בכלל לרחוב המלוכלך. ולכן הוא היה האחרון שה' לקח בחזרה לפני הצרות הענקיות שמחכות לעולם הזה, ההרס והמוות העצום שעומד לנו בעתיד הקרוב. הוא האחרון. הוא לא יכול כבר יותר לכסות אותנו ולשמור שהמקטרגים בשמים לא ידברו נגדינו. הוא שׁם עם כל הצדיקים, ועכשיו אין לנו אף רב שיכול להציל אותנו, אין לנו אף צדיק שיכול להבטיח לנו שבזכות שלו אנחנו נינצל. יש צדיקים, אבל את זה הם לא יכולים להבטיח, כי הם צדיקים, בודאי צדיקים, אבל לא לכל העם, הם לא עִם כל העם. הם בחלק רציני עם הפוליטיקה, ומי שֶעִם פוליטיקה כבר לא יכול להציל אותנו. לכן, אנחנו בודדים, בודדים ולבד. ויכול להיות שיש אשה עם בעל וילדים, ויכול להיות גבר עם אשה וילדים ומיליון קרובים, וכולם 'חרדים כביכול', אבל כל אחד יהיה לבד, כל אחד יִשָפֵט לבדו. וכל אחד יצטרך להציל את עצמו, בלי הרבנים הצדיקים שפעם היו, שיכלו להתערב בשבילנו, שיכלו להבטיח לנו ש'אם נעשה כך וכך ה' יציל אותנו'. זה כבר נגמר, זה כבר לא קיים. כל הצדיקים האלה הם כבר בשמים, ועכשיו כל אחד יצטרך להציל את עצמו. איך אומרים באנגלית? Every man for himself. אין מה לעשות.

נצטרך להחליט שזורקים את העגל הזהב וזורקים את כל הגעטשקע'ס (האלילים) שיש לנו מהעגל הזהב אפילו שאנחנו 'כאילו חרדים', וחיים אך ורק כדי להיות קרוב להקב"ה, וסוגרים את עצמינו בתוך הגטאות שלנו, ומתנתקים מהסביבה הגדולה והמטונפת, ומשתדלים לחיות אך ורק להיות קרובים להקב"ה, ואם לא – לא נוכל אף פעם לעשות תשובה [ישעיהו ל"א ז': 'כִּי בַּיּוֹם הַהוּא יִמְאָסוּן אִישׁ אֱלִילֵי כַסְפּוֹ וֶאֱלִילֵי זְהָבוֹ אֲשֶׁר עָשׂוּ לָכֶם יְדֵיכֶם חֵטְא',  ור' יחזקאל י"ח ל"א]. חייבים לזרוק את הכל מהעולם הזה המטונף – ולחפש את הקב"ה בלבד, איך שהוא רוצה שנחיה. ואם נדאג לכסף, אוכל, קורת-גג, זה הוא שידאג לנו אם אנחנו נהיה אתו. ואם לא, ח"ו, אז לא משנה כמה כסף כביכול יהיה לנו בבנקים, זה לא יעזור לנו, לא יהיה לנו איפה להסתתר, ה' ימצא אותנו ויגמור אותנו, ח"ו [עמוס ט']. לכן ישנה רק דרך אחת לכל נשמה יהודית, וזה - לזרוק את השקר ולתפוס באמת, ומי שלא יכול, פשוט לא מסוגל לעזוב את כל הטינופת ואת כל השטחיות – אז כנראה שהוא לא היה מההתחלה נשמה יהודית, או שהוא היה ערב רב, או שהוא פשוט גוי שהתגלגל בין היהודים.

הרב ואזנר זצ"ל, סגר היסטוריה, תקופה גדולה, שה' נתן לנו בגלות. הקב"ה יצא איתנו לגלות, הוא שלח את השכינה שלו לַגָלוּת יחד איתנו [זו"ח בלק, מאמר 'אראנו ולא עתה'...']. ועכשיו השכינה פה בארץ, הוא עזב את העולם הגדול, הוא פה בארץ ישראל. ליהודים פה בא"י יש יותר סיכוי לראות את האמת, ולאלה שבחו"ל יש פחות סיכוי, כי הם יותר מבולבלים, אבל גם פה הרוב מבולבלים, אפילו בין החרדים, אבל יש לנו פה יותר סיכוי. השכינה נמצאת לגמרי פה, עזבה את חוץ לארץ, ולכן יש הרבה יותר אנטישמיות שכל יום זה גדל וגדל וגדל, וזה הגיע גם כן לכך שראשי-מדינות וכל מיני אנשים חשובים כבר נותנים גם כן רמזים שנמאס להם מן היהודים. [עי' תפארת יהונתן על פר' ניצבים, הובא במאמר 'בלע המות לנצח'].

הקב"ה פה איתנו. אם נהיה איתו – ארץ ישראל תהיה המקום הבטוח ביותר ['וּבְהַר צִיּוֹן תִּהְיֶה פְלֵיטָה...', ס' עובדיה]. בחו"ל, אם יש צדיקים שמה, אז ודאי ה' יציל אותם, זה לא יהיה פשוט. וכמה יהודים בטוחים שהם כל כך צדיקים, וזה שהם בונים בתי-מדרש בתוך הבתים שלהם זה עוד לא עושה אותם צדיקים, זה הרבה פעמים עושה אותם 'שוויצרים' (גאים), ששמחים להראות שיש להם כסף, ובונים בית כנסת בתוך הבית, וכו' וכו' ['וַיִּשְׁכַּח יִשְׂרָאֵל אֶת עֹשֵׂהוּ -וַיִּבֶן הֵיכָלוֹת', אש"ל י"א ח', המין הד']. לצערי הרב, הם חיים הרבה באשליות גדולות. יש הרגשה שכל הבתים האלה שיש בהם בית כנסת או בית מדרש בתוך הבית יעופו וימצאו מקום לנחות פה בא"י... טעות, טעות גדולה! זה רק אלה שצדיקים ממש. וכמה יש כאלה? יש הרבה 'כביכול צדיקים', אבל כמה שבאמת צדיקים?

