בס"ד, תקשור עם בנימין, ירושלים, ז' תשרי, עשרת ימי תשובה תשע"ו

לפני מלחמת העולם השניה התאספו כל הרבנים באיזור להחליט מה לעשות, כי ראו שעומד להיות אסון ולא ידעו איך למנוע את זה. אז עשו את האספה של כל גדולי הדור, וכל אחד אמר מה שהוא חושב. אחד אמר שצריך להגיד יותר תהלים, אחר אמר צריכים לשמור שבת יותר, השלישי אמר שצריכים לדייק יותר על כל מיני דברים אחרים, הרביעי אמר שצריכים ללמוד יותר, וכו'. האחרון שדיבר זה היה הפונוביז'ר רב, (הרב מפונביז' זצ"ל). והוא סיפר שהיתה שריפה בבית של יענקל'ה. יענקל'ה יָשֵן בפנים. וכולם באו לראות מה קורה. האש היתה מאד גדולה, והיה מאד מסוכן, והבינו שיענקל'ה בטח נמצא בפנים. אז התחילו להחליט מה לעשות. אז אחד אמר שהוא ילך להביא דלי, השני אמר שהוא יביא את המים וגם את הדלי, וכל אחד אמר מה שהוא עומד לעשות. אבל אחד אמר: 'מה אתם מבזבזים זמן?!', תצעק, תצעק: 'יענקל'ה תתעורר! תצא, תצא! יענקל'ה, זו סכנה! תצעק, תצעק!'

יענקל'ה – הוא הסביר, זה עם ישראל שנמצא בסכנה. אבל הם ישֵנים. הבית בוער – אבל יענקל'ה ישן. אז מה לעשות? להתחיל להתקשקש, להגיד יותר תהילים וכו'... תצעקו! תעירו אותו! שיקום על הרגלים, ושיברח מן הסכנה! ['הָאִירָה עֵינַי פֶּן אִישַׁן הַמָּוֶת...', תהלים י"ג]

וזה המצב שלנו היום. בעוד כמה ימים - יום כיפור. זה יהיה יום-כיפור לא-רגיל. אמנם יהיו אנשים שזה יהיה בשבילם יום כיפור רגיל ביותר, כי הם ישֵנים. הכל בוער מסביבם – והם ישנים. אז אלה שלא מבינים שצריכים להתעורר, ולעשות את רצון ה', ולהפסיק עם כל השטויות שלא שייכים לקב"ה, ולהפסיק ללכת ממש נגדו, בקדושה, בלימוד, ובכל דבר, ובודאי ובודאי בצניעות, אז כל אלה, ימשיכו לישון. ואלה שיתעוררו – יהיה להם הרבה יותר קל, כי הרבה יותר קל יהיה למי שמתקרב לה'. מי שלא מתקרב לה' – הוא ימשיך לישון, וישרף עם הבית, ה' ישמור.

ומה אנחנו צריכים לעשות? לצעוק עד לשמים, לבקש מהקב"ה: "תציל אותנו!", ולהגיד לאחרים כמה שהם בסכנה. נכון, יש הרבה שלא ירצו לשמוע, אבל עוד מעט, ואני מתכוון לעוד מעט, לא שָנִים, אלא שבועות, ימים, אנחנו נראה כָּאֵלו דברים משונים, ומפחידים, שאנחנו בעזרת ה' נתחיל להבין שהעולם - זה משהו אחר ממה שחשבנו, ואנחנו חיים בשקר. ואנחנו חייבים להוציא את כל השקרים שהכנסנו בתוך עצמנו, ולתוך בתינו, ולתוך החיים שלנו. נצטרך להוציא שקר-שקר, ולהגיד: 'אני רואה שזה שקר, תסתלק! אתה שייך לסיטרא-אחרא, תסתלק ממני!', והיהודים האמיתיים יתחילו לחזור ממש לאמת, ולצניעות כמו שצריך, לאהבת ה' כמו שצריך, לאהבת עם-ישראל כמו שצריך, וללימוד אמיתי [ברכות יז.], לא מה שהם קוראים היום 'לימוד'. לעשות את רצון ה' כל הזמן, כל הזמן. לחיות אך ורק בשביל זה ['כָּתְבֵנוּ בְּסֵפֶר חַיִּים, לְמַעַנְךָ אֱלֹקִים חַיִּים...']. וזה לא ישעמם להם. הם לא יצטרכו חופש מזה. הם לא יצטרכו ללכת לטיולים כדי לנוח מהלימוד, או לנוח מהאידישקייט (היהדות) שלהם, כי זה מה שיתן להם את הכוחות, ולא השטויות של הטיולים, ולא בתי-המלון. לא יצטרכו את כל זה, את כל הדברים האלה שהם שטחיים, וגויים, וטיפשיים.