'ולמה ניגרע...'

מתוך ספר 'חסד לאברהם' (מעיין ג' נהר כ"ב):  ' ... וכשישראל בני קיבוץ גליות (אלו שבאו לא"י לאחר ביאת המשיח) יראו שאחיהם (אלו שהיו כבר בארץ ישראל בזמן ביה"מ) נעשו בריה חדשה, ופורחים באויר ללכת ולדור בגן עדן תחתון ללמוד תורה מפי השם יתברך, אזי יתקבצו בני קיבוץ גליות בדאגה בלבם ודאבון נפש, ויתרעמו למלך המשיח, ויאמרו: 'וכי אין אנו בני ישראל כמותם, מאין זכו הם להיות רוחניים בגוף ונפש מה שאין כן אנו ולמה נגרע?'. ואומר להם מלך המשיח, כבר נודע ומפורסם שכל מידותיו של הקדוש ברוך הוא מדה כנגד מדה, אותם שהיו בחו"ל והשתדלו לבא בארץ כדי לזכות לנפש טהורה, ולא חשו על ממונם ולא על גופם, ובאו בים וביבשה, ולא חששו להיותם נטבעים בים או נגזלים ביבשה או להיותם שבויים ביד אדונים קשים, ובעבור שעשו העיקר מרוחם ומנפשם ולא מגופם וממונם, לכן חזרו רוחניות מדה כנגד מדה. ואתם שהייתם יכולים לבא בארץ כמותם ונתרשלתם לבא בעבור חמדת הממון וחששתם לממוניכם וגופכם ומהם עשיתם עיקר ומנפשכם ומרוחכם עשיתם טפל, לכן נשארתם גשמיים מדה כנגד מדה. ולחמדת ממון שחמדתם הנה הש"י נותן לכם ממון בלי שיעור...', ע"ש.

 

אני לא צריך שוב להזכיר לכם שרוב עם ישראל זה ערב רב, הרוב הגדול, אז מי אנחנו? איך נדע שאנחנו לא ע"ר? אני אגיד לכם איך. נדע זאת בכך שהלב היהודי – הוא שמח, שמח שכבר גומרים את הגלות הנוראית הזו, ובכך שמוכנים לתת את כל הכסף בעולם, את כל הגשמיות, רק כדי לצאת מזה, ולחזור לעולם שכולו טוב, שבו האמת שולטת, והשקר נעלם, שהנחש שחוט, שהיצר הרע שחוט, ואנחנו באמת בני חורין. כי עד שהיצה"ר לא נעלם – אנחנו לא בני-חורין, אנחנו עבדים ליצה"ר, וכל הזמן צריכים להילחם נגדו כדי להיות בקשר עם הקב"ה, ולהלחם ולהילחם. והחלק הכי יפה, הכי גדול, שנהיה באמת בני חורין – זה שאנחנו השתחררנו מההשפעה הקשה ביותר של היצה"ר, ונהיה בטוחים, שמחים, עול ירד מאיתנו, איזה שמחה זה יהיה! מה שוה כסף? כסף, מליונים, בליונים? מי צריך את זה כשיש רגיעה נפשית רוחנית מכל הכיוונים, רגיעה ושמחה שה' הוריד מאתנו את העול הקשה הזה של היצה"ר. ['וְהָיָה בְּיוֹם הָנִיחַ ה' לְךָ מֵעָצְבְּךָ וּמִרָגְזֶךָ...', ישעיה י"ד ג']. אוי אוי אוי, איזה דבר נפלא זה צריך להיות! אנחנו נוצרנו, האדה"ר נולד בן חורין, הוא הכניס את עצמו לתוך הבוץ, הוא הכניס את עצמו לתוך עול של עבירות ושל היצר הרע. ואנחנו מתקנים את זה דור-דור, דור אחרי דור, דור אחרי דור, לאורך כל ההיסטוריה מאז החטא.

רמב"ן עה"ת פר' ניצבים, עה"פ 'ומל ה' את לבבך...': 'כי מזמן הבריאה היתה רשות ביד האדם לעשות כרצונו צדיק או רשע, וכל זמן התורה כן, כדי שיהיה להם זכות בבחירתם בטוב ועונש ברצותם ברע, אבל לימות המשיח תהיה הבחירה בטוב להם בטבע, ולא יתאוה להם הלב למה שאינו ראוי ולא יחפוץ בו כלל, וישוב האדם בזמן ההוא לאשר היה קודם חטאו של אדם הראשון...'

 

ועכשיו נצא מהעול הזה אל החופש, וזה החופש! נתפטר מהיצר הרע! מה יכול להיות יותר טוב מזה?! מה יכול להיות יותר משמח מזה?! חשבון בנק מלא דולרים שלא שוים כלום... או אירו, שזה פרי דמיון של האדם?... ['וְרָהְבָּם עָמָל וָאָוֶן']  מה? זה הכל דמיונות, שטויות שהיצר-הרע שולח לנו. העולם הזה – שקר, שקר, שקר. והכנסנו את השקר הזה פנימה, עם החטא הראשון של האדם הראשון, ועכשיו נתפטר מזה. וזה נקרא 'לצאת ממצרים', זה 'לצאת לחופש', 'להיות בני חורין', להיות הבנים האמיתיים של הקב"ה [מלאכי ג' י"ז]. וזה מה שיש לי להגיד.

אני בוכה מאד-מאד על החורבן שלנו, הרב וואזנר זצ"ל, שאנחנו אין לנו כבר מה שקוראים 'מטריה' מעל ראשינו ששומר עלינו שפצצות לא יפלו עלינו וכו' וכו', אבל עדיף שנתקרב עוד לקב"ה. ר' שמואל – הוא במקום מעולה, אין לו שום בעיה, אין לו שום דבר לדאוג לזה, הוא מסודר, ה' אוהב אותו ויש לו מקום שמור רק בשבילו בגן עדן. עכשיו בא התור שלנו להוכיח את עצמנו לקב"ה, שאחרי כל השנים האלה מהאדה"ר סוף-סוף אנחנו מגיעים למטרה, מגיעים לשבת. נגיע, נצא מהעוה"ז, וניכנס בדיוק לשבת. נדליק נרות, נתפלל, נגיד קידוש, ניטול ידים ונאכל. ['הכל מתוקן לסעודה', אבות ג' ט"ז. עי' ביה"ל סי' רמ"ב, ס' 'שולחן של ארבע' לרבנו בחיי - השער הד', מדרש אותיות דר"ע אות כ', שבת דף קנג.]. וזו תהיה ההתחלה של העליה הכי גדולה שיהיה לנשמה, וזה ימשיך לנצח.


שאלות ותשובות:


הצדיק אבד...

ש. בעבר כאשר צדיקים נפטרו אמרתם שזה נותן לנו עוד קצת אריכות, עוד פסק-זמן, אפשרות לעשות תשובה, אבל עכשיו עם הסתלקות הרב זצ"ל קרה אסון בעת הלוייה, אברך אחד נהרג ר"ל, ובנוסף עשרות נפצעו, ה' ירחם... האם תוכל להגיב ולהתייחס לזה?

ת. ברור מאד, זה ברור מאד. הרב שמואל היה יהודי 'מעל ומעבר'. הוא עוד החזיק אותנו, את כולנו. הוא אהב את כל עמ"י, הוא היה שייך לכל עמ"י, וזה החזיק אותנו, זה עוד נתן לנו אפשרות לחזור בתשובה יותר בקלות יחסית. אבל נגמר הזמן, הגאולה לא יכולה לחכות לנצח, ברוך ה', ואז הגיע הזמן שהוא היה צריך לעזוב את העולם, כי היהודי צריך להחליט בעצמו לחזור לקב"ה. והקרבנות האלה – זה בא להראות לנו שזה לא יהיה קל, ושיהיו קרבנות, יהיו קרבנות, ושאנחנו לא נקיים. אנחנו לא מוכנים כל כך בקלות. יש לנו עדיין ויכוחים בינינו על שטויות, על כסאות בכנסת, ממש על שטויות, ואנחנו מדברים לשון הרע אחד נגד השני, ואני לא מדבר על רמה קטנה, אני מדבר על רמה גבוהה, 'בגדול', אנשים גדולים, עסקנים גדולים, שנלחמים אחד עם השני. על מה?! על מקום עם הציונים, עם הרשעים, עם הערב רב [תהלים א', ר' חסל"א ב' ס"ז, ותקוה"ז כ"ז ע"ב].

אנחנו יודעים שכאשר הבבא סאלי הלך מהעוה"ז הוא לקח איתו ארבעה צדיקים, ארבעה צדיקים הוא לקח! כשהם חזרו הביתה היתה תאונת דרכים, והוא לקח אתו ארבעה צדיקים. ולמעשה הבבא סאלי זצ"ל הוא היה מבין הראשונים שמהקבוצה הזאת, והוא לקח אתו את הצדיקים האלה כדי שהבן-אדם, היהודי יגיד לעצמו: "למה הם הלכו? בסדר, הצדיק, הוא היה זקן, הוא הלך, הוא עשה את שלו, אבל למה הם? למה הצדיקים האלה הלכו?" והם היו ידועים כצדיקים, כולם ['הַצַּדִיק אָבָד וְאֵין אִישׁ שָׂם עַל לֵב, וְאַנְשֵׁי חֶסֶד נֶאֱסָפִים בְּאֵין מֵבִין כִּי מִפְּנֵי הָרָעָה נֶאֱסַף הַצַּדִּיק...'], והם היו אשכנזים, והם היו חסידים, חסידים של הבבא סאלי זצ"ל. וזה בגלל שיהודים לא שמים לב. הם היו קוברים את הרב שמואל ושוכחים מזה אחרי כמה ימים חוץ מאלה שמאד קרובים אליו, אבל אם מתרחשים כאלו טרגדיות כמו שיהודי אחד ממש נהרג, ויהודי שני במצב קשה ביותר, ויהודי שלישי ג"כ פצוע קשה, לפי מה שאומרים יש כמאה פצועים ה"י, אז היהודי עוצר וחושב: 'מה זה אומר?' ואני אגיד לכם מה זה אומר, זה אומר שאם אתם לא תקבלו את המסר הזה – גם יהיה לכם מוות, צריכים להחליט מה אנחנו רוצים: חיים או מוות. זה הגיע לנקודה הזאת.