היהודים כיום, אפילו אלה בלי הכסף, העניים יחסית, התרגלו לחיים השטחיים, ולאידישקייט השטחי, הפלסטי, ששייך לעולם שלנו היום [ר' מאמר 'סיבת ההתדרדרות', קד"ד גליון 22]. וזו לא אידישקייט! ואתם חייבים-חייבים לחזור לאמת, ולרדת בגשמיות. ואנחנו לא נצטרך להוריד את הגשמיות. ה' עומד להוריד לנו את הגשמיות למצב יותר גרוע מאשר לפני מאה שנה, ליותר גרוע מאשר לפני מאתים שנה. תהיה לנו בעיה של אוכל, בעיה של מים, בעיה של חשמל, אני לא יכול אפילו להגיד את כל הבעיות שיכולות להיות, נצטרך לחיות אך ורק בביטחון על הקב"ה.

ויהיו אסונות ענקיים בעולם. בארץ לא יהיו כל כך דברים קשים, אבל גם כן יהיו, אבל בכל אופן ארץ-ישראל לא תהיה פגועה קשה. אבל כל העולם יהיה פגוע קשה מאד. בחלקו – זה יהיה כל כך קשה עד שלא ישאר כלום [ירמיהו נ' י"ב, יחזקאל ל"ה, סוף יואל], ובחלק - זה יהיה פגוע קשה, אבל עִם איזה משהו שאפשר להגיד שזה עוד משהו ששייך לְמַה שנשאר מהטבע. אבל מעט מאד אנשים ישארו. ואתם צריכים להבין את זה. אז תגידו: 'לא! אנחנו לא רוצים לפחד, לא רוצים לשמוע את זה. אנחנו חוזרים בתשובה - וזה הכל. בטוחים בה'.'

שטויות. אתם ישֵנים. רק מעטים יש שלא ישנים. הרוב ישנים. ואני אומר לכם את זה כי אתם חייבים לפחד, כי שום דבר אחר לא מזיז אתכם. אתם תקועים בבוץ, בבוץ שלכם, ואתם לא יכולים לצאת מזה, אתם לא רוצים לצאת מזה ['הַשְׁמֵן לֵב הָעָם הַזֶּה, וְאָזְנָיו הַכְבֵּד, וְעֵינָיו הָשַׁע...'], וזה מה שמדאיג הכי הרבה. יענקל'ה! תקום, תקום! האש בוערת! אתם לא מבינים?? אתם לא מבינים??? האש בוערת! האם אתם לא מרגישים את העשן?! לא מרגישים את החום?! תקומו, תקומו!