 

ממלחמת העולם השניה עד היום, אמנם כאן בארץ הרבה נלחמו וכו', לכן זה היה פחות מאשר בחו"ל, אך בחוץ לארץ זה היה עוד יותר. חיו חיים של רגיעה, של כל מיני התעסקויות עם גשמיות וכו' ['וַיִּשְׁמַן... וַיִּבְעַט']. וה' שלח לנו מחלות קשות ל"ע שאנשים נפלו כמו זבובים, ולמרות זאת היהודים לא רצו לראות ולא רצו לדעת. וזה קרה אחד אחרי השני, אבל לא רצו לעזוב את הגשמיות, לא רצו להתקרב לה', אפילו שהם 'קרובים-לה'-כאילו', אבל הם היו קרובים ל'עגל הזהב'.  אבל זה לא עבד איתם, זה לא עזר להם. אז ה' התחיל לקחת את גדולי-הדור שלנו. וזה לקח הרבה שנים, אחד אחרי השני, עד שמישהו פתאום התחיל להסתכל: 'הֵי, מה קורה פה?', אחד אחרי השני נעלמים מאתנו! ואלה שבאים במקומם – הם לא קרובים לכח ולחשיבות של אלה שהלכו. עד שכיום אנחנו ממש יתומים [ר' מקורות 'הדור האחרון', עמ' קס"ד, בצילום המצורף], אין לנו רב אחד, גדול אחד, שהוא גדול של כל עמ"י, אין אחד. אין אחד שיש להם את השכל, את האהבת-ישראל, את הקירבה לה' של אלו שהלכו.

 

ולכן היתה כזו התרגשות כשראו סרט קטן, במשך אולי דקה, שמראים את החפץ-חיים. יהודי אמיתי שהסתכל על זה בכה. הוא רצה לבכות. כי עד שהדמעות באות - זה כבר נגמר. אבל לראות אותו, את הגדול הזה, את היהודי הענק הזה, בגובהו הקטן לעומת אלו שהלכו לידו, אבל הוא היה גדול מכולם, הוא היה יהודי כ"כ קרוב לאמת, האמת שאנחנו אפילו לא יכולים להבין. לראות אותו ממש הולך על הרגלים שלו, נושם והולך – זה מרגש מאד, ומי שיכול היה להתרגש מזה, ואפילו לבכות מזה, זה יהודי אמיתי.

ש. הרב וואזנר סימל סוף תקופה, מסורת שנגמרה... היום זה גם היארצייט של הבבא-מאיר זצ"ל שהוא היה מאד קשור אליו...

ת. בודאי, הוא היה שייך למה שפעם היה. אבל גם פעם כשזה היה – היה עם הרבה-הרבה בעיות, והרבה אנשים ירדו מהדרך, נשאר רק גרעין, ממש גרעין קטן. ועם כל החסידים שיש היום – גם מתוך זה יש גרעין קטן ['וְעוֹד בָּהּ עֲשִׂירִיָּה...', סומ"ס כתובות]. כן, זהו, כאלה כבר אין, זה לא קיים, גם לא מהמשפחות שלהם. לא קיים מה שאיבדנו. אלה שנשארו – אין להם את הכח שאנחנו נסתתר מתחת הכנפים שלהם, וכמו שאמרתי: כל יהודי חייב לחפש את הדרך שלו.

 

ש. הרב נפטר בגיל 102 – שזה בגימטריא 'אמונה', וגם ליל הסדר, זה הלילה של חיזוק האמונה...

ת. בכל דבר שקורה יש גימטריאות מכל מיני כיוונים וכל מיני סימנים שמוכיח את זה. בואו נדבר ישירות, לא צריכים הוכחות. זו עובדה שכל אחד יכול לראות: או שנאמין ונבטח בה', או שלא. אם נבטח בה', נאמין ונבטח בה' – נחיה. אם לא נאמין ונבטח בה' – לא נישאר, חס ושלום.

ש. בספר יערות דבש, בדרשות רבי יונתן אייבשיץ זצ"ל, מובא כמה פעמים שמטרת ההספד זה להביא את השומעים להתעורר לתשובה ובכך לעורר את זכותו של הצדיק לסייע להם לשוב אל ה'. הדבר הזה נשכח בשנים האחרונות, מדברים על המעלות, על ההפסד, אבל כמעט לא מדברים לחזור בתשובה, לא נשארים עם כיוון מעשי...

ת. לכן אני רק יכול להגיד שאין אחד היום שמסוגל להחזיר את עמ"י בתשובה. כל אחד צריך להחזיר את עצמו בתשובה, וכשיגיע המשיח בעזרת ה', הוא ישלים את זה, כשהוא יתגלה [ע' 'עיני יצחק', (רפפורט) סנהדרין אות קע"ב].

ש. אבל כתוב שזה אליהו הנביא יעשה 'והשיב לב אבות על בנים...'

ת. נכון, זה הכל תהליך אחד [ר' תרגום יונתן ניצבים ל' ד'].

 

ש. מנחם אמר בפעם הקודמת, 'אתם תראו מה שיהיה בפסח', האם הכוונה למה שקרה עם הרב וואזנר זצ"ל?

ת. אני לא יודע אם הכוונה לזה, אני יודע שזה משהו עצום מה שקרה עם הרב וואזנר זצ"ל, וכדי להדגיש את זה – הוא לקח איתו קרבנות, קרבן אחד לפחות, אם לא יותר, ועוד פצועים רבים.

ש. ועוד יש לנו חמשה ימי פסח לפנינו...

ת. נכון, ואחרי זה, שוב אני חוזר, תהיה ירידה חדה ביותר.

ש. במה תתבטא הירידה הגדולה הזאת?

ת. זה יתבטא קודם כל במלחמות גדולות. זה יתבטא בפחד עצום, וזה יתבטא בזה שאי אפשר יהיה לסמוך על אף-אחד, על אף מדינה. יפחדו לעלות במטוסים, יפחדו מלנסוע באניות, יפחדו, ויפחדו, ויפחדו יותר ויותר [ישעיהו ב', אש"ל י"א סק"ז].

ש. כבר עכשיו פוחדים. טייס ריסק בכוונה את המטוס שלו. פעם אמרתם שיגיע זמן שבו יאבדו את כל המבטחים ולא יוכלו אפילו לסמוך על ההיגיון האנושי...

ת. נכון. וזה יהיה עוד יותר גרוע. ואנשים יפחדו ממש. הם עדיין עולים על מטוסים, אבל פחות, ופחות בשמחה, ויותר שמחים כשמגיעים כבר אל היעד. פעם היו נהנים יותר מהטיסה בעצמה, עכשיו רוצים כבר להגיע. זה לא פשוט.

ש. האם הירידה הזו תתבטא גם כן בירידה רוחנית-מוסרית בתוך המחנה שלנו?

ת. המצב הרוחני – ככה, יהיו כאלה שיעלו מזה ויקבלו אומץ להשתחרר מן השטויות, ויהיו כאלה שיֵרדו עוד יותר ['ציפית לישועה' פרק א'].

 

להחזיק בחבל...

ש. מהי המשמעות של הביטוי 'צריך להחזיק בחבל הרוחני שקושר אותנו לקב"ה', האם הכוונה לחשוב על הקב"ה עשרים וארבע שעות ביממה?

ת. אם אנחנו חיים בתוך העולם הזה, שלא נדע, אז קמים בבוקר, מתחילים מיד לחשוב, מה אני עושה בעבודה היום... אני צריך ללכת לפה-ולשם, הוֹ, יש לי איזה עבודה שאולי אני אקבל קצת כסף... ובערב אני ואשתי או לא-יודע-מי עוד צריכים ללכת לחתונה, וצריכים לסדר את הפיאה, וצריכים לעשות את זה, ופה, ושם, וזה אומר שכל היום עסוקים עם שטויות. האם זו בעיה בשביל היהודי להיות עסוקים עם ה'?! הוא קם בבוקר, אומר קודם כל 'מודה אני', אח"כ הוא נוטל את ידיו, אח"כ הוא רוחץ ידים וכו' וכו', והוא אומר את הברכות, ואח"כ הוא הולך להתפלל. וגם אשה – אותו הדבר, היא לא הולכת מן הבית להתפלל, היא מכינה את הילדים לבית-ספר, דואגת להם לסנדביצ'ים וכו' וכו', זה הכל עבודת ה' ['בְּכָל דְּרָכֶיךָ דָעֵהוּ']ואנחנו, יש לנו תכנית לאורך כל היום להיות רק בעבודת ה'! זה לא כולל ללכת לראות סרט באינטרנט, זה לא כולל ללכת לחתונות מפוארות, עם שטויות. ואם ללכת לחתונה – אז זה בשביל לשמח חתן-וכלה, אבל לא בשביל כל מיני שטויות אחרות, ולא צריכים כל דבר שיש לנו להפוך את זה לבידור, לבידור שדומה לחילונים, שזה עושה אותנו עסוקים עם תסרוקות, ועם בגדים, וכו' וכו', וסרטים מכל הדבר הזה, שבסופו-של-דבר גברים רואים איך שנשים רוקדות וכו'.

אנחנו, אם אנחנו יהודים-אמיתיים צריכים לעשות פשוט מה שכתוב בתורה, מה שאנשים תמיד היו עושים כשהם היו קרובים לה'. קמים בבוקר, אומרים מודה אני, נוטלים ידים, וכו' וכו'. הולכים לבית כנסת להתפלל, אם יש עבודה אז עושים את זה, אבל אומרים תהלים, ועושים כל דבר להישאר עם הקב"ה ולא להיות מושפע מהטינופת שמסביב בכל מקום. אלה שגרו בשטעטל (בעיירה) כמעט לא ראו טינופת. הם רק ראו אחד-את-השני כשכל אחד רץ לבית כנסת וכל אחד מתפלל. ואפילו באירופה, בהרבה מקומות שהיהודים היו עובדים, אבל ברגע שגמרו את העבודה – רצו ללמוד תורה! והנשים שלהם שמחו עם זה.

זו היתה תקופה. אבל היצה"ר נכנס, נכנס וקלקל אותנו. וזו הבעיה. היצר קילקל אותנו. פה ושם חיינו כך בגלות, אבל כל פעם הוא הוריד אותנו, היצר הרע. בכל פעם הגוים, או שהם נתנו לנו קצת יותר חופש, או שלא-משנה-מה, כל מיני דברים, והדבר הזה, החיים האלה, נעלמו שזה כבר כמעט לא קיים. לפחות לפני מלחמת העולם השניה זה היה קיים בכל מיני שטעטלאך, אבל היום לא קיים בכלל.