אנחנו נכנסים לתקופה מאד-מאד קשה. וכבר יש קשיים, אבל זה יהיה הרבה יותר קשה. אמרתי לכם ברור: יש קבוצה של רשעים שכבר שולטים על כל הארץ, אמנם הקדוש-ברוך-הוא הוא השולט הגדול, אבל הוא נתן להם להרגיש מאה-אחוז שהם שולטים. הם לא מפחדים מכלום, בודאי לא מפחדים מהקב"ה, ה' ישמור. אבל אנחנו מפחדים מהקב"ה, ובגלל שאנחנו צריכים לפחד מהקב"ה, אז אנחנו ננצח. אפילו שאנחנו אפס לעומת הכמויות של הרשעים. הם המונים-המונים, מיליארדים-מיליארדים. וכמה אנחנו? מעטים מאד. ובכל זאת, מפני שאנחנו מפחדים מהקב"ה, ואוהבים את הקב"ה, ומשתדלים לעשות את רצונו – אז אנחנו ננצח. אנחנו ננצח [ר' מזמור מ"ו]. לא בכח הזרוע החזק שלנו, אלא בעבודת ה', בלעבוד את ה' באמת, עם כל הלב, עם כל המהות, עם כל המחשבות, לעבוד את ה', ולעשות תשובה. אני רק יכול לבקש מכל יהודי ויהודי, ללכת לבית-הכנסת, נשים שאינן הולכות לביהכנ"ס - לא מְשַנֶה, אפשר גם בבית, להתבודד עם עצמכם, אפילו בבית-כנסת, ולעשות תשובה. תפתחו את הלב, את השכל, תפתחו את הקישקע'ס (הקרביים שלכם) ותוציאו את הרעל שנכנס מדורי-דורות ['זוהמת הנחש', שבת קמ"ו, 'שאור שבעיסה', ברכות יז.] ויש הרבה-הרבה דברים שזה 'כאילו רצון ה'", אבל זה שום-דבר, אין לזה לב, אין לזה שכל, אין לזה אהבת ה' ולא אהבת תורה. זה רק בחוץ (כלומר - שטחי בלבד). יש לנו דור של הרבה ילדים ממש מחוספסים (גסים) ולא קרובים להקב"ה, רק 'כאילו'. בחורי ישיבה שכאילו הם צדיקים, והם לא צדיקים, עושים כל מיני דברים שזה אסור, וראשי הישיבות לא שמים לב לזה. יש ישיבות שלוקחים כסף מהגוים בשביל הישיבות, אז כמה זה יכול להיות טוב? [ר' דברי הגר"א 'אבן שלמה' פי"א ח'].

אוי, עם ישראל, עם ישראל, אנחנו במצב קשה. יש לנו ויכוחים בינינו, ואני לא מדבר על החילונים, אני מדבר על החרדים. החרדים - יש להם מלחמות אחד-עם-השני, שכאילו זה לשם-שמים [אבות פרק ה'], וזה בכלל לא לשם שמים! אנחנו לא מוצאים אפילו פוסק אחד שאפשר לסמוך עליו, אולי פה-ושם משהו [צפניה ג' ד': 'חָמְסוּ תּוֹרָה', וברש"י: 'לא הורו אותה לשואליהם', ועפ"ז יל"פ כתובות יז. 'ולא מן חמיסין', ע"ש], ואנחנו לא מוצאים רבנים, בשפע בודאי שלא, אולי פה ושם, בדרך כלל לא מוצאים מי שאפשר לסמוך עליהם [דברי הימים ב' ט"ו ג': 'וְיָמִים רַבִּים לְיִשְׂרָאֵל לְלֹא אֱלֹקֵי אֱמֶת, וּלְלֹא כֹּהֵן מוֹרֶה וּלְלֹא תוֹרָה...']. הכל נהיה מדולל, מדולל. מדולל – ולא כמו שפעם. אני שוב אומר: אנחנו חייבים ביום-הכיפורים הזה לצעוק לשמים, בצעקה גדולה, ולבקש מהקב"ה להציל אותנו, ולהגיד להקב"ה שאנחנו רוצים לחזור, שהוא רק יַראה לנו את הדרך ['הוֹרֵנִי ה' דַּרְכְּךָ...'].

אבל מי שלא יצעק, אפילו בצעקה שקטה בתוך הלב שלו, בתוך השכל שלו, בין מי שצועק בשקט, ובין מי שצועק בקול, ומי שבוכה, ומי שמשתדל להתקרב לה' - האדם הזה הוא שינצל, היהודי הזה ינצל. אבל אלה שלא מאמינים באמת - עכשיו זה יהיה המבחן שלהם. הם יראו סכנה פה, ויש סכנה פה, כבר יֶשְנָה סכנה פה, הרוסים יושבים בסוריה, והם יותר ויותר מכניסים חיילים שם, והם נלחמים באותו הצד של האיראנים. אל תדאגו, עוד מעט מישהו פה ישתלט על ארץ-ישראל, וזה יהיה או הרוסים או האמריקאים או האו"ם וכו' - אבל זה מוכרח להיות, כי המשיח לא יקח את השלטון מן הציונים, אז זה חייב להיות. אבל מי שצועק להקב"ה, ומבקש את עזרתו לעשות תשובה - הוא יחיה, הוא יחיה! [יואל ג' ה', ע"ש]. ומי שלא – הוא יברח לחוץ לארץ, והוא ימות עם הגוים.