אפילו באירופה שלפני מלה"ע ה-2, רוב האנשים היו מחללי שבת, רוב היהודים, אבל בכל אופן היו ישיבות מפוארות, רוחנית, ישיבות גדולות, לא גדולות לעומת האוכלוסיה באירופה, אבל היו יהודים אמיתיים שרצו באמת אך ורק ללמוד תורה. ואנחנו יודעים שכל אלו הלומדים מישיבת מיר שהגיעו לשנחאי (שאנגהאי, יפן), מכולם רק בחור אחד נפטר שם בשנחאי! וזה רק מראה כמה שהם היו צדיקים. אפילו הסינים האלו ידעו שהם צדיקים. כשהאמריקאים התחילו להפציץ שם את שנחאי אז רצו לחפש את התלמידים של ישיבת מיר ולעמוד לידם, כי ידעו שהפצצות לא תיגענה בהם. צדיקים גדולים היו, אבל רוב הצדיקים באירופה הלכו, עם הרשעים, ומעטים מהצדיקים שרדו. וביניהם הצאנזע'ר רבי זצ"ל שאיבד את כולם והקים מחדש חסידות, והבובוב'ר רבי זצ"ל עם אותו סיפור, וכו' וכו', והסאטמר רבי זצ"ל, והיו עוד. אבל בכל אופן הע"ר נכנס, והוא מקלקל כמה שיכול. תמיד הם קינאו בנו ואף פעם לא עזבו את הע"ז של מצרים. אז לכן, אנחנו, היהודים האמיתיים, חייבים לחזור לחיים כאלו שמהבוקר עד הלילה, ומהלילה עד הבוקר אנחנו חייבים לחיות לפי התורה. זה הכל. פשוט מאד.

ש. אנחנו בעיצומם של ימי ספירת-העומר, הכנה לחג השבועות. בשבועות אנחנו אמורים להגיד נעשה ונשמע ולקבל את התורה. האם המשמעות של ה'נעשה ונשמע' לפי מה שאתה מגדיר זה שאין לנו שום רצון בחיים רק לעשות את רצון ה' יתברך, האם זו הכוונה?

ת. כן, אין לנו חיים אחרים. כל הבידור, הבידור הזה שהעולם יצר מאחרי מלה"ע ה-2, העולם המערבי המפונק, שהמציא את המושג של 'זמן בידור', של לנוח, של ללכת לשחות, לרכב על אופנים, לרכב על סוס לשם בידור, כל הבידורים האלה – זה הרג אותנו. זה לא יהודי בכלל. השמחה שלנו – זה החגים שלנו, השמחה שלנו – זה בכל שבוע השבת שלנו, ואם אנחנו עושים מזה שמחה, ובאמת זה שמחה, אז מה חסר לנו?! האם חסר לנו הסרטים של השטויות?! חסר לנו משהו? כל הדברים האלה מכניסים אותנו לדיכאון! וזה, החיים של היהודי האמיתי, מכניס אותנו לחיים טובים, חיים שמחים. מה יש לאשה? יש לה משהו אחר לעשות בחיים ממה שה' ברא אותה? יש לה שמחה גדולה יותר בללכת לעבודה מאשר להביא ילדים חמודים לעולם, בעזרת ה'? יש לה שמחה יותר גדולה מאשר להגיד תהלים או מאשר לדאוג לבעלה שיהיה לו מה לאכול ובגדים נקיים וכו'? יש לה שמחה יותר גדולה מאשר לראות את הילדים שלה לומדים תורה? אני לא מבין, לא מבין. ירדנו מהדרך, ירדנו מהכיוון, ירדנו נורא-נורא-נורא. כ"כ התבלבלנו עד שאנחנו אפילו לא יכולים לראות איך אפשר בכלל לצאת מזה. "בידור, בידור, בידור". מה זה בידור? ריקנות! ריק, ריק, ריק. הורס את המשפחה, הורס את העתיד של האידישקייט.

ש. פירוש המילה 'בידור' בארמית זה 'פיזור', הבן-אדם מתפזר לכל הכיוונים ולא נשאר בתוכו כלום...

ת. ברור, אם הוא היה פעם צריך לרכב על סוס בשביל להגיע לאיזה מקום, מילא, אבל אם עושים את זה לשם ספורט – זו טיפשות. אם היה לו אופניים כי הוא צריך להגיע לעבודה או לאיזה מקום, אז זה דבר אחר, אבל לרכב על האופניים בשביל ספורט? זה שטויות. זה בלבולים. זה שהרוח שבו מתה, הקשר עם הנשמה נעלם. הכל שטויות ['הֶבֶל וּרְעוּת רוּחַ', קהלת ד' ד', זוה"ק וישב קצ"ב.].

 

המו גויים מטו ממלכות...

ש. בענין של איראן, הכל מתקיים במדויק לפי הנבואות של חז"ל, ממש מפליא! ['הָרִאשֹׁנוֹת הִנֵּה בָאוּ, וַחֲדָשׁוֹת אֲנִי מַגִּיד, בְּטֶרֶם תִּצְמַחְנָה אַשְׁמִיעַ אֶתְכֶם'] תפתח לנו קצת את העינים שלנו...

ת. מה יש לפתוח עינים? אתם רואים שזה קורה. פתאום האיראנים, בלי שנרגיש, הם כבר נמצאים ונלחמים בעיראק, הם בתימן, הם מאיימים על תורכיה, הם בודאי בלבנון ובסוריה וכו' וכו', נו, אז מה אתם עוד רוצים? שאני אגיד לכם את כל פרטי הפרטים? אני לא יודע. אני יודע שזה קורה, וזה ברור.

ש. האם נשיא ארה"ב אובאמה באמת איתם? האם באמת הוא פועל לטובת האינטרסים שלהם עם כל ההסכם הזה?

ת. כל ההסכם הזה – זה סתם שטויות. זה שטויות וזה סתם הצגה. בדיוק מה נתניהו רוצה – זה דבר פשוט ביותר, הוא לא מאיתנו. הוא לא איתנו, הוא מאיתם.

ש. עם מי?

ת. עם האלה, עם הרשעים, והוא, עם הכושי – המלחמה שלהם זה סתם שטויות, זה כדי להטעות את העולם.

ש. האם הם עובדים גם כן יחד עם איראן?

ת. איראן – הם טיפשים. משתמשים בהם. בדיוק כמו שמשתמשים עם אסאד. הם לא אוהבים ערבים. הם 'הַארִים' (מגזע הַארִי), והארים לא רוצים ערבים, מה הם צריכים אותם? הם רק צריכים להתפטר מהם. אז הם הקימו את 'אל-קעידה', ואת ה'אחים המוסלמים', ואת הדאע"ש כדי להילחם, שיהיו מלחמות אחד עם השני. ותראה כמה שזה מצליח, ה' ממש נותן להם הצלחה גדולה. מה אכפת? שיהרגו זה את זה. וה'הארים' הם הרשעים העקומים ביותר.

ש. הגאון מוילנא אמר שהם ה'עמלק'...

ת. ממש. אבל בני ישמעאל – זה סתם פרא אדם, לא יותר ולא פחות, יש ביניהם יותר שקטים ופחות שקטים, אבל בסה"כ אי אפשר לסמוך עליהם בכלום, בשום דבר.

ש. אני לא מבין, הרי כתוב שמלחמת-גוג-ומגוג תהיה בין אדום וישמעאל, והם בסופו של דבר יהרסו אחד את השני, אז מה הכוונה: 'הכל משחק, הם כולם ביחד'?

ת. נו, אז מה, מה זה שייך לעכשיו? קודם כל, איראן זה ערבים, ומשתמשים בהם סתם, משתמשים בהם בשביל להרוג את הערבים עצמם. אחר כך יתפטרו גם מהם, אל תדאג, רוצים להתפטר מהם, הם רק משתמשים בהם, אבל בסופו-של-דבר גם ככה הם יהרגו אחד את השני.

וכל הענין של הרשעים האלה זה לא התחיל עכשיו. הם משפחות-משפחות, שנושאות את הסמל של השטן, שלא נדע ['תָּעוּ מִבֶּטֶן דּוֹבְרֵי כָזָב...', מזמור נ"ח ע"ש]. הם משנים רבות מאד. אל תשכחו שהנצרות, אחרי שאותו האיש עשה מה שעשה ומת איך שהוא מת, לאחר מכן היתה התפתחות של הנצרות. כשזה הגיע לרומא – קונסטנטין פשוט הפך את זה ל'דת של כולם', כולם נאלצו לקבל את זה, חוץ ממנו... הוא עצמו קיבל את זה רק בסוף החיים שלו, כי הוא הרי ידע שזה פרי יצירתו, שהוא זה שלקח אנשים כדי להרכיב את הדת, אז זה לא היה דת שהוא היה יכול להאמין בזה... אבל הוא רצה שכולם יעזבו את הגעטשקע'ס שלהם, כי עד אז לכל אחד היה געטשק'ע אחר משלו, ושיתאספו מתחת לדגל אחד.

אבל הם מעולם לא עזבו את הע"ז שלהם, הם פשוט לקחו את הנצרות, הפכו את זה למה שהם הפכו את זה, והשאירו בפנים את העבודה זרה. והכנסיה הקתולית היתה תמיד מבוססת על ע"ז, רק מה? הפרוטסטנטים הבינו מה קורה פה, הם הסתכלו מה שקורה בתוך העולם הקתולי, בוותיקן, והם אמרו: 'מה, זה לא בסדר!' זה לא להתפלל ל-God שהוא באמת יצר את העולם וכו' וכו', זה להתפלל לע"ז. אז נפרדו. וזה לא תמיד בשביל הסיבות הטובות. כמו למשל הסיפור באנגליה עם המלך הנרי השמיני, שהוא רצה להתגרש ולהתחתן, אבל הרי אין 'גט' בדת הקתולית, אז הוא לא היה יכול להתגרש... אז הוא פשוט 'גירש' את הדת הקתולית ויצר דת אחרת, שבה כן אפשר להתגרש... ככה זה התפתח. בכל אופן, הרשעים – זה אלה שנשארו עם הע"ז, והם באים ישר מהשטן, ישירות מהנחש... ואנחנו חושבים לעצמנו: 'הוֹ, הנחש זה היה מלפני כ"כ הרבה שנים, אין כבר כזה דבר...', אבל עכשיו, תראו, כולם מדברים על זה שהם ממש מהשטן! ושומעים איך שהם מדברים, איך שהם מתפללים בלטינית, שהם אומרים שמה, מזכירים כל הזמן את השטן, לא עלינו.

ש. שמעתי מיודעי-דבר מה שקורה שמה, מקריבים תינוקות, קרבנות אדם...

ת. זה מאד-מאד יכול להיות. זה שיש הקרבה של ילדים, ואפילו קרבנות של מבוגרים יותר – יש. חשבנו לעצמנו שזה היסטוריה, אבל זה לא היסטוריה, זאת היסטוריה שלא נסתיימה... שתדעו שזה מעולם לא נעלם, זה נשאר בכל הדורות.

ש. הם באים פשוט להילחם ישיר על האמונה...