זה מפחיד, נכון, ואתם לא אוהבים לפחד, אבל יענקל'ה, האם יותר טוב להישרף בתוך המיטה שלך?!... תקום, יענקל'ה, תקום! ה' רוצה אותך, ה' רוצה להציל אותך! אל תעשה לו בעיות! וכל אלה שקמים ורצים החוצה, מחפשים את הקב"ה - כל אלה ינצלו.

ואני רוצה לספר לכם שבית-המקדש, כבר בנוי! זה כבר בנוי ומוכן. ואיך זה יֵרֵד מן השמים? מה זה 'השמים'? אנחנו תמיד מסתכלים למעלה שזה השמים. זה לא אומר ש'השמים' זה למעלה בדיוק. זה רק שאנחנו לא רואים. כל אלה שנפטרו – הם לידינו, ישנה מחיצה, אנחנו לא רואים אותם. אבל הם לא רחוקים מאיתנו, הם קרובים מאד אלינו. ויש כמה וכמה מימדים של העולם הבא, ויש מימדים של העולם-הזה שאנחנו לא רואים.

ובית המקדש, יום אחד, כאשר משיח יתגלה והמלחמות תסתיימנה, פתאום נגיע לכותל, נסתכל למעלה, ושם יהיה בית-המקדש! לא נצטרך להתחיל לבנות אותו, הוא יהיה שמה [ר' רש"י סוכה מ"א סוע"א]. ואיך זה יהיה? כי ה' יסיר את המחיצה. הוא פשוט 'יוריד את המחיצה' - ונראה את האמת. וכל אלו שיקומו לתחיה, תחיית-המתים, הם יֵצאו, כן, מהקברים שלהם [יחזקאל ל"ז י"ג: 'בְּפִתְחִי אֶת קִבְרוֹתֵיכֶם, וּבְהַעֲלוֹתִי אֶתְכֶם מִקִּבְרוֹתֵיכֶם, עַמִּי...'], ויבואו. אבל גם הדבר הזה, זה יהיה שה' יוריד את המחיצה, את המחיצה שעומדת בינינו לבין אלה שהלכו לעולמם. אני לא יודע איך להסביר לכם יותר ברור את זה, אבל זה יהיה נס ענק. וזה יהיה כל כך טוב לראות, ולהרגיש שזה היה שוה כל הגלות המר הזה, וכל השנים, אלפי השנים הקודמים, מאז אברהם-אבינו עד עכשיו, או למעשה מהאדם-הראשון עד עכשיו.

האדם-הראשון חטא בחטא של חוסר-ביטחון בהקב"ה, ואנחנו ירדנו, אבל לא בדיוק 'ירדנו', עשינו מַעֲגָל מן הזמן הזה של האדה"ר ועד עכשיו - פשוט הגענו בחזרה לאותו-המקום: בעיה של ביטחון בהקב"ה. אנחנו עכשיו נעמוד במצב קשה ביותר, ואנחנו נצטרך לסמוך על הקב"ה. שבע וחצי מיליארד גוים יש בעולם הזה! ואנחנו?... מי יודע אם זה חצי-מיליון. אני לא חושב, אולי כן, אבל מעט מאד לעומת הגוים. ואנחנו נצטרך לסמוך אך ורק על הקב"ה, ולדעת שהוא יציל אותנו.

וזה לא יהיה פשוט. מי שעובר את 'המבחן הפסיכומטרי' הזה – ינצח ניצחון ענק! הוא יעשה את התיקון של האדם הראשון ואשתו. ואז סוף סוף ה' יכניס אותנו לגן-עדן, אנחנו נשלים את התיקון של האדה"ר, ואז סוף-סוף – יפתח את הגן-עדן האמיתי ונגיע, ניכנס פנימה. אתם מבינים? אנחנו צריכים לבטוח בה', ואם לא נתחיל עכשיו לעשות בזה, ולהשתדל – אז אנחנו לא נבין את זה אף פעם. ואז היענקל'ה שיקום ויצא מהבית – ינצל, והיענקל'ה שלא ירצה להתעורר – הוא ישרף עם המיטה שלו. זהו.

לקריאת המשך התקשור, חלק השאלות והתשובות, לחץ כאן