ת. זה כל ההתנהגות שלהם. הם רוצים לשנות את הבריאה, שלא נדע. הם רוצים להפוך את זה למשהו שמבוסס אך ורק על העוה"ז, על הצורך הגופני של האדם, ועל מה אני אגיד, על הדבר העקום ביותר. זה מזכיר לי באמת את הע"ז, שזה ממש הפוך ממה שהקב"ה מבקש: כל ה'לאוים' – מותרים, וכל מה שמותר לפי התורה – זה 'לאו' בשבילם [פר' ראה י"ב ל"א]. כמו להתחתן גבר עם אשה, הם רוצים להפוך את זה למשהו אחר, וזה בשביל לעצור את היצירה את העולם שה' ברא, רוצים להפוך את זה למשהו שונה. הנחש תמיד רצה לשלוט, הוא הרגיש שהוא יכול לשלוט. למה הקב"ה שולט? למה הוא בורא עולם? הוא האמין שהוא יכול להיות הבורא עולם... ['וִהְיִיתֶם כֵּאלֹקִים...'] ואז הוא שיכנע את אדם וחוה. אבל עדיין הוא מאמין בזה, עדיין הוא עושה את הצרות שלו, אבל הבעיה היא שהרבה אנשים הולכים אתו, ועכשיו שהופכים את הלבן לשחור ואת השחור ללבן – אז אנשים מתבלבלים. מתבלבלים לגמרי.

ש. שמעתי שגילו ידע מ'בפנים', מבין הרשעים הגדולים האלה, התברר שכל התנועות של שויון זכויות הנשים, הפמיניזם וכו', אלו הם שיזמו ופיתחו את התנועות הללו, וזאת משני אינטרסים: א. לשעבד גם את הנשים לשליטה שלהם, ב. כדי להרוס את התא המשפחתי ובזה גם לעצור את ההתרבות של האוכלוסיה... אז זה גם כן בעצם חלק מהמלחמה שלהם נגד הבריאה של הקב"ה...

ת. ברור מאד. ומי שמסתכל בעין אובייקטיבית על ההיסטוריה של העולם, אבל על ה'באמת היסטוריה' של העולם, הוא רואה איך שבכל דור זה מתקרב להיות לגמרי נגד הקב"ה, איך שֶמַה שקרה בבריאת-העולם בהשתלשלות של הקשר של הנחש עם האדם וחוה – איך שזה ממשיך בכל הדורות, ה' יעזור לנו, ורק עם-ישראל יכול לצאת מזה, כי רק עמ"י יש לו את הקשר העמוק מיציאת-מצרים והר-סיני ['וָאָבִיא אֶתְכֶם אֵלָי', שבת קמו.].

ש. באלו ארצות יהיה הרס וחורבן, האם רק בארצות שבהם מתגוררים יהודים או בכל איזורי העולם?

ת. ההרס יהיה בכל העולם, בשני-שליש העולם, אבל לא באיזור פה. ולא שלא תהיה פצצה פה ושם, אבל הרס ממש לא יהיה, אולי תל אביב תקבל...

ש. התכלית של כל החורבן הזה – מן הסתם זה בכדי לבער את כל הליכלוך, לטהר את העולם מכל הזוהמה שהצטברה במשך כל ההיסטוריה מימות עולם...

ת. ברור, ויוכלו להישאר רק אלה שבוטחים בה' [תהלים מ"ו, ור' מקו"צ למאמר: 'ה' לי לא אירא'].

ש. ופה שקועים בהזיות, תפקיד זה או אחר...

ת. אני מקוה ששמתם לב על כל הבחירות האלה, כמה שירדו על נתניהו, ופתאום הוא לוקח כ"כ הרבה מקומות... האם זה הגיוני בכלל?!... ה' נתן 'זבנג' להרבה מאד מהאויבים, אבל המבחן הכי-גדול זה עוד מעט, וכל יהודי-אמיתי פה בארץ צריך להיפרד מהם, לגמרי!

ש. שמעתי בשם צדיקים שאמרו שנתניהו יהיה ראה"מ האחרון במדינה...

ת. זה ברור. הוא חייב להיות האחרון, אין לנו כח ליותר. אבל חוץ מזה, הוא – איתם, הוא עם הרשעים. אז כל האלה, הליצנים שיושבים שמה בכנסת, זה הכל יפול, עוד מעט יהיה פה שלטון-לא-שלהם, וזה יהיה הסוף שלהם.

ש. איך זה שיש הרבה שאוהדים אותו ולא רואים אותו כשיא הרֶשע...

ת. כשהוא היה עם לפיד הוא לא הוציא מהפה שלו אף פעם: 'ברוך ה', אם ירצה ה' ", ועכשיו הוא זורק את זה בכל מקום... הוא פתאום הלך לכותל לפני שהוא הלך לדבר שם בניו-יורק... ובכלל, הוא התגייס לזה לפני הרבה זמן, הוא לא 'מאמין כמו יהודי', וגם כל ההצגות שלו – זה ממש משחק, אפילו לא מקצועי...

ש. שמעתי דברים מזעזעים מהמסירות שקורים במחנה שלנו, איום ונורא...

ת. טוב, אנחנו בדור של מלשינים [סנהדרין צז.], מלשינים בכל מקום. וה' כבר יטפל בהם.

לקריאת המשך המסר 'הוא האחרון' הקש כאן

דניאל
בנימין
לוח אותיות התקשור
דניאל


E-Mail | דואר אלקטרוני



הישארו מעודכנים תמיד מה חדש באתר.
Stay tuned always what is new.

שם | name

דוא"ל | Email


לאתר זה נכנסו 5182712 פעמים
היום - 21/10/17